אר-נובו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אר-נובו, בפירוש מילולי - האמנות החדשה. זרם שהתפתח באירופה ובארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19, ומסתובב סביב המוטיבים של אלמנטים מהחי והצומח, עם גוף האישה. האר-נובו אינו זרם באומנות, אלא זרם עיצובי. הזרם הציף את אירופה בכל תחומי העיצוב (אופנה, אדריכלות, צורפות, ריהוט).
סגנון האר-נובו היה השפה החזותית הראשונה שניסתה להתאים את הביטוי החזותי לסביבה המודרנית ולדחות את הגישה הקיימת של עיטור וקישוט החפץ או הבניין במילון צורות השאול מסגנונות העבר.
מן הבחינה הכלכלית, נבע האר-נובו מן המצוקה הכלכלית של אומנים ואמנים שונים, אשר שילבו את כישוריהם במטרה להצליח למכור ריהוט ופריטים שימושיים, אם לא אמנות "טהורה".
[עריכה] מקורות השפעה לסגנון האר נובו
- נוצות טווס
- עלי קיסוס
- חרקים
- פרחים
- גוף האישה
- אמנות יפנית: דמויות ארוכות, "שלולית" בד, קו קונטור, השטחה
- מצבות קלטיות ואיריות עליהן יש תשליבים
בכל מקום הסגנון מקבל אופי והשפעות מקומיות.
[עריכה] מעצבים מזוהים עם הסגנון
- ויקטור הורטה - בלגיה
- הקטור גימאר - צרפת
- אנטוניו גאודי - ספרד
- צ'ארלס רני מקינטוש - סקוטלנד
- גוסטב אנדל - גרמניה ואוסטריה
- טיפאני - ארצות הברית
[עריכה] ראו גם:
ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
