אסלאם - מונחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הרשימה שלהלן מסודרת לפי סדר האלפבית העברי.

[עריכה] א

• אדב أدب - מונח שפירושו המקורי: מכלול הידע העיוני וכללי הנימוס הדרושים לאדם משכיל. בעולם הערבי כיום משתמשים במונח הזה בעיקר בשתי משמעויות - נימוס, או "חינוך טוב"; ספרות יפה, ספרות חילונית בעלת ערך אמנותי. למעשה, משמעותו של המונח בתקופת שגשוגה של האימפריה המוסלמית היה רחב יותר. בימי הביניים התפתחה בעולם הערבי סוגה ספרותית המכונה "ספרות אדב". זוהי ספרות אקלקטית במגוון נושאים, שמטרתה הבאת מידע כללי רחב הנחוץ לאדם המשכיל, בפרט לאנשים המשרתים בחצרות שליטים או בתפקידים דומים.

• אד'אן أذان - קריאה לאחת מחמש התפילות היומיות הקבועות. הקריאה כוללת נוסח קבוע המורכב מממספר חזרות על השהאדה, על התכביר ועל מילות זירוז למתפללים כגון حيّ على الصلاة (בואו לתפילה), או בשעות הבוקר: الصلاة خير من النوم - התפילה טובה משינה. את האד'אן קורא המואזין (מואד'ין مؤذن) מצריח המסגד, המכונה מידַ'נָה (مئذنة).

• אהל אל-כיתאב أهل الكتاب (מופיע בעברית בדרך-כלל בתרגום: עם הספר או אנשי הספר) - כינוי בקוראן ליהודים ולנוצרים. על-פי הקוראן, היהדות והנצרות מבוססות על ספרים שכללו דברי אלוהים חיים, אך היהודים והנוצרים שיבשו את המסר האלוהי בספרים האלה. מדברי הקוראן האלה נגזר היחס ליהודים ולנוצרים באיסלאם - מחד גיסא אין מצווה לאסלם אותם, אולם אסור ללכת בדרכיהם, מאידך גיסא. ל"אנשי הספר" יש זכות לשבת בקרב המוסלמים כל עוד הם מקבלים על עצמם את השלטון המוסלמי. בתקופות מסוימות בהיסטוריה המוסלמית נחשבו גם הזורואסטרים חלק מ"אנשי הספר".

• איה آية (מילולית: "נס" או "מופת") - כינוי לכל אחד מפסוקי הקוראן. מילה זו מופיעה גם במושג "אייתוללה", המורכב מצמד המילים "איית אללה": "אות אלוהים", "נס אלוהים".

• אל-אח'ירה, או: אל-אג'ילה الآخرة, الآجلة - הכינויים המוסלמיים לעולם הבא, העולם שאליו הולכות נשמות המתים.

• אל-חַמְדֻ-לִלה (תחמיד) الحـَمـْدُ لله (التحميد) (מילולית: השבח לאללה) - ביטוי המופיע בסורת אל-פאתיחה בקוראן (סורה 1, פסוק 2), ומשמש בחיי היומיום כביטוי לאמונה. השימוש בו דומה לשימוש בביטוי "ברוך השם" בפי יהודים דתיים, ואכן מוסלמים דוברי עברית אומרים לעתים קרובות "ברוך השם" במקום "אל-חמד ללה" כשהם מדברים עברית, וההפך אצל יהודים דוברי ערבית.

• אללהֻ אכּבּר (תכּבּיר) الله أكبر (التكبير) (מילולית: אללה הוא הגדול מכול) - ביטוי הנאמר במהלך האד'אן (הקריאה לתפילה) ובמהלך התפילה המוסלמית. הוא נאמר גם כביטוי לאמונה, בפרט לפני ביצוע משימה קשה או מסוכנת. השימוש בו דומה במידה מסוימת לקריאה "שמע ישראל" בפי יהודים דתיים, אם כי הקריאה "אללה אכבר" בפי מוסלמים נפוצה יותר. לפעמים משלבים את התכביר עם התחמיד לנוסח הבא: الله أكبر ولله الحمد ("אללהֻ אכּבּר וַלִלהִ-לְחַמְד" - אללה הוא הגדול מכול ולאללה השבח). בציבור היהודי הישראלי הביטוי קיבל משמעות שלילית, כיוון שהוא נשמע לעתים מפי טרוריסטים מוסלמים לפני ביצוע פיגוע, מתוך כוונה לתת תוקף דתי לפעולתם. התכביר מופיע על דגל עיראק מאז שנת 1990.

