הגביע הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

במיתולוגיה הנוצרית, הגביע הקדוש הוא הכלי, הצלחת או הגביע, בו השתמש ישו בסעודה האחרונה, ולו מיוחסים כוחות קסם. לפי גרסאות רבות של הסיפור, הכלי מזוהה עם כלי בו השתמש יוסף הרמתי כדי לאגור את דמו של ישו בעת קבורתו, ואז לקח את החפץ לבריטניה, שם יסד שושלת של אפוטרופסים כדי להגן עליו. באנגלית נקרא הכלי ממנו אכל ישו The Holy Chalice, והכלי בו השתמש יוסף הרמתי The Holy Grail.

החיפוש אחר הגביע הקדוש מהווה חלק חשוב מאגדות המלך ארתור, אשר מופיעות לראשונה ביצירות של Chrétien de Troyes. יתכן שאגדה זו משלבת מסורת נוצרית עם מיתולוגיה קלטית על קדרת הדאגדה, שנאמר עליה שכל האוכל ממנה לעולם יהיה שבע.

היסטוריונים של תרבויות עקבו בפרוטרוט אחר התפתחות אגדת הגביע. זו אגדה גותית, אשר נכתבה לראשונה כרומנסה, אשר יתכן ששאבה מרמזים טרום-נוצריים, בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13. רומנסות הגביע המוקדמות התמקדו בפרסיבל, וניטוו לתוך המארג הארתוריאני הכולל. רומנסות הגביע החלו בצרפת, ותורגמו לשפות אירופאיות אחרות. רק קומץ רומנסות לא-צרפתיות הוסיפו מרכיבים מהותיים לעלילה.

תוכן עניינים 1 מקור הגביע 1.1 הגביע 1.2 גרסאות קדומות של הגביע 1.3 אטימולוגיה של המילה graal 2 תחילת הגביע בספרות 2.1 Chrétien de Troyes 2.2 רוברט דה בורון 2.3 הגביע בספרות מוקדמת נוספת 3 תפיסות של הגביע 4 אגדות מאוחרות 4.1 ארבע עתיקות ימי-ביניימיות 5 פירושים מודרניים 5.1 מטאפורה סתמית 5.2 עיבודים מודרניים 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור הגביע

[עריכה] הגביע

תפקידו של הגביע משתנה לפי האגדה בה הוא מופיע, אך במרבית הגרסאות על הגיבור להוכיח עצמו כראוי להיות במחיצת הגביע.

בסיפורים מוקדמים, חוסר בגרותו של פרסיבל מונעת ממנו להגשים את ייעודו כאשר הוא מוצא את הגביע לראשונה. עליו להתחזק נפשית ורוחנית לפני שיוכל למוצאו שנית. בסיפורים מאוחרים יותר הגביע הוא סמל לחסד האל, אשר זמין לכולם, אך רק אלו שמכינים עצמם לקראתו מבחינה רוחנית, כמו סר גלהאד, מבינים אותו לחלוטין.

[עריכה] גרסאות קדומות של הגביע

יש שתי אסכולות באשר למקור הגביע. אסכולתם של רוג'ר שרמן לומיס, אלפרד נט וג'סי וסטון גורסת שמוצאו ממיתולוגיה והפולקלור הקלטיים. לומיס זיהה מספר הקבלות בין ספרות וולשית מתקופת ימי הביניים וספרות אירית לבין רומנסות גביע, כולל דמיון לבראן המבורך של המבינוגיון ופישר קינג הארתוריאני, וכן בין היורה משיבת החיים של בראן לבין הגביע. אגדות אחרות תיארו צלחות או כלים קסומים המסמלים כח שלא מן העולם הזה, או בוחנות את ערכו של הגיבור. לעיתים מפיק החפץ אספקה בלתי נדלית של מזון ולעיתים ביכולתו להחיות מתים. לעיתים משמש הגביע לקביעת מלכן של ארצות שונות, כיוון שרק היורש החוקי לכס יוכל לאחוז בו.

