קווין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קווין | |
|---|---|
 עם כיוון השעון מלמעלה: מיי, טיילור, מרקיורי ודיקון. |
|
| מקור | בריטניה |
| שנות פעילות | 1971—1991 |
| ז'אנר | רוק שיער רוק מתקדם גלאם רוק |
| חברת תקליטים | פרלופון והוליווד רקורדס |
| חברי ההרכב | בריאן מיי פרדי מרקורי רוג'ר טיילור ג'ון דיקון |
| חברים לשעבר | {{{חברים לשעבר}}} |
| {{{אתר}}} | |
קווין (מלכה - Queen) היא להקת רוק בריטית פופולריות שפעלה בשנות ה-70 וה-80. הלהקה, אשר הונהגה על ידי הזמר הכריזמטי, הפסנתרן והמלחין פרדי מרקיורי, נחשבת לאחת מהלהקות המגוונות, האיכותיות והמשפיעות ביותר בתולדות הרוק, ולחלוצה בסגנון הגלאם רוק וההארד רוק מחד, ובסגנון הרית'ם אנד בלוז מאידך. כמו כן, קווין היא להקת הרוק הראשונה ששילבה ביצירותיה שירה אופראית ונגינת פסנתר, נוסף על הכלים המסורתיים של הרוק.
תוכן עניינים |
[עריכה] חברי ההרכב
- פרדי מרקיורי (1946-1991) שירה, פסנתר וסינתסייזר: מרקיורי ידוע ביותר כסולן ומנהיג הלהקה. אולם, בנוסף הוא היה נודע בזכות יכולותיו הגבוהות בתור פסתנרן וגם ניגן מעט על גיטרה. הוא ניחן בקול מיוחד עם יכולות ווקאליות של טנור והיה אחראי על כתיבת רוב השירים הידועים ביותר של הלהקה, כמו: Bohemian Rhapsody, Somebody to Love, We Are the Champions ו- Crazy Little Thing Called Love.
- בריאן מיי (1947) גיטרה, סינתסייזר ושירה. מיי הוא הגיטריסט של הלהקה. בצעירותו הוא בנה יחד עם אביו את הגיטרה המפורסמת שלו הנקראת- Red Special, אשר הוא משתמש בה עד היום. בחלק מהשירים של הלהקה שהוא כתב הוא גם שר, כמו ב- 39' ו- Sail Away Sweet Sister. חלק משירי ההיכר של הלהקה שכתב, הם- Tie Your Mother Down, Fat Bottomed Girls ו- We Will Rock You.
- ג'ון דיקון (1951) גיטרה בס וסינתסייזר: דיקון הוא נגן הבס של הלהקה. הוא ניסה להתקבל להרכב לאחר נסיונות של שלושה נגני בס אחרים והוא חבר הלהקה היחד שלא שר כמוביל באף אחד משירי הלהקה. במשך השנים הוא נהיה יותר מעורב בכיוון ההנהלתי והכספי של הלהקה. בשנות התשעים המאוחרות הוא פרש מהמקצוע ובחר לא להשתתף בסיור ההופעות "קווין+ פול רוג'רס". חלק מהשירים המפורסמים שכתב הם- I Wan't to Break Free, You're My Best Friend ו- Another One Bites the Dust שנחשב לשיר המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית.
- רוג'ר טיילור (1949) תופים, סינתסייזר ושירה. טיילור הוא מתופף הלהקה ובנוסף לעבודתו על תופים וכלי הקשה הוא ניגן לפעמים בחלק מהשירים שהוא כתב על גיטרה חשמלית או גיטרה בס. ברוב שירי הרוק הכבד שהוא כתב הוא גם שר כמוביל, כמו ב- I'm In Love with My Car. רוב היצירות המצליחות שלו נכתבו בתקופת שנות השמונים, ביניהם: Radio Ga Ga ו- A Kind of Magic.
