מבצע בן נון א'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבצע בן נון א היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות שהתרחש בלילה שבין ה-24 במאי ל-25 במאי. מטרת המבצע הייתה השתלטות על הכביש באזור לטרון - שער הגיא על מנת לאפשר תנועה לירושלים הנצורה. המבצע נחל מפלה וכוחות צה"ל נאלצו לסגת עם הרוגים ופצועים רבים.

בלטרון ישנה מצודת משטרה מבוצרת שננטשה על ידי הבריטים עם תום המנדט ב-14 במאי. ב-18 במאי, יום לפני הפלישה לעיר העתיקה, נכנס אליה כוח של הלגיון הירדני. הלגיון ישב בתוך המצודה ברכס שמסביב לו וחלש על מעבר הכרחי בדרך אל ירושלים וכן על משאבות שהעלו מים לירושלים המערבית (משאבות שפוצצו זמן קצר לאחר מכן).

[עריכה] ההכנות למבצע

ב-15 במאי הוקמה חטיבה 7 לצורך פריצת הדרך לירושלים החטיבה יועדה להיות חטיבת שריון והורכבה משני גדודים רגליים וגדוד משוריין:

גדוד 32- גדוד מחטיבת אלכסנדרוני שהיה גדוד ותיק וצורף לחטיבה 7 ב-23 במאי כדי לחזק את החטיבה. גדודים 71 ו- 72 - גדודי חי"ר שהורכבו מעולים חדשים, לוחמי יחידות שונות ואנשי הגנה ופלמ"ח. גדוד 73 - הגדוד המשוריין הראשון של צה"ל שהוקם בתחילת חודש מאי מכל משורייני הזחל, משורייני הסיר ומשוריינים אחרים. הגדוד הורכב מאנשי פלמ"ח, נוער גדנ"ע וחיילים ששירתו עד אז במכוניות משוריינות.

לחטיבה גם הצטרפו מתנדבי חוץ לארץ וחיילים בריטיים (בעיקר לגדוד 73 שלחלק מהכלים שבו היה צריך אנשים עם מיומנות שלא היו בנמצא בצה"ל).

את כלי הנשק אספו מחטיבות שונות. בנוסף לכך, היה מחסור בציוד חיוני ובעל חשיבות למערכה. הסגל הפיקודי של החטיבה הורכב ברובו ממפקדי פלמ"ח צעירים וכן ממפקדים ולוחמים בבריגדה היהודית. בראש החטיבה עמד שלמה שמיר.

דוד בן גוריון הבין כי חייבים לשחרר את ירושלים, הן מבחינה אסטרטגית והן מבחינה מוראלית לכל היישוב. למעשה, היוזם והדוחף העיקרי להקמת חטיבה 7 וליציאה למבצע בן נון א' היה דוד בן גוריון. יומיים לפני המבצע, כששלמה שמיר ביקש לדחות את המבצע עקב מחסור בדברים חיונים כמו לדוגמה, נשק קל וכבד. בן גוריון סירב בכל תוקף לדחייה וכפה על שמיר את היציאה לקרב.

מהבחינה המודיעינית, לא הגיע לחטיבה מודיעין מהימן. יש חוקרים הסבורים, כי המודיעין שהגיע לא הועבר למפקדים בגלל משתף פעולה ערבי שהיה שתול בין מפקדי המבצע. על כל פנים, יומיים לפני המבצע הלגיון הירדני בלטרון שילש את כוחותיו, מה שהיה בעוכרם של הלוחמים.

התוכנית הייתה שפלוגה אחת מגדוד 32 תשתלט על המנזר,על המצודה הצלבנית וכפר לטרון והפלוגה השנייה תשתלט על משלט 315. פלוגה אחת מגדוד 72 תשתלט על בית סוסין והשנייה על הכפר דיר איוב. גדוד 71 היה גדוד עתודה. הוחלט לא לצרף את הגדוד המשריין כדי לערוך מבצע במתכונת מצומצמת של חי"ר וכוחות סיוע. ההערכה הייתה שתוך שעות אחדות לטרון תיכנע, וההוראה הייתה להפסיק לירות ברגע שהערבים יניפו דגל לבן.

