אקלים ארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אקלימה של ארץ ישראל הוא מגוון (יחסית לשטח שעליו היא נמצאת) ונחלק לשלושה אזורים:

• אקלים ים תיכוני - רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעיתים אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
• אקלים ערבתי - האקלים הערבתי הוא מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדוייק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ"מ של משקעים בשנה.
• אקלים מדברי - רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה.

ישנם המחשיבים את הר החרמון כנהנה מאקלים אחר, אקלים הרים רמים, מפני שכמות המשקעים בו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.

בישראל (וברוב העולם) נהוג לחלק את השנה ל-4 עונות, אולם מאפייני העונות בישראל שונים, לפעמים שונים מאוד, ממאפייני העונות במקומות אחרים בעולם. בכל אופן, ארבע העונות הן חורף, אביב, קיץ וסתיו.

[עריכה] החורף בישראל

נתיבי איילון מוצפים במהלך חורף 91\92

החורף בקווי הרוחב שבה נמצאת ישראל (29.50 מעלות צפון עד 33.33 מעלות צפון) מאופיין בנסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה. הרמה הסובטרופית היא זו אשר מונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינמיות לאזור במהלך הקיץ וחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות השונות של האטמוספירה, תחילה בגבוהות יותר ומאוחר יותר גם בנמוכות.

עונת החורף מאופיינת בירידת גשמים באופן תכוף (בעיקר באזור האקלים הים תיכוני), לעיתים אף יורד ברד ולעיתים רחוקות אף יורד שלג, בעיקר בהרים שגובהם מעל 500 מ' ובאופן תדיר יותר בהרים שגובהם מעל 700 מטר. בתחילת החורף ובסתיו, בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר, רוב המשקעים יורדים סמוך לחוף, בעיקר בזכות ההבדלים בין טמפרטורת הים, אשר עדיין חם באופן יחסי, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות הרבה יותר מהר. הפרשי טמפרטורות גדולים, ולא משנה כל כך באיזו צורה, גורמים בדרך כלל לאי יציבות אטמוספרית, המאפשרת התפתחות עננים וירידת משקעים.

בסוף החורף, הכולל את חלקו של חודש ינואר, ואת החודשים פברואר ומרץ מרבית המשקעים יורדים דווקא באזורי ההר. הים, שבזמן זה כבר מספיק להתקרר, לא מספק יותר תמיכה ליצירתם של עננים רבים סמוך לחוף. לעומת זאת, אורוגרפיה, תופעה שגורמת להתגברות העננות והמשקעים במדרונות הלחים (במקרה של ארץ ישראל, המדרונות המערביים) של ההר הופכת לדומיננטית. לכן בערים ירושלים וצפת למשל, החורף מגיע לשיאו בחודש פברואר.

רוב התופעות החורפיות המוכרות לנו, גשם, שלג, ברד וקור עז נגרמות ממספר מערכות מזג אוויר נפוצות באזורינו:

• שקע קפריסאי - שקע חזיתי המתמקם באזור האי קפריסין - רוב המשקעים בארץ יורדים כתוצאה משקעים אלו. מערכות קפריסאיות מתאפיינות ברוחות מערביות ובחדירת אוויר קריר ובלתי יציב הסופח לחות מעל הים התיכון. רבים המקרים בהם השקע הקפריסאי מגיע ממערב, מיוון ואיטליה, אולם אין מדובר בכלל ברזל.

ראה הרחבה בערך שקע קפריסאי

• שקעי עזה - כאשר שקע חזיתי מתמקם לאורך חופי ישראל, הוא קרוי שקע עזה. כל האזורים שימצאו מדרום למרכז השקע יהנו מרוח מערבית לחה, וסביר להניח משקעים. האזורים שימצאו מצפון למרכז השקע יסבלו מרוח מזרחית וחוסר בלחות ומשקעים.
• רמה סיבירית - רמה סיבירית היא מערכת מזג אוויר שאינה מניבה משקעים, אלא גורמת לקור עז. לעיתים קרובות, במהלך רמה סיבירית יורדות הטמפרטורות במקומות רבים בישראל (בעיקר בעמקים ובהרים הגבוהים) אל מתחת ל-0 מעלות צלזיוס. הרמות הסיביריות מגיעות לשיא השפעתן וקיצוניותן בדצמבר, אז קרינת השמש היא החלשה ביותר בכל השנה. במהלך השפעת רמה סיבירית, השמיים בהירים וכיוון הרוח הוא צפון-מזרחי. התוצאה המתקבלת היא חדירת אוויר יבש וקר מאזור רוסיה והים השחור לישראל.