[עריכה] הלוגו
הלוגו של קווין, הידוע בכינוי- Crest, עוצב בידי פרדי מרקיורי (שהיה בעל תואר בעיצוב גרפי) לפני יציאת אלבום הבכורה של הלהקה. הסמל מציג את המזלות האסטרולוגיים של חברי הלהקה. שני האריות מיוחסים למזל אריה, המזל של דיקון וטיילור; סרטן, מיוחס למיי ושתי הפיות מיוחסות למזל בתולה, המזל של מרקיורי. האריות נאחזים באות- Q מעוצבת עליה נח הסרטן כשלהבות מרקדות מעל השריון שלו, כל פייה מוגנת מתחת לכל אריה ובמרכז ה- Q נמצא כתר כשמעל כל העצמים והיצורים קיימת הנוכחות של עוף חול. מרקיורי טען כי הסמל מסמל את רוח התקופה (שנות השבעים), ובתקופה המוקדמת בקריירה של הלהקה, הלוגו הופיע על תוף הבס של טיילור במהלך ההופעות.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] התקופה שלפני קווין
דרכה של הלהקה החלה ב- 1968, כאשר הגיטריסט בריאן מיי וחברו, נגן הבס והזמר טים סטאפל הקימו את הטריו "Smile" ב-Imperial College שבלונדון, בו שניהם למדו וזאת לאחר שצירפו את המתופף רוג'ר טיילור. השלישיה הקליטה מספר שירים, אך רק שניים מתוכם יצאו לאור באותה תקופה וגם אז רק כסינגל לשדרי רדיו בארצות הברית בלבד. באביב 1970, לאחר שסטאפל נטש את עמדת הזמר ועבר ללהקת Morgan, הוא הזמין את חברו מלימודי האומנות להחליפו. המחליף המיועד היה פארוק בולסרה שכונה פרדי: צעיר ממוצא פרסי שהוריו פעלו בשליחויות דיפלומטיות בזנזיבר. בולסרה הצעיר היה זמר בעל יכולות אופראיות והיה גם פסנתרן מחונן. לאחר שצירפו אליהם את גם את הבסיסט ג'ון דיקון בשנת 1971, הוקמה הלהקה מחדש תחת השם Queen. בתקופה בה הוקלט התקליט הראשון של הלהקה, השתתף מרקיורי במיזם להקלטת שני שירים של הזמר פיל ספקטור (השירים "I Can Hear Music" ו-"Going Back") תחת השם לארי לורקס. על פי הצעתו של מרקיורי השתתפו בהקלטת השירים גם מיי (גיטרות) וטיילור (תופים).
[עריכה] תחילת הדרך (1971-1974)
ב-1972, לאחר שנים אחדות בהן הופיעה במועדונים ובמכללות באזור לונדון, קבלה קווין הזדמנות להקליט קלטת נסיונית של מספר שירים באולפני- De Lane Lea, במטרה לנסות את הציוד החדש במקום. לאחר נסיונות רבים בהם ניסתה הלהקה למצוא חברת הפקות, אולפני- Trident קבלו אותה כשהתנאי לעסקה ביניהם היה שהיא תוכל להקליט בחינם מחוץ לעשות העבודה באולפן, בד"כ בשעות הלילה המאוחרות עד הבוקר. בתנאים אלה ובעבודה דחוקה בת מספר חודשים הקליטה הלהקה את אלבום הבכורה שלה אשר נשא את שמה: Queen. האלבום יצא שמונה חודשים לאחר סיום ההפקה, מאחר ואף חברת תקליטים לא הסכימה להחתים את הלהקה חסרת הנסיון, כשלבסוף אולפני- Trident הוציאו את האלבום תחת שמם. האלבום משך הצלחה מזערית בלבד כשהסינגל שיצא מהאלבום Keep Yourself Alive, זכה להתעניינות דלה ולא היווה הצלחה מסחרית או פריצת דרך בשביל הלהקה. למרות זאת הלהקה המשיכה בהופעותיה. באותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות העולמי הראשון שלה.
כשנה מאוחר יותר, בשנת 1975, הוציאה הלהקה את אלבומם השני Queen II. האלבום הגיע למקום החמישי במצעד בבריטי והחל לסלול את הדרך להצלחה. במקביל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף, הפעם בבריטניה וארצות הברית, אך במהלכו חלה מיי בצהבת ואילו הסיבוב נקטע באיבו. לקראת סוף אותה שנה, הוציאו חברי הלהקה את אלבומם השלישי Sheer Heart Attack, שזכה להצלחה גדולה לאחר התעצמות המוניטין שלה. כשיצאה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף ב-1975, הביקוש לכרטיסים היה עצום. ההופעות התווספו, ולוח הזמנים היה עמוס מאוד והופעות מסוימות בוטלו עקב דלקת גרון שפקדה את מרקיורי תכופות. הסיבוב כלל גם הופעות ביפן, שם האלבום השלישי הגיע למקום ראשון במצעדים ובה קיבלה הלהקה יחס של כוכבי רוק מהשורה הראשונה.
