חוסיין בן עלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השריף חוסין בן עלי

דגל המרד הערבי מתנוסס מעל מצודת עקבה

שטר של דינר ירדני עליו מופיע דיוקנו של השריף חוסיין ואיור של המרד הערבי.

השריף חוסיין בן עלי בערבית: حسين بن علي (חוסין בן עלי) (1853-1931) שימש כשריף ואמיר של מכה בין 1908 ל־1917, בשנה זאת הכריז על עצמו כמלך חיג'ז ומלך כל הערבים, וקיווה לקבל את הכרת בריטניה בכך בתמורה למרד שינהיג נגד האימפריה העות'מאנית. בשנת 1924 הכריז על עצמו השריף כח'ליף. בשנה זאת גם הובסו כוחותיו שבמכה על ידי המלך עבדל עזיז אל סעוד, בעקבות התבוסה מסר את תאריו ותפקידיו לבנו הבכור עלי, אך זה גם נאלץ לברוח מחיג'ז מפני משפחת סעוד.

חוסיין בן עלי היה ראש השושלת ההאשמית, שבניה שימשו מאז המאה ה-13 כמנהיגי הערים הקדושות מכה ומדינה - השריפים. בשנת 1908 מונה על ידי הסולטן הטורקי לשריף ואמיר של מכה. בשנת 1916 עם התעצמות מלחמת העולם הראשונה בזירת המזרח התיכון כרת השריף חוסיין ברית עם בריטניה כנגד האימפריה העות'מאנית. בתמורה למרידתו בטורקים, הידועה בכינויה המרד הגדול במדבר, הובטחה לשריף חוסיין השליטה באזורים שישוחררו על ידי בנות הברית. הסכם זה בין השריף חוסיין לממלכת בריטניה, הנודע כמכתבי חוסיין-מקמהון, נחשב בידי הערבים המשך שנים כדוגמה לבוגדנות המערב מכיוון שהוא עומד בסתירה להסכם סודי בין בריטניה וצרפת - הסכם סייקס פיקו, ולהצהרת בלפור.

חשיבותו של המרד הערבי במדבר בהנהגתו של השריף חוסיין שנויה במחלוקת. המרד לא סחף את ההמון הערבי אלא רק את בני השבטים הבדואים של חיג'ז שהיו נאמנים לשריף. בני השבטים האלה עסקו בעיקר בלוחמה זעירה ותקיפת שיירות, דבר שחייב את הממלכה העות'מנית לרתק כוחות גדולים סביב חצי האי ערב. אף על-פי שכוחות ערבים בהנהגתו של השריף חוסיין השתתפו במספר קרבות גדולים נגד הטורקים, בכללם הקרב על עקבה, תרומתם למאמץ המלחמתי הזירה המזרח תיכונית היו זניחות ביחס למאמץ הבריטי.

עם תום מלחמת העולם הראשונה וכינון שלטון המנדט הבריטי על עיראק ופלשתינה (א"י) והצרפתי על סוריה ולבנון, גאתה תחושת המרירות בקרב העמים הערביים. בני חוסיין מונו למלכי סוריה, עבר הירדן ועירק, אבל המלוכה בסוריה נכבשה במהרה על ידי צרפת והמלך הממונה- פייסל אבן חוסיין נאלץ לעבור למלוך בעירק.

למרות עליית קרנה של השושלת האשמית ברחבי הסהר הפורה אחרי מלחמת העולם הראשונה, חצי האי ערב היה עדיין מפולג ושבטי. למשפחת סעוד היסטוריה ארוכה של סכסוך עם המשפחה האשמית עד מימי הטורקים. הכרזתו של חוסיין בן עלי על עצמו כ"מלך כל הערבים" ולאחר מכן הכרזתו כח'ליף גרמה לחיכוך עם המשפחה הסעודית שראתה עצמה חופשית מכל שליטה. בתום מאבק בין השבטים הובס בשנת 1924 השריף חוסיין ונאלץ לברוח מחיג'ז, בתחילה לקפריסין ובהמשך לעבר הירדן שבה שלט בנו האמיר (לימים המלך) עבדאללה הראשון. בשנת 1931 נפטר חוסיין בן עלי כאשר הוא נושא את התואר חסר המשמעות "הח'ליף של עמאן".

השריף חוסיין בן עלי נחשב ביחד עם בנו פייסל למייסד הלאומנות הפאן ערבית. בראיה היסטורית אפשר לראות את השריף חוסיין כאב טיפוס למלכים רבים במזרח התיכון, ובייחוד בחצי האי ערב ומפרץ הפרסי: שלטון אבסולוטי המשלב סמכויות דתיות וחילונית, תלות רבה בסיוע מעצמות זרות, שימוש בתארים שאין להם אחיזה במציאות תוך כדי התרפקות על מסורות ערביות ואיסלמיות קדומות, וחוסר יכולת לצור מדינה מודרנית עם הפרדה בין הקופה הציבורית לפרטית.