• אל-מווליד א-נבווי المولد النبويّ (מילולית: "יום הולדתו של הנביא") - יום הולדתו של מוחמד לפי כמה מסורות מוסלמיות. ציונו של היום החל במאה ה-11 והוא נתפס בחלק מאסכולות ההלכה המוסלמיות (בפרט בווהאביה ובסלפיה) כחידוש בלתי-רצוי. רוב המוסלמים הסונים מציינים את היום כיום של שמחה ב-12 בחודש רביע אל-אוול. השיעים מציינים את היום ב-17 בחודש רביע אל-אוול יחד עם יום הולדתו של האימאם השישי ג'עפר א-צאדק.

• אִמאם إمام (מילולית: העומד לפנים, המנהיג) -
  • בסונה: מנהיג התפילה במסגד, או ראש אסכולה הלכתית.
  • בשיעה התריסרית: אחד משנים-עשר אמאמים, החל מהתקופה לאחר מותו של מוחמד הנביא, שתפקדו כמנהיגי הקהילה.
    • האמאם הנסתר או האמאם הנעלם הוא האמאם השיעי השנים-עשר, שעל פי אמונת השיעים נעלם מעיני המאמינים במאה העשירית לספירה, והוא ישוב בקץ הזמנים ויושיע את העולם מאלימות ואי-צדק.

• אמיר אל-מואמנין أمير المؤمنين - מונח שפירושו "נשיא המאמינים" או "שליט המאמינים". היה תוארו של מוחמד, ושל הח'ליפים שהנהיגו אחריו. כיום תואר זה משמש באופן רשמי רק במרוקו ושם הוא אחד מתאריו של מלך מרוקו.

• אנסאר, או: אנצאר الأنصار - תומכיו של מוחמד בעיר ית'רב (כיום: אל-מדינה). בשנת 622 לספירה, היגר מוחמד מעיר הולדתו מכה לעיר ית'רב שבה היו מרוכזים תומכיו. האנסאר סייעו למוחמד במלמתו בבני שבט קורייש שליטי מכה, אולם משכבש מוחמד את העיר מכה והתפייס עם בני קורייש, שהוא עצמו יצא ממנו, הוא העדיף למנות אנשים מבני קורייש כאנשי אמונו, והאנסאר נדחקו מפניהם.

[עריכה] ב

• בסְמִ-אללַהִ א-רחמן א-רחים ("בַסְמָלָה") بسم الله الرحمٰن الرحيم (البسملة) (מילולית: "בשם אללה הרחמן והרחום") הפסוק הראשון בקוראן, אשר חוזר לפני כל סורה, למעט הסורה התשיעית. הוא נחשב כפסוק בפני עצמו רק בפתח הסורה הראשונה. בכל היתר הוא נחשב כהקדמה, אך לא כפסוק בסורה. על מוסלמי לומר את הבסמלה לפני כל ציטוט מהקוראן, גם אם הציטוט אינו כולל סורה שלמה. כמו כן מקובל לומר את הבסמלה בפתח כל נאום ולכתוב אותה כהקדמה להודעות ומכתבים.

[עריכה] ד

• ד'יכרא או ד'יכרה ذِكرى (מקביל למילה "זֵכר" בעברית) - מועד המצוין פעם בשנה. כינוי למועדים שונים בלוח השנה המוסלמי שאינם נחשבים חגים של ממש. למשל: "יום המסע והעלייה לשמים" (ذكرى الإسراء والمعراج, ד'כרא אלאסראא ואלמעראג', ב-27 לחודש רג'ב).