[עריכה] הצלחה בינלאומית (1975-1979)
בשנת 1975 הלהקה הקליטה במשך שלושה שבועות שיר פרי עטו של מרקורי המשלב בלדת רוק ביחד עם קטע אופראי. על אף רבים המליצו לא לפרסם את השיר בטענה שמדובר בכישלון חרוץ, שלח מרקיורי עותק לחברו, שדרן הרדיו קני אוורט, וביקש שלא ישדר אותו עדיין. אוורט שגילה התלהבות כה גדולה מהשיר, שידר אותו ארבע עשרה פעמים בתוך יומיים. השיר, Bohemian Rhapsody הפך ללהיט מספר אחד בכל תחנות הרדיו, והלהקה יצרה סרט אומנותי שהוקלט עם השיר, וזה היה אחד הקליפים הראשונים ששוחררו לטלוויזיה לקידום סינגל.
השיר צורף לאלבום הרביעי של הלהקה, A Night At The Opera, שהגיע למעמד תקליט פלטינה. האלבום אופיין בשילוב הייחודי בין מספר רב של סגנונות, כשמעל כולם בולט במיוחד השילוב הייחודי של הלהקה בין מוזיקת רוק למוזיקה קלאסית, אך גם כלל נגיעות במוזיקאת קאנטרי עם השיר "39'" ורוק כבד, כמו בשיר I'm In Love with My Car. מנקודה זו, הלהקה כבר זכתה להצלחה בכל העולם, ולאחת המצליחות ביותר בכל הזמנים. שלושת האלבומים הקודמים זינקו במכירותיהם בעקבות הצלחת האלבום הרביעי, הצליחו להכנס למצעד הבריטי וזכו באלבום זהב כל אחד.
לאחר שהצלחתה הובטחה בקנה מידה עולמי, המשיכה הלהקה להדהים את המעריצים כשבשנת 1976, במהלך ההקלטות של אלבומה החמישי A Day at the Races (שכמו קודמו נקרא על שם סרט של האחים מרקס), הותירה הופעה פתוחה לקהל הרחב בהייד פארק, אליה הגיעו מאתיים אלף איש: הקהל הרב ביותר שפקד את הפארק עד אז ובכלל (לשם השוואה, אל מופע הלייב 8 בשנת 2005 הגיעו כ-150,000 איש). כשיצא האלבום, השיר שיצא מתוכו Somebody to Love (שנכתב בהשראת ארת'ה פרנקלין) הפך ללהיט. הלהקה הגיעה למעמד של כוכבי על, שיריהם הושמעו בכל תחנות הרדיו, היא שברה שיאים במצעדים ולמרות ביקורות צוננות של עיתוני המוזיקה, אלה לא השפיעו על הצלחתם.
בשנת 1977 יצא האלבום News of the World אשר שני שירים ממנו, We Will Rock You ו-We Are The Champions, הפכו ללהיטים גדולים ועל אף המסרים ההומוסקסואלים בין השורות, אומצו על ידי אולמות הספורט לשימוש בארועי ספורט. אחת מהמטרות העקריות של הלהקה הייתה ליצור אלבום ששיריו יתאימו בחלקם להופעות ואכן, בהמשך, קיבל האלבום תואר של אחד החלוצים בנוגע להופעות רוק באצטדיונים.
ההצלחה המשיכה גם עם יציאת האלבום Jazz ב-1978 שכלל בתוכו פוסטר אשר עורר סערה לא קטנה בו נראות עשרות נשים ערומות רוכבות על אופניים - בעקבות שני שירים באלבום Bicycle Race, ו-Fat Bottomed Girls ("בחורות עם ישבן שמן"). בחלק מההופעות של הלהקה בהן בוצע השיר Bicycle Race הופיעו על הבמה נשים חצי ערומות רוכבות על אופניים. על אף הצלחת האלבום, המבקרים "סימנו" אותו בטענה שעם כל השילוב הסגנונות שקיימים באלבום, לא קיים בו מוזיקת ג'אז . הביקורות המשיכו כשמגזין הרולינג סטון כתב: "לקווין אין את הדמיון המספיק כדי לנגן ג'אז, ובאותו עניין, גם אין לה את הדמיון לנגן מוזיקת רוק בכלל...". בנוסף תגובות המעריצים היו צוננות מאוד וכתוצאה מכך הלהקה החליטה לקחת פסק זמן כדי לעבוד בפרטנות על אלבום שיצא רק בשנת 1980.