לעיתים, יורד בחורף שלג בהרים הגבוהים בישראל. השלג נפוץ בעיקר בהרים שגובהם מעל 700 מטרים, אולם שלג בגובה 500 מטרים אינו נדיר כל כך. ב-6 בפברואר, 1950 ירד שלג אפילו בגובה פני הים - על מישור החוף, בתל אביב ובערי חוף נוספות. התנאים הדרושים על מנת שירד שלג בישראל הם שקע קפריסאי המאפשר משקעים, שמסלול הרוחות שהוא יוצר לא עובר דרך ארוכה מידי מעל הים (מפני שהים, שהטמפרטורה שלו חמה באופן יחסי, מחמם את האוויר בשכבות הנמוכות). על השקע הקפריסאי להיות מלווה באפיק רום עמוק. בנוסף, עליו להיות מגובה בגוש אוויר קר גדול ומאסיבי במזרח אירופה.

[עריכה] האביב בישראל

באביב נחלשת פעילות המזג אוויר בישראל, בעיקר בשל התקדמותה צפונה מחדש של הרמה הסובטרופית. אולם, גם באביב ישנן מספר מערכות ברומטריות אשר עשויות לגרום לפעילות. האביב בישראל מתרחש בחודשים אפריל, מאי ויוני, אולם לעיתים קרובות ביוני מתגבשות כבר המערכות הקיציות והחודש מקבל אפיון קיצי מובהק.

כמות המשקעים באביב היא קטנה יחסית לחורף, אולם אינה זניחה. המשקעים באביב מקורם ב-2 מערכות אשר פוקדות אותנו לעיתים קרובות בעונה זו:

• שקעים שרביים - או שקעי צפון אפריקה - בניגוד לשקעים המאפיינים את החורף, באביב מתחילים להיווצר ולהגיע אל ישראל שקעים שרביים. שקעים שרביים מאופיינים בחזית חמה מפותחת וחזית קרה מנוונת. אולם, לעיתים קרובות באביב מגיע שקע שרבי לאזור קפריסין והופך לשקע קפריסאי בעל מאפיינים חורפיים לכל דבר. דוגמה קיצונית לכך היא שקע שרבי שפקד את ישראל במרץ 1998 - ב-16 במרץ שררו תנאי שרב בארץ, וב-18 במרץ, עם שבירת השרב, ירד שלג בהרים. זה קרה בעקבות התמזגות השקע השרבי עם אפיק הרום מצפון.
• אפיק מים סוף - מערכת נוספת שפוקדת את ארץ ישראל באביב ובסתיו היא האפיק מים סוף, האפיק מים סוף (או בקיצור אי"ס) הוא שלוחה של שקע תרמלי שמרכזו באזור סודאן. כאשר נוצר מצב ובו אי"ס מלווה באפיק רום מפותח דיו, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים. לחות זו מגיעה לאזור ישראל, ואם התנאים מאפשרים זאת, מתרחשת קונבקציה ויצירה של ענני סופות רעמים (קומולונימבוסים).

לפעמים מופיעות באביב גם מערכות חורפיות "קונבציונאליות", כמו אלו שתוארו קודם.

ההשפעה של שרבים אינה מסתכמת בשבירה שלהם. השרב, תופעה מטאורולוגית נפוצה מאוד באביב, יכול להווצר כתוצאה משקע שרבי או מאפיק ים סוף. לפני שבירת השרב, השקע השרבי מביא לישראל אוויר חם ויבש מאוד. שרב כתוצאה מאי"ס נוצר כאשר האי"ס אינו מגובה באפיק רום, אלא ברמה ברום. האי"ס גורם לרוחות מזרחיות יבשות (הנקראות גם שרקיה, אשר עם הירידה מן ההרים מתחממות בתהליך אדיאבטי. כאשר הן מגיעות לשפלה ולמישור החוף הטמפרטורה של האוויר גבוהה מאוד. הטמפרטורות הגבוהות ביותר בשנה (באזורים הנמוכים של הארץ) נמדדות בדרך כלל בחודשי האביב.

[עריכה] הקיץ בישראל

הקיץ בישראל, אשר מתרחש בחודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר, מאופיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה, ובאקלים חם ויבש יותר בהרים ובעמקים הפנימיים. גשם (או כל משקע אחר) בקיץ הוא נדיר מאוד, בעיקר בהרים. בחוף, לעיתים רחוקות, קורה ומטפטף מעט בשעות הבוקר, אולם בדרך כלל אין זו כמות מדידה.

לאקלים השורר בישראל במהלך הקיץ אחראיות שתי מערכות מזג אוויר:

• האפיק הפרסי - במהלך חודשי הקיץ נוצר באזור הודו שקע המונסון, אשר גורם לגשמים כבדים במזרח אסיה לאורך חודשי הקיץ. שלוחה של השקע הזה, שנקראת האפיק הפרסי, עוברת דרך המפרץ הפרסי ומגיעה עד לים התיכון. שקע המונסון והאפיק הפרסי הן מערכות תרמליות וסטטיות, אשר אינן דועכות, מתגברות או משתנות בצורה דרסטית במהלך חודשי הקיץ. האפיק הפרסי גורם לרוחות צפון מערביות בישראל, מלבד במקומות שבהם יש השפעות מקומיות אחרות, כמו רוח העמק-הר או הבריזה הלילית. הרוחות הצפון מערביות מביאות לחות רבה לאזור החוף, אולם לחות זו לא מצליחה לטפס על ההרים או ליצור ענני גשם מכיוון שהיא חסומה על ידי אינברסיה.
• הרמה הסובטרופית - במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית מצפינה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. הרמה הסובטרופית גורמת להתמוככות ברום ומדכאת התפתחות של עננות מסוג כלשהו. לעיתים, כאשר הרמה הסובטרופית מתגברת, האפיק הפרסי נחלש ונוצר שרב התמוככות, בסיס האינברסיה מנמיך והטמפרטורות בהרים עולות בחדות. בחוף לעומת זאת, אין עליה חדה של הטמפרטורות אבל ישנה התגברות של הלחות.

