מבצע אנ-פאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מבצע אנ-פאר (אנטי פארוק) היה מבצע צבאי של חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב בחזית הדרום במלחמת העצמאות.

ההפוגה הראשונה עמדה להסתיים ב־9 ביולי 1948 בשעה 10:00. לקראת חידוש הקרבות תיכננו שני הצבאות מבצעי תקיפה גדולים.

המצרים תכננו לכבוש בתחילה את משלטי חוליקאת וכאוכבה ולהדק את המצור על הנגב ובאותו זמן לפתוח במתקפה גדולה בשתי זרועות: הזרוע המערבית דרך ג'וליס-בית דראס והזרוע הימנית דרך בית עפה-עיבדיס. שתי הזרועות היו אמורות להיפגש בתנועת מלקחיים בכפר סואפיר (כיום מרכז שפירא), לסגור על נגבה ולכבשה בהתקפה מכל הצדדים.

צה"ל תיכנן את מבצע אנ-פאר שמטרתו הייתה לפרוץ את המצור על הנגב. על חטיבת הנגב הוטל לכבוש את משטרת עיראק סואידן ועל חטיבת גבעתי הוטל לכבוש את הכפרים עיראק סואידן, בית עפה, עיבדיס וכפרים באזור תל א-צאפי.

[עריכה] התקפת הפתע המצרית

המצרים הקדימו ופתחו בהתקפה ב־8 ביולי 1948 בשעה 06:00, 24 שעות לפני סיום ההפוגה. כדי למנוע הסתבכות עם האו"ם הפעילו המצרים תחילה כוחות סעודים וסודנים שלא "נכללו" בצבא המצרי הסדיר.

ההפתעה הייתה לטובת המצרים. בשלב ראשון כבשו את משלטי חוליקאת וכאוכבה מידי חיילי חטיבת הנגב שהופתעו ונסוגו תוך שהם סופגים אבדות. המצרים המשיכו וכבשו את משלט הצומת 113 שהיה נטוש. בכך הידקו את המצור על הנגב. באותו זמן החלו המצרים בחלק הנוסף של תוכניתם - בהתקפת פתע על כוחות גבעתי בבית דראס בעזרת החיילים הסודנים. בשלב ראשון הם זכו ביתרון ההפתעה וכבשו מוצב קדמי, אך כוחות גבעתי התאוששו במהירות והדפו את הכוחות הסודנים, שנאלצו לסגת באבדות כבדות.

בעקבות התקפת הפתע הוקדם מבצע אנ-פאר, שהיה אמור להתחיל עם סיום ההפוגה, כמכת נגד למתקפה המצרית.

[עריכה] מהלך המבצע

כוחות חטיבת הנגב לא הצליחו לכבוש את משטרת עיראק סואידן. הכוחות הגיעו באיחור ופרצו את הגדר האחרונה כשהאיר השחר ולכן נאלצו לסגת.

כוחות גבעתי כבשו את הכפרים בית עפה, עיראק סואידן ומשלט עיבדיס והמצרים התחילו מיד בהתקפות נגד. עקב כישלונה של חטיבת הנגב נאלצו כוחות גבעתי לסגת מהכפרים שכבשו. המצרים ניסו להמשיך בתוכניתם והתקיפו את ג'וליס, את התקפתם נהדפה בידי כוחות צה"ל. כעת התרכזו כל ההתקפות על משלט עיבדיס, שהיה עדיין בשליטת גבעתי. במשך 4 ימים רצופים נערכו התקפות בלתי פוסקות על ידי כוחות רגלים, ארטילריה, טנקים ומטוסים על עיבדיס, אבל הכוחות הישראלים לא נכנעו והצליחו להמשיך ולהחזיק במשלט.

באותם הימים ביקרו בחזית עיבדיס ראש אג"ם יגאל ידין וסגן שר הבטחון ישראל גלילי. בהזדמנות זו אמר גלילי: "השורות אצלכם דלילות מאד, אך הרוח ממלאת את הפרצות".

כשהבינו המצרים שלא יוכלו לכבוש את עיבדיס, הפנו את כל כוחם לכיבוש נגבה. יום ה־12 ביולי 1948 היה יומה הגדול של נגבה, עת עמדו לפני מתקפת אויבם. חיילי גבעתי ואנשי נגבה הדפו את כל התקפות המצרים בגרמם להם 300 הרוגים ופצועים. המצרים כבשו באותו לילה את משלט 105 וניתקו את נגבה מעורפה, אך חיילי גבעתי כבשו את המשלט בהתקפה לילית קשה והניסו את המצרים. בניסיון נוסף בגזרה ניסו המצרים להתקיף את קיבוץ גלאון אך נהדפו.

מבצע אנ-פאר לא השיג את מטרתו העיקרית, שכן הדרך לנגב לא נפרצה, אך הוא שיבש את תכניות המצרים.צה"ל עבר ממגננה להתקפה.

אחד מהלוחמים בעיבדיס היה אורי אבנרי שתיאר מאוחר יותר את הקרבות שם בספרו "בשדות פלשת".