שבט נפתלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבט נפתלי הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט, נפתלי בן יעקב אבינו ובלהה.
שבט נפתלי מסמל את החודש האחרון בשנה התנכ"ית, חודש אדר. יעקב ציווה על השבט לחבור לשבט יהודה, שמציין את החודש הראשון בשנה - חודש ניסן, וכך נוצרה מעגליות השנה.
סמלו של שבט נפתלי הוא האיילה. לפי פירוש הרמב"ן ניתן סמל זה לשבט נפתלי מכיוון שזריזות האיילה מייצגת את השליח, מכאן ששבט נפתלי הוא כשליח שמפיץ את התורה. האבן המסמלת שבט זה היא ה"שבו" באמצע הטור השלישי של החושן, המזוהה לרוב כ"אגת". שבט נפתלי התנחל בחלק המזרחי של הגליל באזור עמק החולה וחופי הכנרת.
שבט נפתלי השתתף במלחמות דבורה הנביאה וגדעון ומבני שבט זה יצא ברק בן אבינועם, המצביא של מלחמת דבורה בן היישוב קדש שבנחלת נפתלי.
| שבטי ישראל |
|
ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דן | נפתלי | גד | אשר | אפרים | מנשה | בנימין |
ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