מלומדים אחרים מאמינים כי הגביע החל כסמל נוצרי טהור. למשל, ג'זף גרינג מאוניברסיטת טורונטו (גרינג 2005) זיהה מקורות לדימוי הגביע בציורי קיר מהמאה ה-12 מכנסיות בפירנאים הקטלונים (רובם הועברו למוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה בברצלונה). הציורים מציגים דמויות איקוניות ייחודיות של מרים, אם ישו, אוחזת בקערה הקורנת לשונות אש. דמויות אלה מקדימות את התיאור הספרותי הראשון של Chrétien de Troyes. גרינג טוען שזו ההשראה המקורית לאגדת הגביע [1].

תאוריה מאוחרת אחרת גורסת כי מטרתם של הסיפורים המוקדמים ביותר שמאירים את הגביע באור נוצרי הייתה קידום הסקרמנט הקתולי של לחם הקודש. אומנם קיימת התייחסות לנוהג בברית החדשה, והנוהג הוגדר בידי תאולוגים במאות הראשונות אחרי הספירה, אך בתקופה בה הופיעו אזכורים ספרותיים ראשונים לגביע, החלה הכנסייה להוסיף טקסיות מיסטיקה לסקרמנט זה. היות שכך, סיפורי הגביע הראשונים עשויים היו להיות חגיגות של חידוש הסקרמנט המסורתי (ברבר, 2004). תאוריה זו נתמכת בעובדה שאגדות הגביע הן כמעט לחלוטין מאפיין של הכנסייה המערבית (ראו להלן).

מכיוון שלשני המקורות סימוכין חזקים, מקובל על רוב החוקרים כיום ששתי שמיתולוגיות, הקלטית והנוצרית, תרמו להתפתחות האגדה.

[עריכה] אטימולוגיה של המילה graal

המילה graal, כפי שהמילה grail מאויתת באיותה הקדום ביותר, נראית כאדפטציה לצרפתית עתיקה של המילה הלטינית gradalis, שמשמעה כלי המובא לשולחן בשלבים שונים של הארוחה. לפי האנציקלופדיה הקתולית, לאחר שמחזור רומנסות הגביע היה מבוסס היטב, סופרים ימי-ביניימים מאוחרים העלו אטימולוגיה שגוייה ל-sangreal ,שם חליפי לגביע הקדוש. בצרפתית עתיקה, san grial משמעו גביע קדוש, ו-sang rial משמעו דם מלכותי. סופרים מאוחרים השתעשעו במשחק מילים זה. מאז משמש הכינוי sangreal כדי להשרות אווירה ימי-ביניימית על התייחסות לגביע. הקישור לדם מלכותי נשא פירות בספר רב-מכר מודרני(צופן דה וינצ'י), המקשר תאוריות קשר היסטוריות רבות.

[עריכה] תחילת הגביע בספרות

[עריכה] Chrétien de Troyes

הגביע מופיע לראשונה בספרות ביצירה Perceval, le Conte du Graal (סיפור הגביע) מאת Chrétien de Troyes, אשר טוען כי עבד לפי ספר מקור שנתן לו פטרונו, הרוזן פיליפ מפלנדריה. בפואמה חסרה זו, המתוארכת בין 1180 לבין 1191, החפץ עדיין לא רכש את התכונות הנובעות מקדושה שיהיו לו ביצירות מאוחרות יותר. במהלך סעודה במעונו הקסום של הפישר קינג, פרסיבל חוזה בתהלוכה מופלאה בה צעירים הנושאים חפצים מרהיבים מחדר אחד למשנהו חולפים לפניו במהלך כל מנה בארוחה. תחילה עובר גבר צעיר הנושא רומח מדמם, אחריו שני ילדים הנושאים נברשת פמוטים. לבסוף, נערה יפהפיה מגיחה, כשהיא נושאת graal (גביע) בעל עיטורים עשירים.

Chrétien מתייחס לחפץ לא בתור "הגביע" אלא פשוט בתור "גביע", ומכך ניתן להסיק שהמילה שימשה בשימושה הספרותי המוקדם כשם עצם רגיל. עבורו החפץ היה כלי או קערה עמוקים מעט ורחבים. החפץ היה מעניין עבורו משום שלא הכיל דג, כפי שהצופים היו מצפים מכלי כזה, אלא וופל מיסה בודד, אשר סיפק תזונה לאביו הנכה של הפישר קינג.