[עריכה] סאונד חדש וההיכרות עם הסינתסייזר (1980-1989)
בשנות השמונים החלה תפנית בכיוון היצירתי של קווין. אלבומם השמיני, The Game, שיצא ב- 1980, היה הראשון בו הלהקה השתמשה בסינתסייזרים בניגוד למדיניות העבר שלה, והסגנון של הלהקה שהיה ידוע באפיונים הקלאסיים והגלאמיים הוחלף במאפיינים אקלטרוניים יותר - כיאה לתחילת שנות השמונים. על אף השינוי, האלבום זכה להצלחה רבה, כשיצאו ממנו הלהיטים - Crazy Little Thing Called Love ו- Another One Bites the Dust שהפך לשיר המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית. במקביל לשינוי בסגנון המוזיקלי של הלהקה, חל גם שינוי בחזותו של מרקיורי: מהמראה הנשי של שיער ארוך ובגדי הטייטס הצמודים בשנות השבעים הוא החליף את חזותו למצ'אוסטית יותר, עם שיער קצוץ ושפם עבות, שהפך בהמשך לסמל המאפיין אותו בעיני רבים.
אולם לאחר שנה ההצלחה החלה לנסוג, כשפס הקול שהוציאה הלהקה לסרט המדע הבדיוני Flash Gordon לא זכה להצלחה גדולה. האלבום שיצא בשנת 1982, Hot Space, לקח תפנית לכיוון הפאנק והדיסקו - דבר שלא התקבל באהדה רבה בקרב המעריצים. למרות זאת, שיתוף הפעולה של הלהקה עם דייוויד בואי בשיר Under Pressure זכה להצלחה כשהגיע למקום הראשון במצעדים בבריטניה.
בשנת 1984, לאחר נסיונות רבים לשחזר את הצלחות העבר, יצא האלבום The Works שהניב שלושה להיטים: Radio Ga Ga, I Want to Break Free ו- It's a Hard Life שהקטע הפותח אותו מבוסס על האריה מהאופרה פאליאצ'י.
שנה מאוחר יותר, ב-1985, הופיעה הלהקה בהופעה קצרה בת עשרים דקות בלבד במסגרת מופע הלייב אייד באצטדיון וומבלי שבלונדון. מטרת המופע כולו הייתה גיוס כספי צדקה למען אתיופיה. בשנת 1986, עם יציאת האלבום A Kind of Magic, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום. סיבוב ההופעות המקורי היה אמור להסתיים בספרד אך עקב לחץ הקהל, התווספה הופעה אחרונה לאיצטדיון וומבלי. במקום תוכננו רק שתי הופעות בחודש יולי ואליו התווספה ההופעה בחודש אוגוסט. להופעות המוקדמות באיצטדיון וומבלי הגיעו כ-72,000 צופים והכרטיסים להופעה השלישית שהתווספה נמכרו בפחות מ-24 שעות. מכוון שלא ניתן היה להוסיף הופעות נוספות באיצטדיון, הועברה ההופעה האחרונה לפארק נבוורת'. בהופעה זו, האחרונה של להקת קווין, הגיעו בין 160,000 ל-200,000 בני אדם. [1]
בשנת 1989, לאחר שחברי הלהקה עבדו על אלבומי סולו, חזרו והקליטו אלבום שהיווה המשך לאלבומם הקודם מ-1985. האלבום נקרא The Miracle והיווה יצירת פופ-רוק מלוטשת. הלהקה הודיעה כי אין היא מתכוונת לצאת לסיור הופעות לקידומו, כשמרקיורי הודיע כי הסיבה היא בגללו ושאין לו את הכוחות למסע הופעות כמו הקודם. השערות החלו לצוץ בנוגע לאפשרות שהלהקה על סף פירוק, ואף השערות מופרכות עוד יותר בנוגע למצבו הבריאותי של מרקיורי (שהתבררו, בדיעבד, כנכונות).
The Miracle היווה תפנית בתפיסת הכתיבה של הלהקה. מאז תחלית הקריירה, כל אחד משירי הלהקה נכתבו בידי חבר אחד כשהשלושה האחרים מספקים את העזרה. בעבודה על האלבום האחרון כתיבת השירים הייתה יותר שיתופית, ועל אף שהרבה שירים נכתבו בקרדיטים על שם חבר להקה אחד, מספר רב של שירים צוינו כעבודה משותפת של כל חברי הלהקה, ונכתבו בקרדיט כ"קווין".
