כתב הסובלנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתב הסובלנות (או פקודת הסובלנות, Toleranzedikt או Toleranzpatent), צו של קיסר גרמניה ואוסטריה יוזף השני, שהגדיר את זכויות היהודים. כתב הסובלנות ביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה ביחס ליהודים. היסטוריונים שונים רואים במסמך זה את ראשית האמנציפציה ליהודים. ביסודה של ההצהרה עמדו השפעת רעיונות הנאורות.
יוזף השני (1741 - 1790) היה קיסר גרמניה ושליט אוסטריה בין השנים 1765 ו-1790. יוזף השני היווה נציג מובהק של "האבסולוטיזם הנאור". הושפע מכתבי האנציקלופדיסטים והפיסיוקראטים הצרפתים. הישגיו החשובים ביותר היו ביטול צמיתות האיכרים, ארגון המיסוי וקיצוץ זכויות האצולה. בשנת 1781 הוציא כמה צווים, שאפשרו חופש פולחן דתי לפרוטסטנטים וליוונים אורתודוקסים. שנה לאחר מכן פרסם את "כתב הסובלנות".
כתב הסובלנות ניתן ב-13 באוקטובר 1781 ליהודי בוהמיה וב-2 בינואר 1782 ליהודי אוסטריה. הכתב הרחיב את חירויות הפרט, והעניק רשות ליהודים להשתתף בחיי החברה והכלכלה, וכן העניק הקלות בתחום נוספים. הכתב הדגיש את זכות היהודים להגנה חוקית, כשהוא מתיר ליהודים להקים מפעלים יצרניים. אולם בכתב אין הענקת שוויון זכויות מלא, ויש בו הגבלות בריבוי האוכלוסייה ובמקומות ההתיישבות; כך יש בכתב קביעה שמטרתה מניעת ריבוי האוכלוסייה היהודית ומניעת התיישבות בכל המקומות. מלבד הזכויות שהוענקו ליהודים, הונהגו גם כללים נוספים בכדי להוביל לטשטוש ייחודיות הקהילה; הצו התערב באופי החינוך מתוך מטרה לטשטש את ההבדלים, למשל הטיל חיובים שונים על הכשרת המורים, איסור לדבר ולכתוב עברית ויידיש בכל פעולה פומבית.
מטרתו של הכתב הייתה ניסיון לשילוב ועירוב היהודים באוכלוסייה הכללית, וזאת אף במתן זכויות מסוימות ו"הליכה לקראת" היהודים מצד השלטון. אולם יחד עם זה באה דרישה כלפי היהודים, שעוגנה בחוק ובכתב, לטשטוש הייחודיות היהודית, ובכך ניסיון להוביל לזניחת המנהגים הייחודיים ליהודים.
בראשיתו הוחל הכתב על העיר וינה והמחוזות בוהמיה, מוראביה, שלזיה, הונגריה וגליציה. בהמשך ביטא הכתב את המגמה ורעיונות ההשכלה, וציין אבן דרך בתהליך האמנציפציה ליהודים. כך הפרלמנט הצרפתי אישר את רעיון השוויון של הדת היהודית אל הדת הנוצרית הקתולית, בשנת 1848.
היהודים עצמם התייחסו ברובם בספקנות רבה לכתב וראו בו המשך לגזרות שהטילו השלטונות על היהודים. חריג מבחינה זו היה נפתלי הרץ וייזל, שפרסם מיד אחרי הוצאת כתב הסובלנות חוברת בשם "דברי שלום ואמת", שבה קרא ליהודים לאמץ את הצו ולערוך שינוי מקיף במערכת החינוך היהודי.
