מבצע ברברוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

תוכנית הפלישה הגרמנית. חצים שחורים - שלב ראשון, חצים לבנים - שלב שני

מבצע ברברוסה הוא שם הקוד למבצע פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה.

[עריכה] רקע

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ערב המלחמה לא הפך את היטלר וסטלין לידידים. סטלין חשש מעוצמת הצבא הגרמני לאור המהירות שבה נכבשו פולין ומערב אירופה. כמו-כן רצה הוא להשתלט על הבלקנים וכיבושי היטלר באזור הפריעו לו. היטלר חשש מהתפשטותה של ברית המועצות למערב (המדינות הבלטיות, כיבוש שטחים מפינלנד, בוקובינה ובסרביה מרומניה). ביוני 1941 הייתה למדינות הציר שליטה מלאה באירופה המערבית, פרט לאיים הבריטיים. בריטניה נותרה המעצמה היחידה שעמדה מולם, אך מצבה של בריטניה היה קשה. אחיזתה בים התיכון נחלשה והתבססה על כוח קטן באי מלטה. שליטתם במצרים עמדה אף היא בסכנה - בשלב זה היטלר היה מוכן לעבור לשלב הבא של תוכניתו - הפלישה לברית המועצות על-אף היסוסי ראשי הצבא שלו. כיבושה היה הכרח, לתפיסתו, משום שהייתה חלק ממרחב מחיה של העם הגרמני. בנוסף הוא האמין, בדומה לנפוליון בשעתו, כי כניעתה תגרום גם לכניעת בריטניה.

[עריכה] התרעות על הפלישה הצפויה

קודם לפלישה הגרמנית לברית המועצות הגיעו אל סטלין התרעות ממקורות אחדים, אך הוא בחר להתעלם מהן, משום שלא האמין שהיטלר יפלוש לפני שהכניע את בריטניה.

התרעות בולטות:

• ריכרד זורגה, מרגל סובייטי שפעל ביפן, דיווח למוסקבה כי 170 אוגדות גרמניות עומדות לתקוף את ברית המועצות כשציר ההתקפה העיקרי יהיה לכיוון מוסקבה,
• ב-20 במרץ 1941 העביר סגן שר החוץ של ארצות הברית אזהרה מפורשת לשגריר ברית המועצות קונסטנטין אומאנסקי.
• ב-3 באפריל 1941 העביר צ'רצ'יל לסטלין איגרת האזהרה באמצעות שגרירו במוסקבה סר סטאפורד קריפס.
• רשת הריגול הסוביטית בגרמניה ובמערב אירופה, התזמורת האדומה, העבירה גם היא התרעות אחדות.

סטלין לא האמין לכל ההתרעות, ועד לרגע שבו החלה הפלישה, לא עשה כל הכנות כדי לקדם את פני ההתקפה.

[עריכה] הפלישה

ב־22 ביוני 1941 (שהוא גם תאריך פלישת נפוליון לרוסיה בדיוק 129 שנה לפני כן), נפתח המבצע שנקרא מבצע ברברוסה ("אדום-הזקן" - על שם קיסר גרמני מימי הביניים). שלושה מיליון חיילים גרמנים ובעלי-בריתם ב-190 דיביזיות פלשו לרוסיה לאורך גבול בן 2,000 ק"מ. סטלין הופתע מן הפלישה למרות ההתרעות שקיבל מהמודיעין שלו, של בריטניה ושל אמריקה.

הגרמנים פעלו בשיטת "מלחמת בזק", כלומר כיבוש שטחים נרחבים ככל האפשר, בזמן הקצר ביותר האפשרי. בתחילה, התקדמותם של הגרמנים הייתה מהירה מאוד. הצבא הרוסי התפזר, הפיקוד איבד את השליטה עליו, וחיל האוויר הרוסי, שמנה 5000 מטוסים, חוסל כמעט לגמרי עוד על הקרקע (כ-4000 מטוסים). נראה היה שתוך זמן קצר ינצחו הגרמנים, אבל לאחר מספר ימים הפכה התנגדות הרוסים לצבא הגרמני ליעילה יותר, אך לא מספיקה בשביל לעצור את הגרמנים. הוורמאכט התקדם ב- 3 קבוצות ארמיות:

• קבוצת ארמיות צפון בפיקוד ריטר פון לאב לעבר לנינגרד עליה הוטל מצור ארוך שארך כשלוש שנים אך לא הביא לכניעתה.
• קבוצת ארמיות מרכז בפיקוד פדור פון בוק לכיוון מוסקבה אליה הגרמנים אף-פעם לא הגיעו הודות להתנגדות העיקשת של הרוסים.
• קבוצת ארמיות דרום בפיקוד גרד פון רונדשטט לעבר הקווקז שם שדות-נפט רבים וגישה למזרח התיכון.