[עריכה] סוף הדרך ומותו של מרקיורי (1991-1997)
לקראת סוף שנות השמונים החלו לצוץ בצהובונים ובתקשורת שמועות כל כך שפרדי מרקיורי חלה במחלת האיידס. השמועות בוטלו על ידיו פעם אחר פעם והלהקה המשיכה לעבוד כרגיל. ב-1991 הוציאה הלהקה את האלבום- Innuendo. על אף שנראה היה שמצבו הבריאותי של מרקיורי רק מתדרדר, הוא המשיך לעבוד באותו אופן שתרם ללהקה. לבסוף, לאחר שלא יכל עוד להסתיר את מצבו, ב23 בנובמבר שחרר הצהרה לציבור כי הוא אכן חולה באיידס. תוך פחות מיממה לאחר שחרור ההצהרה, ב24 בנובמבר, 1991, מת פרדי מרקיורי בביתו כשהוא בן 45 כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות ומחלת האיידס. הלוויתו התקיימה באופן פרטי והועברה בידי כומר זרתוסטראי.
לאחר מותו קיימה הלהקה הופעה לזכרו ביחד עם מספר אמנים נוספים. הכימיה המיוחדת שנוצרה בין טיילור, דיקון ומיי לבין ג'ורג' מייקל כאשר האחרון ביצע באותה הופעה את השיר Somebody to Love עוררה גל שמועות לפיהן יירש מייקל את מקומו של מרקיורי כסולן הלהקה מעתה והלאה. נוכח שמועות אלה הודיעו שני הצדדים כי אין כוונה כזו והנושא ירד מעל סדר היום.
קווין מעולם לא התפרקה רשמית, למרות שאלבומם האחרון (לא כולל אוספים) יצא ב1995, Made In Heaven ("תוצרת גן-עדן"), 4 שנים לאחר מותו של פרדי מרקיורי, והוא מורכב בחלקו מהקלטות אשר נועדו לאלבום הקודם שלהם Innuendo.
[עריכה] קווין בהופעות
ההופעות החיות של הלהקה היו חדשניות וחלוציות, עם שימוש בציוד תאורה מאסיבי, פירוטכניקה ואפקטים מיוחדים, אשר הפכו את ההופעות לאירועים תיאטרליים. ביחד עם בני-זמנם, להקת קיס והזמר אליס קופר, הם שינו את סגנון ההופעות החיות שהיו נהוגות עד אז מאירועים רציניים, כאשר המבצעים רק עמדו ונינגו להופעות תאטרליות ומשלהבות. פרדי מרקיורי היה ידוע בתנועותיו המיוחדות על הבמה וביכולת שלו לשתף את הקהל בהופעה ולשלהב אותו.
קווין הופיעה במשך 16 שנים, משנת 1971 ועד שנת 1986. בתחילת דרכם חברי הלהקה ניגנו בעיקר בקולג'ים ובהופעות סגורות של כ-50 אנשים. עם יציאת אלבומם הראשון, ב-1973, חל שיפור מסוים במעמדם והם ניגנו בפני קהל גדול יותר. ההצלחה החלה להגיע רק ב-1974, אז זכה פרדי מרקיורי בפרס על כתיבת השיר Killer Queen, והלהקה החלה להופיע במקומות גדולים יותר ומפורסמים יותר, כמו Rainbow Theatre שבלונדון. אך להצלחה האמיתית זכתה הלהקה רק בשנת 1975, כאשר יצא השיר Bohemian Rhapsody, ומאז היא הופיעה במקומות נחשבים ביותר כמו Hammersmith Odeon המיתולוגי שבלונדון ובמדיסון סקוור גרדן שבניו-יורק.
ב-1980 יצא השיר Another One Bites The Dust, שזכה להצלחה רבה בארצות הברית והביא למסע הופעות רווחי ביותר במדינה. מסע ההופעות של האלבום Hot Space, שיצא ב-1982, נכשל בקופות האמריקניות והלהקה לא חזרה עוד להופיע בארצות הברית. ב-1984 ערכה הלהקה מסע הופעות בדרום אפריקה, שהייתה אז תחת שלטון האפרטהייד, ועוררה בכך תגובות נזעמות. צמד הופעות נוספת שראויות לציון הן ההופעות בפסטיבל Rock in Rio שהתקיימה בתאריכים ה12 וה19 בינואר, 1985 בריו דה ז'נרו. בהערכה, מספר הצופים בכל הופעה הייתה בין 250,000 ל-300,000 צופים בכל הופעה והארוע שודר לכ-200 מליון צופים בדרום אמריקה [2]. הופעה זו תועדה והופצה מאוחר יותר תחת השם "Queen: Live in Rio".
