אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המלכה אליזבת השנייה (במלאת 50 שנות מלכותה עם סמלי קנדה)

המלכה אליזבת השנייה בצילום משנת 1970

סמל בית המלוכה הבריטי

הוד מלכותה המלכה אליזבת השניה (שמה המלא אליזבת אלכסנדרה מרי ווינדזור) (נולדה ב-21 באפריל 1926) היא המלכה השולטת וראש המדינה של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ו-15 מדינות אחרות שנמנות על חבר העמים הבריטי. כמו כן היא המפקדת העליונה של הצבא הבריטי, ראש חבר העמים הבריטי וראש הכנסייה האנגליקנית. עלתה למלוכה עם מות אביה ג'ורג' השישי ב-6 בפברואר 1952 והיא שולטת מאז ברציפות.

[עריכה] ביוגרפיה 1926 - 1952

אליזבת נולדה לאלברט, הדוכס מיורק, בנו השני של המלך ג'ורג' החמישי, ולליידי אליזבת בווס-ליון. המשפחה הצעירה התגוררה בבית בעל ארבע קומות ב-פיקדילי 145. בשנת 1930 נולדה אחותה הצעירה, הנסיכה מרגרט רוז. אליזבת, או בשם החיבה, ליליבת, הייתה ילדה רגועה ומאורגנת, ועשתה רושם רב על הסובבים אותה. הוריה שכרו לה ולאחותה אומנת, מריון קראופורד "קראופי". יחד הם טיילו בפארקים, שיחקו במלחמת כריות ובמחבואים, ובסופי שבוע בילו במעון המלכותי ב"ווינדזור גרייט פארק". "קראופי" סיפרה על ניסיונותיהן הנואשים של הנסיכות להתחבר לילדים בני גילן, אך בגלל היותן נסיכות קשרים אלו לא החזיקו מעמד.

בשנת 1936 נפטר סבה, ג'ורג' החמישי, ודודה אדוארד השמיני ויתר על הכתר, מכיוון שרצה להתחתן עם גרושה אמריקאית, לכן אביה הוכתר למלך ג'ורג' השישי. בהיותה יורשת העצר, משפחתה רצתה לשלב אותה בפוליטיקה ובחוק הבריטי, לכן אביה דאג לעדכן אותה בחדשות מן הארץ ומן הממשלה, ואף הכיר לה פוליטיקאים משפיעים, בזמן שאימה וסבתה, המלכה מרי, נתנו לה שיעורים בחוק הבריטי.

אליזבת פגשה לראשונה את בעלה פיליפ במשחק טניס בשנת 1939. פיליפ היה בנו של אנדריאס גליקסבורג, נסיך יווני שמוצאו ממשפחת המלוכה הדנית ושל אליס נסיכת בטנברג. הוא שירת בצי הבריטי, והיה אחיינו של לורד לואיס מאונטבטן. במלחמת העולם השנייה המשפחה המלכותית התגוררה בטירת וינדזור. אליזבת רצתה להצטרף לצבא, אך אביה הרשה לה להתגייס רק לגדוד המשאיות ב-1945. באותה השנה הסתיימה המלחמה.

בשנת 1946 היא התארסה בחשאי לפיליפ, שכבר קוּדם לדרגת לוטננט. אביה לא הסכים בתחילה לנישואים, אך אליזבת שיכנעה אותו ואירוסיהם נחגגו ביוני 1947. פיליפ נאלץ לוותר על אזרחותו היוונית ועל תוארו, וגם שינה את שם משפחתו למאונטבטן. המלך העניק לו אזרחות בריטית ואת התארים: הדוכס מאדינבורו, הרוזן ממריונת והברון מגריניץ'. פיליפ ואליזבת התחתנו ב-20 בנובמבר 1947 בכנסיית ווסטמינסטר, ונולדו להם ארבעה ילדים. באותה שנה נסעה אליזבת לטיול רשמי באפריקה, ואז נשאה את נאומה הראשון ברדיו, אל אנשי המושבות (בתרגום חופשי): "אני מכריזה בפניכם שכל חיי, בין אם יהיו ארוכים או קצרים, אקדיש לשירותכם ולשירות האימפריה שאנו שייכים לה. אבל לא אוכל לעשות זאת לבד, אלא אם תצטרפו אליי, שכן אני מזמינה אתכם לעשות כך. אני יודעת שתמיכתכם לא תכזב. האל יברך את כל אלו המוכנים לחלוק איתי זאת".

