יוזף רות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף רוֹת (2 בספטמבר 1894 ברודי - 27 במאי 1939 פאריס). סופר ועיתונאי יהודי אוסטרי.
רוֹת שלא הכיר את אביו נולד לאם יהודיה. הוא גדל בסביבה יהודית מובהקת בעיירה ברודי, הסמוכה ללבוב שבגליציה, שהייתה אז חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית.
האירוע המעצב של חייו היה מלחמת העולם הראשונה וקריסת האימפריה שלאחריה. הוא נאלץ לקטוע את לימודיו בוינה ולחזות בהתמוטטות המדינה בה ראה את מולדתו. כל שנות מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרי-הונגרי. ב-1920 הגיע לברלין ועבד שם כעתונאי בNeue Berliner Zeitung ובעתונים אחרים. ב-1925 עזב את ברלין, וב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה. ב-1928 חלתה אשתו פרדריקה בסכיזופרניה, והדבר היה עליו לנטל כלכלי ופסיכולוגי כבד.
בספריו מתאר רות את גורלם של אנשים חסרי מולדת, התועים ונודדים בעולם: יהודים שגורל עמם כפה עליהם חיים בגולה, אוסטרים שלא מוצאים את מקומם במדינה הרב-לאומית של האימפריה האוסטרו-הונגרית, המדינה היחידה המאפשרת, כך רות, "להיות פטריוט ואזרח העולם הגדול" בו בזמן.
בעוד שבתחילת דרכו כתב רות עלונים קומוניסטיים תחת הכינוי "יוזף האדום", הרי שביצירתו המאוחרת נטה למלוכנות ביקש להשיב לקיסרות האוסטרית את זוהרה שאבד. פנייה זו אל העבר ניתן לראות כתגובה ללאומנות הגואה, בזמן שהקיסרות האוסטרית נתפסה בידי נתיניה היהודים כמיטיבה עמם.
היצירה הייצוגית של תקופה זו בפועלו היא הרומן מארש רדצקי (1932), סאגה רב-דורית על משפחת קצינים בצבא הקיסרות. ברומן "קבר הנזיר" מתאר רות את המשך קורותיו של גיבור "מארש רדצקי" בשנות השלושים. המפורסמת מבין יצירותיו העוסקות ביהדות היא הרומן "איוב". רות, שעבד רוב חייו כעתונאי, הותיר אחריו גם כמות נכבדת של טורי פליטון ותיאורי מסע. ברומן "אגדת השתיין הקדוש" טיפל ברשמיו מהאלכוהוליזם שלו, שליווה אותו מאז שנותיו המוקדמות.
בשנת 1939 נפטר רות בפאריס כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות, כשהוא עני ונתון בחובות. הוא קבור בפאריס, אך בברודי עירו מציין שלט קטן באוקראינית ובגרמנית את בנה המפורסם של העיר הקטנה.
[עריכה] ספרי יוזף רות בעברית:
- איוב: סיפור של איש פשוט, תורגם ויצא פעמיים: ראשונה - בתרגום יצחק למדן, ברלין, שטיבל, 1932. בשנייה - בתרגום צבי ארד, עם עובד, תל אביב, 1985.
- בריחה ללא קץ, תרגם שלמה טנאי, זמורה ביתן, 1992.
- טאראבאס, אורח עלי אדמות, תרגם שלמה טנאי, זמורה ביתן, 1990.
- מארש ראדצקי, תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, 1980.
- מלון סבוי, תרגם יוסף שריג, זמורה ביתן, 1992.
- הנביא באילם, תרגמה רות לבנית, זמורה ביתן, 1991.
- סיפורו של הלילה האלף ושניים, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, 1986.
- קיברות הקפוצינים, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, 1986.
