מיתולוגיה כנענית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
המיתולוגיה הכנענית הינה אוסף של מיתוסים שהתפתחו על ידי העמים השונים באזור ארץ כנען.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות המידע על המיתולוגיה הכנענית
שרידים רבים ממיתולוגיה ענפה זו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שונות. דוגמה לכך היא הממצאים שנחשפו בעיר אוגרית, הכוללים יצירות פואטיות כגון "אגדת כרת", "אגדת דנאל", "עלילות בעל וענת", "מותו של בעל" ועוד.
מקורות נוספים הם ספר התנ"ך והספרים החיצוניים בהם יש פירוט רב על אלים שונים בתקופה הכנענית ודרכי עבודתם.
[עריכה] המיתוסים הכנעניים
התנאים הגאוגרפיים של ארץ כנען השפיעו ללא ספק על דמותם של האלים. ההזדקקות הנואשת לגשמים בארץ צחיחה למחצה, שסובלת מבצורת רבות, האדירו את דמותו של אל הסערות והגשמים - בעל, שהוכרז על ידי אביו אל, לאל השולט.
בעל ניצח את אחיו ים - אל הימים ועוזריו מפלצות הים הנוראות, שהציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים, כאשר האלה שפש - אלת השמש עוזרת לו לייבש את הקרקע, אבל הפסיד כנגד האל מות - אל הבצורת והעקרות וירד לשאול, דבר שהביא בצורת כבידה.
בסופו של דבר ניצל בעזרתה של אחותו אלת המלחמה - ענת, קם לתחיה והרווה את פני האדמה החריבה. בסיפור זה, הצליחו הקדמוניים, שהיו ברובם איכרים, לתת הסבר מלא והגיוני למחזוריות האקלימית ולתופעת הבצורות החוזרת ונשנות בארץ כנען; וגם אפשרות של שליטה עליה, באמצעות פולחן נכון של האלים, שיגביר את כוחם של האלים הטובים: בעל, אשרה ועשתורת.
בין טקסי הפולחן לאלילים היו המלכה של האל השולט וקיום יחסי מין פולחניים (חתונה קדושה) בין כהניו לבין כהני אלת האדמה ואלת הפריון. במיתוסים אלו נעשתה האנשה של איתני הטבע. היו אף דייגים שניסו להתמודד עם הפחדים הקמאים שלהם מפני הים והסכנות שהוא צופן בקרבו, ולשם כך היה צריך לגייס אל חזק שיעמוד לצידם כאשר אל הים מתחיל להשתגע.
היה אסור לעשות מעשים שירגיזו את אל הים, כמו לשרוק (דבר שנהוג עד היום אצל יורדי ים). יכול להיות שהאמונה להביע משאלה בזמן שכוכב נופל היא שריד מאותה תקופה: אמונה שאל יורד לארץ, וזאת הזדמנות פז לבקש ממנו דבר מה.
[עריכה] אלים כנענים מרכזיים
עבודות אלילים קדומות ונפוצות באגן המערבי של הים התיכון.
- אל - מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של זאוס היווני ואנו הבבלי. בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. מלכיצדק מלך שלם כנראה עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.
- אשרה (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת - לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.
- שליחה קדש-אמרר, דייג אשרה.
- בעל - אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. אליל הצידונים. משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתורת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. היה האל הקשה ביותר שאיתו התמודדו ישראל. בעימותו עם פולחן הבעל על הר הכרמל, ביקש אליהו מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח (מלכים א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והנסיון להשמדתם. מקביל למורדך הבבלי.
- טלי בת רב - אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
- פדרי בת אור - אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.
- ארצי בת יעבדר - אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.
- גפן ואוגר - שליחיו של בעל. מתוארים כנערים.
- עשתורת - אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה. סמלה היה יונים. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. יונים שימשו אף בפולחנה. בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו והאכלת יונים. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיה לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב63 לספירה הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.
- ענת - אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. מין "טומבוי" שכזו, שרוחצת בדם האנשים מבלי להניד עפעף. בתו של אל. המקבילה של האלה אתנה היוונית. הצילה את אחיה בעל מידי מות. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.
- שפש - (פ ומ מתחלפות) אלת השמש. בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה כמובן בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
- כתר (או כושר-וחסס) - מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
- ים - אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
- מות - אל המוות ואדון השאול, שבידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:"
- רשף - אל האש, המלחמה והרעם הכנעני. לפי יגאל ידין, ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז')
- שלם - אל היבוסים, בנו של אל מאישה אנושית. כנראה היה לו מקדש בשכם. "אור שלם" משמעותו עירו של האל שלם. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר שאדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י').
- שחר - אל כוכב הבוקר, בנו של אל מאישה אנושית. בספר ישעיהו ישנו לגלוג על מלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).
- אדון - (אדוניס היווני) - אל הצמחיה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי - תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחיה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.
- מילכום (משורש מ.ל.ך. , ידוע גם בשם מולך) אל העמונים - בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.
- הבעלים - שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי בעל להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:
- בעל זבוב (אל) - אל עקרון הפלישתית, שאנשיו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות. נחשב לאליל נחות שקשור במוות. אולי קשור לאל מות.
- בעל פעור אל המואבים - עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים (ספר במדבר, פרק כ"ה ג').
- כמוש - האל המרכזי של המואבים.
- דגון - אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים, שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני. מקורו במסופוטמיה או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד ובבית שאן. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.
- התרפים - אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה בכדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. יש הטוענים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם היו לו את זכויות הירושה של המשפחה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה דוד קאסוטו, האלה ענת.
- ח.א. גינזברג, כתבי אוגרית