פרסיבל, שהוזהר שלא לדבר יותר מדי, נותר דומם לאורך כל המאורעות הללו, ומתעורר למחרת בבוקר לבדו. אז הוא למד שלו שאל את השאלות הנכונות על מה שראה, היה מרפא את מארחו הנכה וזוכה לכבוד רב.

[עריכה] רוברט דה בורון

אף כי תיאורו של Chrétien הוא הקדום ביותר והמשפיע ביותר מבין כל הטקסטים העוסקים בגביע, היה זה בעבודתו של רוברט דה בורון שהגביע הפך באמת ל"גביע הקדוש" ולקח את הצורה המוכרת לקוראים המודרניים. ברומנסה בחרוזים Joseph d’Arimathie , אשר חוברה בין 1191 לבין 1202, הוא מספר את סיפורו של יוסף הרמתי, אשר משיג את הגביע (chalice) מהסעודה האחרונה כדי לאסוף בו את דמו של ישו כשהוא מוסר מן הצלב. יוסף מושלך לכלא, שם ישו מבקרו ומסביר לו את מסתרי הספל המבורך. כשיוסף משתחרר, הוא אוסף את מחותניו ואנשים אחרים ההולכים אחריו, ונוסע למערב. שם הוא מייסד שושלת של שומרי גביע, אשר בסופו של דבר כוללת את פרסיבל.

[עריכה] הגביע בספרות מוקדמת נוספת

מנקודה זו ואילך מתפצלת ספרות הגביע לשתי מחלקות. הראשונה עוסקת באבירי המלך ארתור המבקרים בטירת הגביע או מחפשים את החפץ. השנייה עוסקת בהיסטורית הגביע בתקופתו של יוסף הרמתי.

תשע היצירות החשובות ביותר מן הקבוצה הראשונה הן:

• פרסיבל, מאת Chrétien de Troyes.
• ארבע יצירות המשך ל"פרסיבל", מאת סופרים הנבדלים בחזונם ובכשרונם, שמטרתן להביא את היצירה לכדי סיום.
• Parzival הגרמני, מאת וולפרם וון Eschenbach, אשר עיבד לפחות את קדושתו של הגביע של רוברט לתוך המסגרת של הסיפור שלChrétien.
• פרסבל Didot', הקרוי על שם בעליו הקודמים של כתב היד. סבורים כי זהו עיבוד לפרוזה של המשכון של רוברט דה בורון ליוסף הרמתי.
• הרומנסה הוולשית פרדור (Peredur), בדרך כלל כלולה במבינוגיון. מבוססת על הפואמה של Chrétien אך שונה ממנה מהותית.
• פרלסבאוס (Perlesvaus). מכונה "רומנסת הגביע הכי פחות קנונית" על שום אופייה החריג.
• הכתר (Diu Crone) הגרמני, בו גווין, ולא פרסיבל, משיג את הגביע.
• החלק של לנסלוט במחזור וולגייט, אשר מציג את גיבור הגביע החדש, גלהאד.
• הQueste del Saint Graal, חלק נוסף במחזור וולגייט, העוסק בהרפתקאות גלהאד ובהשגתו את הגביע.

בקבוצה השנייה נמצאים:

• יוסף מארימתיאה של רוברט דה בורון
• ה-Estoire del Saint Graal, החלק הראשון של מחזור וולגייט (שנכתב דווקא לאחר לנסלוט והQueste), מבוסס על סיפורו של רוברט, אך מרחיב אותו בפרטים חדשים רבים.

אף כי שרשי כל היצירות הללו ב-Chrétien, כמה מהן מכילות פיסות מסורת שלא נמצאות אצלו, ואשר יתכן שמגיעות ממקורות קדומים יותר.