שנה לאחר מותו של פרדי מרקורי, ב20 באפריל 1992, התקיימה באצטדיון וומבלי הופעת המחווה לפרדי מרקיורי. לצד שלושת חברי הלהקה הנותרים הופיעו מוזיקאים מהשורה הראשונה, כמו רוברט פלנט, מטאליקה, רוג'ר דלטריי, גאנז נ' רוזס, אנני לנוקס, דייוויד בואי, ג'ורג' מייקל ואחרים אשר בצעו את הלהיטים הגדולים של קווין במהלך כל שנות קיומה. ההופעה הייתה הצלחה גדולה ושודרה בפני עשרות מליוני צופים בכל העולם. הכספים שנאספו מההופעה, £19,960,000 הועברו לקרן צדקה ללוחמה באיידס.
בשנת 2005 ערכו קווין (ללא ג'ון דיקון) סיבוב הופעות ברחבי העולם יחד עם הזמר פול רוג'רס (שהתפרסם לפני כן כסולן בלהקות Free ו Bad Company). באותה שנה יצא DVD לסיבוב ההופעות בשם "Queen + Paul Rodgers - Return of the Champions" כמו גם אלבום הופעה באותו השם.
[עריכה] התפתחות מוזיקלית
הסגנון המוזיקלי של קווין השתנה כל כמה שנים, לפעמים בצורה קיצונית. הם החלו במה שניתן לכנות רוק קלאסי, אך למרות הבגדים הצבעוניים והמגפיים הגבוהים שלבשו, לא נכנסו לקלישאות ה"גלאם רוק" שאפיינו להקות מצליחות כ-Slade ו-Sweet. הסגנון היחודי של 'קווין' היה חלק חשוב ואולי החשוב ביותר בהצלחתה. הלהקה התאפיינה בסגנון שכלל מיניות רבה, תלבושות מיוחדות ובביצועים תאטרלים על הבמה. ביחד עם זאת, הסגנון המוזיקלי היחודי שלה כלל שילוב והשפעה מכל הלהקות והסגנונות שבאו לפניה: פופ, מוזיקה קלאסית ורוק כבד שהשפיע רבות על מרקיורי. בשילוב כל אלה יצרה הלהקה סגנון תיאטרלי שהתאפיין בגיוון במרקמים המוזיקליים של כלי הנגינה. בראשית דרכה, הלהקה סלדה משימוש בסינתסייזרים ועל אלבומי הלהקה בתקופה זו היה כיתוב מודגש !No Synthesizer. שירי הלהקה תובלו לעיתים קרובות בכלים לא שגרתיים לשירי רוק (לדוגמה, קאזו ופעמוני אופניים) והם הרבו להשתמש באפקטים שכללו קולות רקע, הקלטות מוכנות (לדוגמה צלילי גשם באלבום Jazz).
ההופעה של הלהקה כללה בין השאר מסרים בוטים להומוסקסואליות - דבר המרמז גם במקור השם של הלהקה (Queen, מלבד מלכה, הינוי כינוי להומוסקסואל) וגם בהופעתו הכריזמטית והמוקצנת של מרקיורי שרמזה רבות על מיניותו, עליה לא הודה באופן רשמי מעולם.
האלבומים A Night At The Opera וA Day at the Races (אשר נקראים על שמם של סרטים של האחים מרקס), מתוארים בדרך כלל כמטאל אופראי. News of the World וJazz הם מלוקטים יותר.
האלבום הראשון שכלל שימוש בסינטיסייזר היה The Game, ומשם גם לאלבום הפסקול של הסרט "פלאש גורדון" בשנת 1980, ששוחרר כאלבום אחרי The Game.
שינוי סגנון נוסף הגיע עם יציאתו של האלבום Hot Space, אשר פנה יותר לפאנק (Funk) ומקצבי דיסקו מסונתזים, כיוון הפוך לגמרי מהגלאם רוק או הרוק הכבד אשר שלטו באלבומים המוקדמים. צעד זה נעשה כתוצאה מהלך הרוחות של הרדיו האמריקאי באותם שנים, כאשר קווין ניסו לפרוץ את דרכם לשוק האמריקאי הנוקשה אך כתוצאה מכך, איבדה הלהקה מעריצים רבים. השיר "Under Pressure", שסגר את האלבום, אשר נכתב ובוצע ביחד עם הזמר דייוויד בואי, היה להיט אולם השינוי בכיוון מעולם לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי המעריצים האדוקים.
באלבומים The Works ו-A Kind of Magic וויתרו קווין על ההימורים האמנותיים, ונתנו למעריצים את מה שהם ציפו לו: מוזיקת רוק. באלבום The Miracle חזרה קווין לשורשי הרוק כבד שלה.
למרות כל ההגדרות, ברוב האלבומים של קווין ישנם שירים שאינם מתאימים להגדרה הכללית או הפרטנית של האלבום.