[עריכה] המבצע

בליל ה-25 במאי בשעה אחת עשרה בלילה כבר חיכו החיילים בחולדה בתוך האוטובוסים אבל לא הגיעה פקודה לתזוזה. הסיבה לעיכוב הייתה הציפייה למרגמות ולשאר כוחות הסיוע שרובם לא הגיעו (היו לצבא מרגמות 155 מ"מ תוצרת עצמית והן הגיעו מאוחר מדי כי המרעומים היו נעולים במחסן תחמושת ולא מצאו את האחראי שהיה היחידי שידע איזה מרעומים מתאימים). לאחר ציפייה ארוכה הגיעה ב13:00 פקודת התזוזה. הנסיעה לנקודת ההורדה של החיילים הייתה אמורה לקחת חצי שעה אבל האוטובוס הראשון התבלבל בפניה ואחריו כל השיירה ושוב התבזבז זמן מיותר עד שהתבררה הטעות. הצוות של שני התותחים שהוקצו לסיוע , נפוליאונצ'יקים שנשאו על גבי משאיות, נתקלו גם הם בבעיות. אנשי הסוללה לא הספיקו לכייל את התותחים ולא יכלו כמובן לעשות טיווח מוקדם. התחמושת לא הייתה אחידה ולא נבדקה מידת תקינותה. גם בשטח נתקל הצוות בבעיות, בין השאר חוסר במכשירי כינון. לבסוף הסוללה נפרסה כשני קילומטר ממעקב ללטרון וכינון התותחים נעשה על ידי מפה. שיירת האוטובוסים נסעה באורות נמוכים והורידה את החיילים כשני קילומטר וחצי מהמטרה והחלו בהליכה רגלית קצת לאחר מחנה המעצר הבריטי התפצלו הפלוגות לעבר יעדיהן בשעה 4:35 כבר היו כוחות התקיפה מול המנזר מוכנים אך התותחים עדיין לא היו מוכנים כעשר דקות לאחר מכן החלה הפגזת התותחים. מספר ימים לפני כן שמו לב הירדנים לתכונה לקראת ההתקפה והם תגברו את כוחותיהם בלטרון בעוד גדוד, בתותחים כבדים ובשיריוניות. באותו הלילה הירדנים ציפו בדריכות לכוחות הישראלים. הם העמידו עמדות תצפית ועקבו בקלות אחר אורות שיירת האוטובוסים ולאחר מכן אחרי החיילים שצעדו בשעת לפנות בוקר. מאות חיילי לגיון שיריוניות ותותחים חיכו ללוחמים הישראלים. זמן קצר לאחר תחילת הפגזת התותחים הישראלים עוד לפני שניתנה פקודת הסתערות על המנזר ניתכה לפתע אש אדירה על הכוחות מחיילי הלגיון, מהתותחים, מהשיריוניות ומכפריים מקומיים. הפלוגה שהייתה אמורה להתקיף את לטרון עצמה נתקעה בשטח חשוף ופלוגת החוד שלה נתקעה בוואדי טחון הערבים ניסו לכתר אותם ולא הצליחו אך רוב אנשי המחלקה נפגעו. הפלוגה השנייה של גדוד 32 נתקלה באש עזה בדרכה למשלט 315 ולא הצליחה להתקדם המ"פ החליט בלית ברירה להתמקם על משלט 314.הפלוגה הניסה כעשרה ערבים שהיו על הגבעה אך במהרה התחילו הירדנים לירות אש ממקלעים ומרגמות על הגבעה, במפקדת הגדוד הורו לפלוגה להישאר שם כדי לסייע באיסוף הנפגעים של הפלוגה הראשונה וכדי לחפות על נסיגת הפלוגה הראשונה. הפלוגה של גדוד 72 שנועדה לכבוש את הכפר דיר איוב נתקלה באש מכוון לטרון ומשלטים בסביבה, ולאחר מכן החלה הפגזה על הכוח והפלוגה החלה להתפזר. הפלוגה השנייה של גדוד 72 הייתה באמצע כיבוש רכס בית סוסין, הם החליפו אש עם עמדות הירדנים בלטרון, והמשיכו להתקדם, אך לאחר זמן קצר נפתחה עליהם אש מעמדות בשטח וסיור ירדני שמנה כארבעים חיילים הגיע מאחוריהם. מפקדת החטיבה העבירה בקשה לסיוע אווירי אך לאחר זמן מה של ציפייה בסביבות השעה שמונה בבוקר הגיעו שני מטוסים עיראקיים ירו לעבר הכוחות ופיזרו כרוזים שקראו ליהודים לבטל את ההכרזה על מדינת ישראל ולחיות תחת מדינה ערבית. מהמטה הכללי נמסר בחזרה לחטיבה: "בגלל נוכחותם של אווירוני האויב אין אווירונינו יכולים לפעול". גדוד העתודה 71 כבש את גבעה 200 והתמקם בה הלגיון לא הצליח לכבוש עמדה זו בחזרה. גבעה 200 הייתה נקודת שליטה חשובה, אך היא הייתה ההישג היחיד בכל המבצע. בצהריים הגיעה פקודת הנסיגה, כשהערבים ראו את הכוחות נסוגים הם יצאו מעמדותיהם והחלו לזנב בכוחות. החיילים שנסוגו ללא סדר סבלו מהשרב העז ששרר, מהתייבשות וממכת ברחשים שעלו לפתע מהשדות הבוערים חדרו לכל חור ועקצו את החיילים שלא יכלו לפתוח נגדם חזית נוספת. פצועים רבים התמוטטו תוך כדי הנסיגה ונשארו בשטח. בהתחלה נאמר לכוחות שהם יוכלו לנוח בכפר בית ג'יז שננטש על ידי תושביו, אך גם שם נפתחה אש על הכוחות והם נאלצו ללכת עד חולדה מרחק של שני קילומטר משם. עד חצות הלילה הגיעו חיילים חלק מהם בכוחות עצמם וחלק נאספו על ידי המשוריינים של גדוד 73. אבידות החטיבה במבצע בן נון א' הסתכמו בשבעים ואחד הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים.