ארמון בקינגהאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארמון בקינגהאם הוא ארמון המלוכה הבריטי בלונדון, בריטניה. זהו משכנה הקבוע של המלכה אליזבת השנייה, על אף שהיא חיה ומתגוררת גם בארמונות נוספים.
[עריכה] היסטוריה
בית בקינגהאם נבנה במקורו עבור ג'ון שפילד, הדוכס הראשון מבקינגהאם, בשנת 1703. בשנת 1762 נרכש המבנה על ידי המלך ג'ורג' השלישי, שהרחיב והגדיל אותו.
בשנת 1826 שכר המלך ג'ורג' הרביעי את שירותיו של ג'ון נאש על מנת שישפץ את המבנה ויהפכו לארמון. בשנת 1837 הפך הארמון לארמון העיקרי של בית המלוכה הבריטי, והתגוררה בו המלכה ויקטוריה.
המבנה העיקרי המוכר למתבוננים בארמון מבחוץ (החזית המזרחית של הארמון) נוסף לארמון לאחר נישואיה של המלכה ויקטוריה לנסיך אלברט. ב-1847 נוסף לארמון אגף חדש, שתכנן אדוארד בלור, שהשלים צורה של ריבוע, וכך נוצרה החצר הרבועה שבמרכז הארמון. בסיום שיפוץ זה היו בארמון 19 חדרי אירוח ממלכתיים, 52 חדרי שינה מלכותיים, 188 חדרי שינה למשרתים, 92 משרדים ו-78 חדרי אמבטיה. באותה עת נבנתה גם מארבל ארץ'.
בחזית הארמון נערך שיפוץ נוסף בשנת 1912 בתקופת מלכותו של המלך ג'ורג' החמישי, ונבנתה האנדרטה למלכה ויקטוריה.
הארמון נפגע בתקופת הבליץ במלחמת העולם השנייה. משפחת המלוכה לא שהתה בארמון באותה עת.
[עריכה] עובדים בארמון
המלכה אליזבת השנייה מתגוררת בארמון בקינגהאם בימות השבוע. בארמון עובדים 450 משרתים, ומבקרים בו 50,000 מוזמנים מדי שנה וגם תיירים רבים.
בחזית הארמון מתבצע מדי יום בקיץ (מדי יומיים בחורף) טקס החלפת המשמר, שמאות תיירים באים לחזות בו.
החדרים הרשמיים של הארמון נפתחו לראשונה לתיירים בשנת 1990, במטרה לאסוף כספים על מנת לשקם את טירת וינדזור שניזוקה בשריפה.
יצירות אמנות רבות מוצגות ב"גלריית המלכה" שנבנתה במקום בו עמדה הקפלה המלכותית שנהרסה בבליץ - המתקפות האוויריות הגרמניות במלחמת העולם השנייה.
שביל הגישה לארמון, המוביל מכיכר טרפלגר תחת קשת האדמירליות ולאורך פארק סנט ג'יימס נקרא המאל.
| ארמונות מלכותיים בבריטניה |  |
|---|---|
| ארמונות בשימוש בית המלוכה כיום:
ארמון בקינגהאם | ארמון הולירוד | ארמון סנט ג'יימס | ארמון קנזינגטון | בית סאנדרינגהאם | |
|
| ארמונות היסטוריים:
ארמון אלת'ם | ארמון בוליו | ארמון בומונט | ארמון בריידוול | ארמון דנפרמליין | ארמון וייטהול | ארמון וסטמינסטר | |
|