אחד השירים יוצאי הדופן הבולטים של קווין הוא Innuendo - שיר מטאל כבד, אטי וקודר המכיל באמצעו סולו פלמנקו קצבי, העומד בניגוד גמור לתחילת השיר ולסופו.
[עריכה] הישגים היסטוריים
על פי ספר השיאים של גינס (2005) אלבומי קווין בילו סה"כ של כ-1,422 שבועות (שזה 27 שנים) במצעדים הבריטיים וזאת הרבה יותר מכל הרכב מוזיקלי אחר (כולל את הביטלס ואלביס פרסלי). בנוסף, לפי הספר, מועדון המעריצים של קווין הינו הותיק ביותר של להקת רוק, מאז שחרור אלבום הבכורה של הלהקה בשנת- 1973 ועד היום.
אלבום ה-Greatest Hits נמצא ב-2006 כאלבום הנמכר ביותר בכל הזמנים בבריטניה ובאילנד. בסך מכירות של 5,407,587 עותקים. כאשר האלבום השני הוא Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band של הביטלס (עם 604,295 עותקים פחות). אלבום ה-Greatest Hits II נמצא במקום השביעי עם סך מכירות של 3,631,321 עותקים.
[עריכה] שירים מפורסמים
לקווין היו שירים מפורסמים רבים, ביניהם:
- "Killer Queen" (מלכה רצחנית) מהאלבום Sheer Heart Attack אשר הציג את הוירטואוזיות של בריאן מיי עם הגיטרה והביא את הלהקה לתודעת הציבור.
- "Bohemian Rhapsody" (רפסודיה בוהמית) הוא השיר המוכר והמצליח ביותר של הלהקה, והראשון שנוצר לו וידאו-קליפ למטרות רווח. השיר נבחר לשיר המילניום בשנת 2000 באנגליה.
- "We Will Rock You" הוא שיר המזוהה בעיקר עם אירועים ספורטיביים; השימוש העיקרי הוא בהלהבת הקהל הצופה במשחק, והרמת המורל. קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל נוהגת להשתמש מזה שנים בשיר זה בזמן הצגת השחקנים במשחקים הביתיים באירופה.
- "We Are the Champions" (אנו האלופים) הוא שיר ניצחון שלאחר המשחק, מסיבות מובנות. השיר מושמע בגמר אליפות אירופה בכדורגל ובכדורסל.
- "Another One Bites the Dust" (עוד אחד "נושך את העפר" - ביטוי שמשמעותו "מת" או "נהרג") היה להיט גדול וצעד בראש המצעדים של הפופ והריתם אנד בלוז. השיר קיבל השראה מהריפים של גיטרת הבס של להקת הדיסקו Chic, ושוחרר באופן אירוני בסופה של תקופת הדיסקו. שיר זה היה בין השירים שרצו שמועות על כך שיש בהם מסר במהופך, כשהמסר (כביכול) שבו היה "זה כיף לעשן מריחואנה". שם השיר אכן נשמע דומה למשפט הזה כאשר מנגנים את השיר הפוך, אולם סביר מאוד להניח שמדובר בצירוף מקרים, כיוון שאין שום דבר בנוגע לשיר אשר מצביע על כך שהמילים תוכננו להשמע בצורה מסוימת כאשר מנגנים לאחור.
- "Barcelona" (ברצלונה), למרות שהיה חלק מפרויקט סולו של פרדי מרקיורי עם זמרת האופרה מונסראט קאבאייה, נכלל השיר במהדורה השלישית של הלהיטים הגדולים של קווין והיה להמנון המשחקים האולימיפים בברצלונה בשנת 1992.
- Love of my life (אהבת חיי) - השיר מוכר, בין היתר, בתור שיר הפרסומות של בירה "קרלסברג".
- Somebody to Love (מישהו לאהוב).
- Under Pressure - שירם המשותף של להקת קווין ודייוויד בואי משנת 1981 שהפך ללהיט מצליח.
- Bicycle Race (מירוץ אופניים).
- Play the Game (שחק את המשחק).
- I Want to Break Free (אני רוצה להשתחרר מכליאה) - השיר הולחן על ידי בסיסט ההרכב ג'ון דיקון לאלבום ה-11 של הלהקה שנקרא "The Works" בשנת 1984.
- These Are the Days of Our Lives (אלו הם הימים של חיינו).
- I'm Going Slightly Mad (אני משתגע במקצת).
- The Show Must Go On (ההצגה חייבת להימשך).
- Don't stop me now (אל תעצרו אותי עכשיו).