בנה הבכור ויורש העצר, הנסיך צ'ארלס, נולד בשנת 1948. הנסיכה אן נולדה שנתיים לאחר מכן. שני בנים נוספים נולדו לאליזבת לאחר שהפכה מלכה, ובכך הייתה לשליט הראשון שנולדים לו ילדים, מאז המלכה ויקטוריה: הנסיך אנדרו, (כיום הדוכס מיורק), שנולד בשנת 1960 והנסיך אדוארד (כיום רוזן ווסקס), שנולד בשנת 1964.

[עריכה] תקופת שלטונה

אחרי מחלה, נפטר אביה, המלך ג'ורג' השישי ב-6 בפברואר 1952, ואליזבת הפכה למלכה בשם אליזבת השנייה, ומאז היא שולטת ברציפות. היא הוכתרה בכנסיית וסטמינסטר ב-2 ביוני 1953. חייה האישיים והציבוריים היו מלאי תהפוכות. בראשית שלטונה הסתבכה בריטניה במלחמת סיני (1956), שבה פלשה בריטניה למצרים יחד עם ישראל וצרפת, בעקבות ניסיונו הנואש של ראש הממשלה סר אנתוני אידן להשיג שוב חזקה בריטית על תעלת סואץ. לאחר ההפסד נאלץ אידן להתפטר, וכבר ב1959 יצאה בריטניה ממושבותיה באפריקה, דבר שהיווה את ראשיתו של חבר הלאומים הבריטי.

בעיה מיוחדת בתקופת שלטונה של הוד מלכותה הייתה שאלת צפון אירלנד. מחתרת הIRA, שבה פעלו קתולים בצפון אירלנד כדי לנתק את האזור מהממלכה המאוחדת נלחמה מלחמת גרילה, ובריטניה נאלצה לשלוח צבא בריטי לאזור ב1969 ולהשעות את הפרלמנט הצפון אירי ב1972.

בין השנים 1970-1974 סבלה בריטניה מגל של שביתות, ממשבר הנפט ועליית האינפלציה, אך הדבר השתפר עם חזרת הלייבור לשלטון. ב1979 חזרו השמרנים לשלטון, בהנהגת אשת הברזל, מרגרט תאצ'ר. תקופת כהונתה התבלטה בעידוד הקפיטליזם- חברות ממשלתיות הופרטו, הופחתה השליטה הממשלתית על שוקי הכספים בסיטי וקוצצו המיסים. בסופו של דבר, בשנות ה-90 נמצא פתרון לבעיה האירית. אמנם ב1995 נחתם הסכם שביתת נשק שהופר לאחר 17 חודשים, אך ב1998 נערך משאל עם בצפון אירלנד, בו הרוב הפרוטסטנטי ניצח והאזור נשאר בשליטה בריטית. באותה שנה קיבלו ויילס וסקוטלנד האצלת סמכויות לפרלמנטים מקומיים. בממשלה הנוכחית , ממשלת הלייבור של טוני בלייר, השתתפה בריטניה במלחמה בעירק ובלחימה בטרור.

[עריכה] חייה האישיים

חייה האישיים היו מסובכים ומתוקשרים. כבר בהכתרתה צילמה כתבת את הנסיכה מרגרט, אחותה הצעירה של הוד מלכותה, מנקה מוך ממעילו של גיבור מלחמת העולם השניה, פיטר טאונסנד. עד מהרה התגלה לאומה אודות הרומן המתוקשר של הנסיכה והטייס הגרוש, אך העם תמך בקשר זה. לעומת זאת, במשפחת המלוכה לא היו מרוצים מהקשר. בפני הנסיכה הוצבה ברירה- או נישואים לטאוסנד, ובכך תוותר על מעמדה, תוארה וכספה, או לוותר על טאונסנד ולשמור על כל אלו. הנסיכה, שכעסה על דודה המלך אדוארד השמיני על שויתר על הכתר לטובת אהובתו, החליטה, בניגוד אליו, לוותר על אהבתה למען חובתה הציבורית. היא נפרדה מטאונסנד, ונישאה ב1958 לצלם המפורסם אנתוני ארמסטרונג-ג'ונס, שהפך ללורד סנודון ונולדו להם שני ילדים. נישואיהם לא היו טובים, והם התגרשו ב1974, אז צולמה נופשת באי מסטיק עם רודי לואלן, גנן הצעיר ממנה בכעשרים שנים. היא הייתה מכורה לאלכוהול ולעישון, ובסוף חייה הייתה חולה וחלשה.

