ענת (אלה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענת - (בהטיות שונות של השורש המצרי ע.נ.ת: ענתית, ענית, ענתי) אלת המלחמה, הציד והפריון של המזרח התיכון העתיק, ממסופוטמיה ועד כנען ומצרים העתיקה. מתוארת כנערה בתולה יפה ועזת נפש. השפיעה כנראה רבות על עיצוב דמותה של האלה היוונית אתנה. (יש לשים לב לדימיון בין ענת ואתנה - שיכול אותיות).
במיתולוגיה הכנענית ובפרט בלוחות אוגרית, מסופר שהיא בתו של אל ואחותו הנאמנה של בעל - אל הסופה והגשם. כונתה גם "בתולת" משום שהיא אלה אוטונומית וראשונית שאין עליה עול גבר, ו"יבמת לאומים", כנראה מלשון יבום (=יולדת לאומים? אם לאומים? אחות לאומים?). בנוסף נמצא הכינוי "נעמת בן אחת הבעל" (=הנעימה בין אחיות הבעל). התואר "נעימה" מוזכר מספר פעמים ולא ברור אם הוא במשמעות של יופי חיצוני או נועם. באסטלה מתקופה זו היא נראת יושבת על כסא, ומחזיקה בידיה כלי נשק.
עוד היא מתוארת כאישה בעלת מאפיינים גבריים, שרוחצת בדם האנשים שמתנגדים לפולחן בעל, מבלי להניד עפעף. עוצמתה גדולה יותר משל בעל, והיא זו שעוזרת לו להלחם כנגד האל ים והמפלצות שלו: לחסום את פי התנין האיום ולהכות את נחש העקלתון בעל שבעה הראשים, להילחם כנגד האל מות שהצליח לשבות את האל בעל בשאול, להמית אותו ולשחרר לחופשי את בעל. כוח ההרס העצום שלה מופנה לעזרת כוח החיים של האל בעל ולהצלתו מידי אויביו האלים ובני האדם כאחד. כך היא תולה את כפות ידיהם של האנשים על חגורתה ומשחקת בראשיהם כבכדורים. היא אף מעזה להתחצף לאביה אל, בעל הסמכות העליונה, ולאיים עליו שתמרוט את שער קדקודו ותוריד שיבתו בדם שאולה, אם לא יתמוך בכינון מלכותו של אחיה בעל, כאשר הוא נחבא מפניה בשבעה חדרים ובשמונה מנעולים.
במקדש מצרי בבית שאן התגלתה מצבה מימי רעמסס השני, שבו היא מתוארת כמלכת השמים (תואר שהיה שמור לעשתורת) ובעלת כל האלים. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת היישוב שבו עבדו לה, בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש. יישוב נוסף שאנשיו עבדו לה היה בית ענות בנחלת יהודה. גם השופט שמגר בן ענת קשור אליה ככל הנראה; הרב מ"ד קאסוטו טוען שבא מהעיירה בית ענת. מעניין שאף שנראה שענת הייתה אלה חזקה ודומיננטית, בתנ"ך אין כלל התייחסות לה או לפולחנה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- הרב משה דוד קאסוטו, האלה ענת