[עריכה] ה

• ההיג'רה الهجرة - הגירתו של מוחמד מעיר הולדתו מכה לעיר ית'רב (היא אל-מדינה) בקיץ של שנת 522 לספירה. מוחמד החליט לעזוב את עיר הולדתו עם כמה מתומכיו הקרובים משרבו האיומים על חייו. בעיר ית'רב, שנמצאת 320 ק"מ מצפון למכה, היו למוחמד תומכים רבים. אירוע זה נחשב באיסלאם כתחילתה של ההיסטוריה המוסלמית, ולפיכך השנים בלוח המוסלמי נמנות מהשנה שבה אירעה ההיג'רה.

[עריכה] ח

• חג'' حجّ - עלייה לרגל לאתרים הקדושים לאיסלאם במכה ובסביבותיה. העלייה לרגל היא אחת מחמש המצוות העיקריות באיסלאם. היא מתקיימת בחודש "ד'ו אל-חיג'ה" (ذو الحـِجـّة, החודש האחרון בלוח השנה המוסלמי), ולפי השריעה כל מוסלמי בוגר חייב לקיימה לפחות פעם אחת בימי חייו, ובלבד שהוא מסוגל לכך מבחינה בריאותית וכלכלית, ושהדרכים למכה אינן חסומות.
  • חאג' حاجّ (לאישה: חאג'ה حاجـّة בריבוי: חוג'אג' حـُجاج) - תוארו של מוסלמי שקיים את מצוות העלייה לרגל במלואה. נחשב כתואר כבוד בקהילות מוסלמיות.

[עריכה] ע

• עבד عبد - קידומת נפוצה לשמות מוסלמיים. היא מופיעה בדרך-כלל לפני אחד מ-99 כינוייו של אללה במסורת המוסלמית, וכך יוצרת שם פרטי שמשמעותו "עבד האל". דוגמאות: عبد الله (עבד אללה - עבד לאללה), عبد الجبار (עבד אל-ג'באר - עבד לבעל הגבורה), عبد السلام (עבד א-סלאם - עבד לעושה השלום) ועוד.

• עומרה عـُمرة - עלייה לרגל למכה שלא במועד החג'. עלייה לרגל כזו כוללת רק מקצת מהטקסים שנהוגים בחג', והיא אינה נחשבת כקיום מצוות החג'. עם זאת, יש לעומרה מעמד כמצווה בפני עצמה (גם אם במעמד פחות ממעמד מצוות החג'). יש הלכות מוסלמיות המאפשר למוסלמי לקיים את העומרה תוך כדי החג' כדי שלא ייאלץ לעמוד במסע הארוך למכה פעמיים.

• עיד عيد (מילולית: חג, חגיגה, בעברית נכתב לפעמים גם: אִיד, אולם אין קשר למילה אֵיד מלשון חז"ל) - כינוי לשני החגים המוסלמיים העיקריים: עיד אל-פטר ("חג שבירת הצום" עם תום חודש רמדאן) ועיד אל-אדחה ("חג הקורבן", שחל בזמן העלייה לרגל למכה).

• עאלם عالم (בריבוי: עלמא, עלמאא, עולמא علماء) - איש דת מוסלמי בעל סמכות לפסוק בענייני השריעה - ההלכה המוסלמית. בימי הח'ליפות היו העלמאא אחראים על פירוש ההלכה המוסלמית וקיומה, בעוד הח'ליף היה אחראי רק על ההיבטים החילוניים של השלטון. בימינו המילה עאלם בערבית היא רב-משמעית, ופירושה גם: מדען.

• עשורא عاشوراء (כתיבים חלופיים בעברית: עשורה, עשוראא) - היום העשירי בחודש מוחרם, הוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי.
  • בסונה - יום מומלץ לצום. אין חובה לצום ביום זה, אולם יש הצמים כפיצוי על הכרח לבטל חלק מצום רמדאן, או כביטוי לאדיקות דתית. הצום נמשך כ-24 שעות רצופות.
  • בשיעה - יום אבל על הירצחו של חוסיין בן עלי בעיר כרבלא בשנת 680 לספירה. חוסיין בן עלי נחשב בשיעה לאימאם השלישי, וליורשו של מוחמד.
  • מסורות הקשורות ביום זה - המוסלמים מאמינים כי ביום זה קרו מספר אירועים מרכזיים: תיבת נוח נחה על קרקע יבשה, נולד אברהם, התחולל נס קריעת ים סוף ונבנתה הכעבה בעיר מכה.