[עריכה] הסתיו בישראל

הסתיו בישראל דומה מאוד לאביב, והוא תופס את מקומו בחודשים אוקטובר, נובמבר וחלק מדצמבר. גם בסתיו מופיע לעיתים קרובות האפיק מים סוף, ולעיתים רחוקות יותר שקעים שרביים. כיוון שבחודשי הסתיו הים חם עדיין (כאמור, הים מגיב לאט יותר לשינויי העונות עקב חומו הסגולי), מתאפשרת פעילות מזג אוויר ענפה יותר מבאביב ומתרחשות סופות רעמים רבות, בין אם כתוצאה מאפיק ים סוף ובין אם כתוצאה משקע קפריסאי. בנוסף, בשל הקרינה החלשה והימים הקצרים, מופיעה לעיתים קרובות הרמה הסיבירית ואירועי קרה נפוצים בסתיו יותר מבאביב.

תכיפותו של אפיק ים סוף עולה בהדרגה. לעתים מתקיימים שני אפיקים בו זמנית: אפיק ים סוף והאפיק הפרסי. תופעה זו מכונת אפיק פרסוף, שילוב של שתי המילים פרסי וסוף. אפיק ים סוף אינו זע הרבה כיוון שמקורו בשקע תרמי. כשאפיק זה נע בכל זאת קורים שינויים במזג האוויר. בעוד קו האפיק נמצא מדה המערבי של ישראל (אפיק ים סוף עם "ציר מערבי"), בכל הארץ זרמים מזרחיים ודרומיים חמים. במצב זה עשויות להיות רוחות חזקות ממזרח בצפון ובמרכז, אלו נקראות "רוחות קדים". רוחות מסוג זה מביאות איתן אבק וגרגרי חול רבים מן המדבריות אשר בערב הסעודית, ועל כן אפיק יום סוף מביא איתו לרוב אובך כבד. סופות חול עלולות להיווצר והן מגבירות את האובך.

יובש יוצר חוסר יציבות במזג האוויר. בדרך כלל, ללא לחות לא נוצרים עננים, עם זאת עשויים להיווצר עננים מאפיק ים סוף. הרוחות מדרום-מזרח עשויות להביא איתן לחות ממקומות רחוקים ומאזורו של הים האדום. כאשר הלחות נפגשת עם הגרגרים שעשויים להיות גורם מעבה יכולים להווצר עננים ולהוריד גשמים. לרוב, גשם מסוג זה יורד בשבר ענן, בבת אחת ומציף מקומות רבים בארץ.

כאשר האפיק נמצא בצד המזרחי של ישראל (אפיק ים סוף עם "ציר מזרחי") נושבת רוח מכיוון צפון ומערב. רוח זאת עלולה מתחזקת בעקבות נשיבת הבריזה. הגלים יכולים להגיע עד גובה של מעל מטר וחצי.

[עריכה] תחנות מטאורולוגיות

ברחבי הארץ פזורות תחנות מטאורולוגיות למדידת כל הבטי האקלים - לחץ אוויר, טמפרטורה, כמות גשם עוצמת קרינת השמש וכיו"ב.

התחנה הגבוהה ביותר ממוקמת על הר כנען ברום של 934 מטר מעל פני הים. התחנה הגבוהה ביותר האזור החוף היא תחנת אבן יצחק השוכנת ברום של 180 מטר מעל פני הים.

התחנה הנמוכה ביותר היא תחנת סדום, שנמצאת ברום של 390- מטר. התחנה הנמוכה ביותר במישור החוף היא בשדה דב ברום של ארבעה מטר בלבד מעל פני הים.

[עריכה] טמפרטורה

מידת החום הגבוהה ביותר שנרשמה בארץ, מאז החלו לתעד את אקלים ארץ-ישראל הייתה 54 מעלות צלזיוס, בטירת צבי שבעמק בית-שאן, ביוני 1942. באותו יום הייתה מידת החום באזור החוף 45 מעלות, בירושלים 44 מעלות בעמק יזרעאל 50 מעלות ובים המלח 51 מעלות.

הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה במאה העשרים בירושלים הייתה 7- מעלות צלזיוס. היא נמדדה ב-25 בינואר 1907. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בירושלים למן קום המדינה הייתה 4.5- מעלות צלזיוס. הדבר אירע בחורף הקשה של שנת 1950 שבו אפילו בתל אביב ירד שלג והטמפרטורה במישור החוף ירדה אל מתחת לאפס.