בנוסף לאחותה, גם בעלה של הוד מלכותה, הנסיך פיליפ, גרם למבוכות. הוא ידוע בניאופיו, בגזענותו ובלשונו חסרת הרסן. כשנפגשה הוד מלכותה עם קנצלר גרמניה ניסה הנסיך להרשים את הקנצלר ובירך אותו בגרמנית. אך הנסיך לא ידע שבברכה זו בירכו רק את היטלר. תקרית זו גרמה מבוכה גם להוד מלכותה וגם לקנצלר. אירוע טראומטי שהשפיע על הוד מלכותה היה רצח דודנה האהוב, לורד לואי מאונטבטן על ידי הIRA ב1979.

גם ילדיה של הוד מלכותה לא הביאו לה נחת. הנסיך צ'ארלס ניהל רומן עם קמילה פרקר בולס במהלך נישואיו הכושלים לליידי דיאנה ספנסר. היא, בתגובה, גם בגדה בו, ולאחר גירושיהם ב1993 ניהלה רומן עם איל ההון הערבי דודי אל- פאייד. מותה בתאונת דרכים ב1997 עדין מעיב על משפחת המלוכה כיום, כשעדין צצים כל מיני משרתים וצלמים שמביאים פיסות מידע שערורתיות על הנסיכה. הסיפור נגמר עם נישואיהם השנויים במחלוקת של צ'ארלס וקמילה ב2005. כשנשאה הוד מלכותה את נאומה השנתי לאומה בערב חג המולד 1992, היא כינתה את השנה שחלפה "אנוס הוריביליס"- שנה נוראית. באמת, באותה שנה נשרף הארמון האהוב עליה, טירת ווינדזור, הנסיך צ'ארלס ודיאנה הודיעו על פרידתם, ביתה, הנסיכה אן ובעלה מרק פיליפס התגרשו, בנה הנסיך אנדרו ואישתו הדוכסית "פרגי" התגרשו, ו"פרגי" צולמה חצי ערומה כשמאהב אמריקאי מלקק את בהונותיה. בשנת 2002 נפטרו אחותה, הנסיכה מרגרט, ואימה, המלכה האם.

גם הנכדים גורמים לבעיות. הנסיך ויליאם מעדיף את הפאב ואילו הנסיך הארי מעדיף את מועדוני החשפנות. אולם, היו להוד מלכותה כמה רגעים של נחת, בחגיגות חצי היובל לשלטונה ב1977, בחגיגות היובל ב2002, ובחגיגות יום הולדתה השמונים ב2006.

[עריכה] משפחה

להוד מלכותה ארבעה ילדים ושבעה נכדים:
הנסיך צ'ארלס, נסיך ויילס (נולד 1948). נשוי ל:א. ליידי דיאנה ספנסר (1961-1997) ילדים: ויליאם, הנסיך מוויילס (נולד 1982), הנסיך הנרי "הארי" (נולד 1984). התגרשו:1993. ב. קמילה פרקר בולס, דוכסית קורנוול (נולדה 1947).
הנסיכה אן, הנסיכה המלכותית (נולדה 1950). נשואה ל:א. מרק פיליפס (נולד 1948) ילדים: פיטר פיליפס (נולד 1977), זרה פיליפס (נולדה 1981). התגרשו 1992. ב. טימותי לורנס (נולד 1955).
הנסיך אנדרו, דוכס יורק (נולד 1960). נשוי ל: שרה פרגוסון "פרגי" (נולדה 1959). ילדים: הנסיכה ביאטריס (נולדה 1988), הנסיכה יוז'יני (נולדה 1990). התגרשו 1992.
הנסיך אדוורד, רוזן ווסקס (נולד 1964). נשוי ל: סופי ריס- ג'ונס (נולדה 1965). ילדים: ליידי לואיז ווינדזור (נולדה 2003).

על פי צו מלכותי משנת 1960 כל צאצאי הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת שאין להם תואר אחר, ישאו את שם המשפחה מאונטבאטן ווינדזור, שהוא צירוף של שמות המשפחה של הוריהם. אולם למעשה, החליטו כל בניהם לאמץ גם כן את השם המשפחה הזה כהוקרה לאביהם והם השתמשו בו בהודעות הנישואין שלהם. מלבד הודעות נישואין, למעשה בני משפחת המלוכה כמעט ולא משתמשים בשם משפחה אלא בתאריהם. למשל הנסיכים ויליאם והארי, נקראו בבית הספר בשם "ווילס". עם זאת, ליידי לואיז ווינדזור נקראת כך (באופן לא רשמי) למרות ששם משפחתה הרשמי הוא מאונטבאטן ווינדזור.