[עריכה] סרטים
קווין תרמו מוזיקה בצורה ישירה לסרטים "פלאש גורדון" ו"איש הנצח" (הסרט המקורי בבימוי של ראסל מולקהי) על ידי יצירת פסקול הסרט. סרטים אחרים כללו שירים של הלהקה, כגון "עולמו של וויין", "נשר הברזל", "החברים של אלכס", "חיילים קטנים", "סיפורו של אביר", "הקסם של אלה", ו-"הצד שלו, הצד שלה".
הסרט "עולמו של ויין" שילב את השיר "רפסודיה בוהמית" באופן קומי, ובכך גרם לשיר לטפס בחזרה למקום הראשון במצעד.
[עריכה] תיאטרון
ב-2002, עלה מחזמר (או "רוק תיאטראלי") המבוסס על שירי קווין, אשר נקרא We Will Rock You, ומוצג בתיאטרון דומיניון בווסט אנד של לונדון. המחזמר נכתב על ידי הקומיקאי והיוצר האנגלי בן אלטון בשיתוף עם חברי הלהקה בריאן מיי ורוג'ר טיילור. בכורת המחמזר התרחשה ביובל הזהב (ג'ובלי) של המלכה אליזבת השניה. כחלק מחגיגות היובל, בריאן מיי ביצע הופעה של ההמנון הלאומי הבריטי ("אלוהים ינצור את המלכה" - God Save the Queen), כפי שהופיעה באלבום A Night at the Opera של הלהקה, על הגג של ארמון בקינגהאם. בהמשך עלה המחזמר גם בעברו השני של האוקינוס כאשר הוא מוצג במלון "פאריס - לאס וגאס" והפך לאחת האטרקציות המרכזיות של העיר. המחזמר הגיע גם למדריד, מוסקבה ומלבורן.
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומים
- Queen (1973)
- Queen II (1974)
- Sheer Heart Attack (1974)
- A Night At The Opera (1975)
- A Day at the Races (1976)
- News of the World (1977)
- Jazz (1978)
- The Game (1980)
- Flash Gordon (1980)
- Hot Space (1982)
- The Works (1984)
- A Kind of Magic (1986)
- The Miracle (1989)
- Innuendo (1991)
- Made In Heaven (1995)
[עריכה] אלבומי הופעות
- Live Killers (1979)
- Live Magic (1986)
- 'Live at Wembley 86 (1992)
- Queen On Fire: Live at the Bowl (2004)
- Return Of The Champions (2005)
[עריכה] אוספים
- Greatest Hits (1981)
- Queen at the Beeb (1989)
- Greatest Hits II (1991)
- Classic Queen (1992)
- Queen Rocks (1997)
- Greatest Hits III (1999)
- Stone Cold Classic (2006)
[עריכה] וידאו
- Greatest Flix 1, שוחרר בשנת 1981 - הקליפים של האלבום Greatest Hits
- Live in Japan, שוחרר ביפן בשנת 1982
- We Will Rock You (וידאו), שוחרר בקנדה בשנת 1981, שוחרר מחדש בשנת 1989.
- Live in Rio, שוחרר בשנת 1985.
- Live in Budapest, שוחרר בשנת 1987
- The Magic Years, שוחרר בשנת 1987 בשלושה חלקים:
- The Foundations
- Live Killers in the Making
- Crowded in Glory
- Rare Live: A Concert Through Time And Space, שוחררר בשנת 1989
- Queen Live at Wembley Stadium, שוחרר בשנת 1990
- Greatest Flix 2, שוחרר בשנת 1991 - הקליפים של האלבום Greatest Hits 2
- Live at The Rainbow, שוחרר בשנת 1992 אך הוקלט בשנת 1974
- The Freddie Mercury Tribute Concert, שוחרר בשנת 1992
- Queen on Fire - Live at the Bowl, שוחרר בשנת 2004
- Return of the Champions, שוחרר בשנת 2005
- Super Live in Japan, שוחרר בשנת 2006
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "Queen Live - A Concert Documentation by Greg Brooks", Greg Brooks, 1995 (עמוד 152)
- ^ "Queen Live - A Concert Documentation by Greg Brooks", Greg Brooks, 1995 (עמוד 136)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי
- אתר המעריצים העולמי
- קווין :: הוידאו :: 1973 - 2003 אתר מעריצים המונה כמעט את כל הקליפים של קווין
- ניתוח מוזיקלי של רבים משירי קווין
- Frances' Queen אתר מעריצים, 800 עמודים הכתובים באיטלקית ואנגלית
- קווין, באתר MOOMA
- סרטון לזכרו של פרדי מרקיורי לציון יום השנה למותו
