ועדת העזרה וההצלה בבודפשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הוועד לעזרה ולהצלה - ועד של תנועת העבודה הציונית שהייתה קשורה גם לסוכנות היהודית, שפעל בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה. בראשו עמדו אוטו קומוי, יואל ברנד, ישראל קסטנר ושמואל שפרינגמן.

אנשי הועדה היו בקשרים עם מנהיגים יהודים בסלובקיה, שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית ועם ועד שליחי היישוב, ששכן באיסטנבול. לאור קשרים אלו ידעו אנשי הוועד על השואה המתרחשת בפולין וברוסיה. הם ניסו, לטענתם, להפיץ את המידע בקרב יהודי הונגריה, אך אלו לא האמינו להם בהיותם מחוץ למעגל ההשמדה.

לאחר כיבוש הונגריה על ידי הצבא הגרמני ב-19 במרץ 1944, יצרו קשר עם הגרמנים, בעיקר דרך עוזריו של אדולף אייכמן ועם אייכמן עצמו, שהגיע להונגריה לנהל את השילוחים למחנות ההשמדה. הוועד הציע לגרמנים לקבל סחורות ו–10,000 משאיות ממדינות נייטרליות תמורת הצלת יהודים (במה שכונה "סחורה תמורת דם"). ברנד יצא לקושטא שבתורכיה הנייטרלית לפעול לקידום הרעיון, אך נאסר בידי הבריטים כנתין של מדינת אויב. בינתיים התנהל המשא ומתן בין אייכמן ועוזריו לבין קסטנר. במהלך המשא ומתן שחררו הגרמנים כ–1,700 יהודים, רובם מהונגריה ומטרנסילבניה, כ"מחווה של רצון טוב" להוכיח את רצינות כוונותיהם במשא ומתן. הניצולים הועברו ברכבת במטרה להגיע לשווייץ, אך נשלחו לברגן בלזן ולאחר משא ומתן נוסף נשלחו הניצולים לשווייץ עד דצמבר 1944. ויכוחים רבים נסובו לאחר המלחמה על רכבת ניצולים זו ועל הרכב האנשים שנבחרו אליה בידי קסטנר וקומוי, בעיקר בעת משפט קסטנר. סברה אחת טוענת שרכבת ניצולים זו היוותה מס השתקה מצד אייכמן, על מנת שהשילוחים להשמדה יתבצעו ללא הפרעות מצד היהודים. אנשי הוועד קיוו (תקווה שנכזבה), כי רכבת זו תהווה תקדים לרכבות הצלה נוספות, כיוון שלנאצים שעסקו בכך יש אינטרס ברור להצלה, גם אם חלקית, מתוך רצון לקבל אספקה למלחמה ובעיקר רצונם להכין לעצמם אליבי לאחריה, כשהיה ברור שתבוסת גרמניה היא רק עניין של זמן.

המשא ומתן המשיך להתנהל בין הועד בשיתוף עם אנשי הג'וינט והסוכנות לבין נציגו של אייכמן, קורט בכר. המלחמה הייתה לקראת סיומה וכל אותו זמן הלכה והתעצמה השמדת יהודי הונגריה במחנות ההשמדה, בעיקר באושוויץ. המשא ומתן עם הגרמנים תרם ככל הנראה להצלת 180 אלף יהודים מבודפשט וישנה גם סברה כי התערבותו של קסטנר הביאה את כניעת ברגן בלזן לבריטים מבלי לרצוח את אחרוני הכלואים.

פעילותם של אנשי ועד ההצלה הייתה שנויה במחלוקת קשה לאחר השואה, ובמשפט דיבה מפורסם שהתנהל בישראל בשנים 1954-1955, קבע שופט בית המשפט המחוזי, בנימין הלוי, כי ישראל קסטנר "מכר את נפשו לשטן" וכי סייע לגרמנים בהשמדת יהודי הונגריה. שמו של קסטנר טוהר על ידי בית המשפט העליון בערעור שהגיש על פסק הדין, אך בעת מתן הערעור הוא כבר לא היה בין החיים, שכן נרצח על ידי צעירים שהושפעו מחומרת ההאשמות שעלו כנגדו במשפט הדיבה ומההסתה שנלוותה אליה (על הפרשה ראו בערך ישראל קסטנר).