[עריכה] ראשי הממשלה של הוד מלכותה

בתקופת שלטונה כיהנו עשרה ראשי ממשלה (בסוגריים המפלגה אליה השתייכו):
סר וינסטון צ'רצ'יל 1951-1955. (שמרן)
סר אנתוני אידן 1955-1957. (שמרן)
הרולד מקמילן 1957-1963. (שמרן)
סר אלק דאגלס- הום 1963-1964. (שמרן)
הרולד וילסון 1964-1970. (לייבור)
סר אדוודר הית' 1970-1974. (שמרן)
הרולד וילסון (בשנית) 1974-1976. (לייבור)
ג'יימס קולאגהאם 1976-1979. (לייבור)
מרגרט תאצ'ר 1979-1990. (שמרנית)
ג'ון מייג'ור 1990-1997. (שמרן)
טוני בלייר 1997-נוכחי (לייבור)

[עריכה] תארה המלא של המלכה

על פי החוק הנוכחי, המלכה היא ראש המדינה של כל מדינה בנפרד, ולכן תארה משתנה בין מדינה למדינה. התואר הרשמי המלא בבריטניה הוא: אליזבת השניה, בחסד האל, של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ושאר נחלותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה. תואר זה, מופיע בראשי תיבות לטיניות על כל מטבע בריטי: Elizabeth D G Reg Fid Def. על מטבעות שמונפקים מחוץ לבריטניה, בטריטוריות בריטיות או במדינות עצמאיות שמכירות בה כמלכתן, מופיע התואר המקומי של המלכה, או הכיתוב: "המלכה אליזבת השנייה".

[עריכה] תפקידים

הוד מלכותה, בתור ראש המדינה, נפגשת פעם בשבוע עם ראש הממשלה שלה. ראש הממשלה מדווח לה על ענייני המדינה, והיא רשאית לייעץ לו, אולם אינה יכולה לתת לו הוראות. השיחה בין ראש הממשלה למלכה נשמרת בסוד. בנוסף, כל מסמכי הממשלה מוצגים בפניה, אולם היא אינה יכולה לבטל החלטות. הוד מלכותה משתתפת בימי זיכרון ובטקסים מיוחדים בכנסיית סט. פול, במנזר ווסטמינסטר ובכל רחבי הממלכה. הוד מלכותה משמשת גם כראש הצבא הבריטי. בתור ראש חבר העמים הבריטי, הוד מלכותה מרבה לבקר במדינות חבר העמים ולארח את ראשי המדינות האלו. בנוסף, הוד מלכותה מבקרת במדינות זרות ומארחת אנשים חשובים שבאים לממלכה המאוחדת ממדינות אחרות. הוד מלכותה מארחת במסיבות גן ובארוחות בארמונותיה פעילי ציבור. הוד מלכותה מעניקה תארי כבוד ואצולה לאנשים שהשפיעו על החיים בממלכה. הוד מלכותה משתתפת בפגישות אבירי מסדר הבירית ואבירי מסדר הדרדר. הוד מלכותה היא פטרונית ונשיאת 700 ארגונים שונים.

[עריכה] סדר ירושת העצר

סדר הירושה של הכתר הבריטי נותן עדיפות ליורשים זכרים על יורשות. עם זאת, צאצאית ישירה של המלך עדיפה על פני קרוב משפחה זכר. לפיכך, אם למלך יש בנות בלבד, הבכורה שבהן תירש אותו, אולם אם יש לו בנות ובנים, הבן המבוגר ביותר יהיה היורש, גם אם יש לו אחות מבוגרת ממנו. יורש העצר הוא צ'ארלס, הנסיך מווילס, ואחריו בתור לירושה שני בניו, על פי סדר הולדתם: ויליאם, הנסיך מווילס והנסיך הארי מווילס. בהמשך הרשימה מופיעים אחיו של הנסיך צ'ארלס וצאצאיהם, אחותו וצאצאיה. קשרי הנישואין הענפים בין משפחות המלוכה באירופה גורמים לכך שברשימת היורשים של הכתר הבריטי מופיעים מלכי נורבגיה, שבדיה, ספרד ועוד מבחר בני אצולה מהיבשת.