[עריכה] החורף

הניצחון המהיר לא הושג, שכן התקדמות הצבא הגרמני הואטה מאוד לקראת סוף 1941. אז נפלה לידם של הגרמנים העיר קייב, והם החלו להתקדם דרומה, עד שבחודש אוקטובר החלה המתקפה על מוסקבה שנכשלה. החורף הכבד מנע מתקפה נוספת מצד הגרמנים, כיוון שהצבא הגרמני לא היה מוכן לחורף, כי התכנון המוקדם היה לסיים את המלחמה בשלושה חודשים (כלומר עד אוקטובר). ההנחה שניתן יהיה להכניע את ברית המועצות לפני החורף הייתה מוטעית. הרוסים הצליחו להעביר כוחות נוספים, בעיקר מסיביר, והמתקפה הגרמנית נכשלה תוך אבדות רבות. למרות זאת היטלר לא הסכים להורות על נסיגה זמנית והורה לא לעזוב אף שטח שנכבש.

בדצמבר יצא אף הצבא האדום למתקפת חורף. לא זו בלבד שהגרמנים לא הצליחו להשלים את משימתם, הם אף נאלצו לסגת כמה עשרות קילומטרים מהבירה הסובייטית.

[עריכה] המפנה

בעקבות מתקפה רוסית כושלת באביב 1942 הגרמנים תקפו בדרום והגיעו עד לסטאלינגרד שעל הוולגה. הכוחות הסובייטים התגוננו בעקשנות וכן הזרימו אל העיר תגבורת. הם נאבקו על כל בית ונאחזו בגדה המערבית של הוולגה. ניסיונות הגרמנים לפרוץ את הקווים עלו בתוהו. הגנה עקשנית זאת שמשה כסדן להתקפת נגד רוסית שכתרה את הכוחות הגרמניים שהתקיפו את סטלינגרד. בעקבות מתקפת הנגד הרוסית הצבא וב־2 בפברואר 1943 נאלצו הכוחות הגרמנים של הארמיה השישית בסטאלינגרד להיכנע לצבא האדום. עמידות הצבא הרוסי בסטאלינגרד הפכה לסמל וסמנה את המפנה במלחמה. מכאן ואילך החלה שורה של ניצחונות לרוסים שהצליחו לשחרר את השטחים הכבושים.

[עריכה] סיבות לכישלון הגרמני במבצע ברברוסה

1. מרחביה העצומים של ברית המועצות אפשרו לכוחותיה מרחב לנסיגה והאריכו את קווי האספקה של הגרמנים.
2. "הצבא האדום", למרות שנהרגו 2 וחצי מיליון חיילים עד סוף 1941, לא נשבר. הוא נקט בשיטת "האדמה החרוכה" (נסיגה תוך השמדת כל דבר שיכול להועיל לגרמנים). תחת מפקדיו יצר קווי הגנה ואף יצא למתקפת נגד בסוף 1941.
3. היטלר מינה עצמו לראש הצבא, מכיוון שהגנרלים שלו לא מילאו את פקודותיו כנדרש - הם רצו לרכז את המאמצים לעבר מוסקבה. הוא גרם לטעויות אסטרטגיות גורליות וסרב לשמוע על נסיגה.
4. סטלין, למרות היותו רודן אכזר, הצליח להלהיב את העם הרוסי ולעורר בו פטריוטיזם, בהשכילו להכריז על המלחמה כמלחמה בעד המולדת ולא בעד הקומוניזם.
5. העתודה הסובייטית - אוכלוסיית בריה"מ גדולה מאוד כך שלוחמים לא פסקו מלזרום לחזיתות והעסיקו את הצבא הגרמני.
6. רוסיה הצליחה להעביר את מפעלי הנשק מחוץ לטווח הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) וכך יכל הצבא הרוסי להצטייד בנשק מתקדם בהיקפים גדולים.
7. "גנרל חורף" שעצר את נפוליון עצר גם את היטלר. הטמפרטורות הנמוכות גרמו לקשיים פיזיים ומוראליים לחיל הרגלים במיוחד. היה מחסור בציוד חורף מחמם והחייל הפשוט לא היה מורגל לתנאי מזג האוויר. הייתה בעיה גם לכלי הרכב - מנועים השתתקו והטנקים נתקעו בבוץ העמוק. התארכות הטורים עמוק לתוך רוסיה עיכבה אספקות-חירום. לעומת-זאת לרוסים היה ניסיון בהתמודדות עם הקור והשלג. היה להם ציוד חורף מתאים ויחידות שהתמחו בלוחמת חורף גרמו לאבדות רבות בקרב הגרמנים.
8. הסיוע העצום שקיבלה ברית המועצות מבעלות הברית ובמיוחד מארצות הברית, סיוע במטוסים, בכלי רכב, ובחומרי גלם.