מרטין נימלר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין נימלר (14 בינואר 1892 - 6 במרץ 1984) כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם.
נימלר נולד בליפשטט שבגרמניה. במלחמת העולם הראשונה שירת כמפקד צוללת ולאחר המלחמה שירת תקופה בפרייקורפס. הוא למד תאולוגיה והושבע ככומר ב-1931. הוא שימש ככומר בכנסייה בדאלם, אחד מפרברי ברלין.
באותה תקופה היה נימלר בעל דעות לאומניות ובאוטוביוגרפיה: "מן הצוללות אל בימת המטיף", שפרסם ב-1933, כינה את שנות רפובליקת ויימאר שנים חשוכות. באחרית הדבר בספר שפרסם הוא ביטא תקווה שהיטלר, שעלה לשלטון באותה השנה, יביא תחייה והתעוררות לאומית. הספר, בעידוד הנאצים, הפך לרב מכר בגרמניה. נימלר היה גם שותף למגמה האנטי-קומוניסטית של הנציונל-סוציאליסטים.
אולם ב-1934 חל מהפך בגישתו של נימלר כלפי הנאצים. נימלר הקים את "איגוד החירום של הכמרים" ו"הכנסייה המוודה", קבוצה פרוטסטנטית שאיגדה תחתיה את ההתנגדות לנאציפיקציה של הכנסיות הפרוטסטנטיות בגרמניה, לרעיונות האנטי-נוצרים שהחזיקו הנאצים וכן לכנסייה אותה הקימו הנאצים שהייתה למעשה שופר המשטר.
אמנם, במכתב שהתגלה לפני מספר שנים, המתוארך לשנת 1939, ביקש נימלר להתנדב לשירות בצי הגרמני, אולם בקשה זאת נדחתה. בזמנו נטען על ידי רבים שמכתב זה הוא מזויף. בפועל, נודע נימלר במאבקו בעד זכויות אדם ונגד המשטר הנאצי.
לאחר דרשה לוחמנית שנשא ביוני 1937 הוא נעצר ונכלא בכלא בברלין. לאחר שמונה חודשים במאסר הועמד נימלר לדין בפני בית משפט מיוחד שהנאצים הקימו לדיון בפשעים נגד המדינה. הוא זוכה בסעיף של חתירה כנגד הממשל, כנראה בגלל לחץ בינלאומי, אולם הורשע בסעיף של ניצול מעמדו ככומר וכן בגניבת תרומות שניתנו לכנסייה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר והוא שוחרר מיד כיון שכבר ריצה את עונשו. מיד לאחר המשפט, בצאתו מאולם הדיונים, נימלר נעצר על ידי הגסטפו והושם במעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן, בהם שהה עד שחרורו בידי בעלות הברית ב-1945. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג.
לאחר שיחרורו ב-1945 שימש נימלר כנשיא הכנסייה האוונגליסטית בהאסן-נסאו עד 1961, ולאחר מכן שימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. לאחר המלחמה הטיף לקבלת אשמה משותפת של העם הגרמני על פשעי הנאצים כדרך לכפרה, ונודע גם כפציפיסט אשר חיפש קשרים עם מזרח אירופה. הוא ביקר במוסקבה ב-1952 ובצפון ויאטנם ב-1967. ב 1967 זכה בפרס לנין לשלום וב 1971 זכה באות (Grand Cross of Merit) המערב גרמני.
שיר מחאה ידוע של נימלר כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם הינו:
- "לא הרמתי את קולי
- בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
- אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
- ואז הם לקחו את היהודים,
- ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
- ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
- ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
- ואז הם לקחו את הקתולים,
- ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
- ואז הם לקחו אותי,
- אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מרטין נימולר |
- קורות חייו באתר יד-ושם (PDF)