[עריכה] תפיסות של הגביע

כפי שצויין לעיל, הגביע נחשב כקערה או כלי כאשר תואר לראשונה על ידי Chrétien de Troyes. לכותבים אחרים היו רעיונות משלהם. רוברט דה בורון הציג אותו ככלי מן הסעודה האחרונה, וב"פרדור" לא היה גביע במובן המילולי: במקום, הגיבור השיג מגש המכיל את ראשו הפצוע והמדמם של קרוב משפחתו.ב"פרזיבל", וולפרם ווןEschenbach , בצטטו סמכות של דמות (קרוב לוודאי בדויה) בשם Kyot the Provençal, טוען שהגביע היה אבן שנפלה מן השמיים, והייתה מפלטם של המלאכים הנייטרליים אשר לא לקחו צד במרד של לוציפר. כותבי מחזוק וולקייט השתמשו בגביע כבסמל של חסד אלוהי. גורלו של גלהאד, בנם הממזר של האביר הדגול ביותר בעולם, לנסלוט, ושל נושאת הגביע איליין הוא להשיג את הגביע. טוהרו הרוחני הופך אותו לוחם טוב יותר אפילו מאביו שהפך לשם דבר. גלהאד ופירוש הגביע המקושר איתו נתפסו במאה ה-15 בLe Morte d'Arthur של סר תומס מאלורי, ונותרו פופולריים עד היום.

קיימות מגוון תפיסות של הגביע הנפוצות כיום בחברה המערבית (בייחוד בחברה הבריטית, הצרפתית והאמריקאית). תפיסות אלו הפכו פופולריות בעקבות מספר רב של עבודות מודרניות וימי-ביניימיות (ראו להלן). הן מקושרות עם מחזור הסיפורים הנפוץ האנגלו-צרפתי (בעל ההשפעות הגרמניות) של סיפורי המלך ארתור ואביריו. בגלל תפוצה נרחבת זו, אמריקאים ומערב-אירופאים מניחים לעיתים שרעיון הגביע מוכר עולמית.

לעומת זאת, סיפורי הגביע נעדרים לחלוטין מן הפולקלור של אותן ארצות שהשתייכו ועדיין שייכות לכנסייה האורתודוקסית המזרחית (ערבים, סלאבים, רומנים או יוונים). דבר זה תקף לגבי כל המיתוסים הארתוריאניים, אשר מוכרים כיום ממזרח לגרמניה רק הודות לסיפור-מחדש הווליוודי. הגביע לא היה נושא נפוץ כל כך גם באזורים קתוליים כגון ספרד ואמריקה הלטינית. תפיסות הגביע, חשיבותו ומשמעותו, הן רעיונות ספציפיים ומקומיים במהותם, המקושרים עם מיתולוגיה קלטית וקתולית ועם סיפורים אנגלו-צרפתיים. תפוצתם הרחבה של רעיונות אלה נובעת מהשפעתן התרבותית של ארצות אלה, בהן מיתוס הגביע היה פופולרי בימי הביניים.

[עריכה] אגדות מאוחרות

האמונה בגביע והעניין במיקומו האפשרי לא חדלו מעולם. בעלות על הגביע יוחסה למגוון קבוצות, ביניהם הטמפלרים. יש גביעי-שתייה שנטען כי הם הגביע במספר כנסיות כגון קתדרלת ולנסיה. לגביע האיזמרגד בגנואה, שהושג במסעות הצלב באלפו במחיר גבוה, מתייחסים כיום פחות בתור הגביע הקדוש, מאז שתאונת דרכים, שארעה כאשר הוא הושב מפריז אחרי נפילת נפוליאון, גילתה כי האיזמרגד הוא זכוכית ירוקה.

בסיפורו של וולפרם וון Eschenbach, הגביע נשמר בטירת mons salvationis) Munsalvaesche (, לאחר שהופקד בידי טיטורל (Titurel), מלך הגביע הראשון. יש שזיהו את הטירה עם אוצר מונסרט (Montserrat) שבקטלוניה, ספרד. בין הבולטים שבהם - נזירי מונסרט. סיפורים אחרים טוענים כי הגביע קבור מתחת לכנסיית רוסלין (Rosslyn) או שניתן למצוא את הגביע במעמקי המעיין בגלסטונברי טור (Glastonbury Tor). סיפורים שונים טוענים כי שושלת של מגינים שומרים על הגביע, או שהטמלפרים החביאו את הגביע באי אוק (Oak) המפורסם שבנובה סקוטיה. פולקלור מקומי באקוקיק (Accokeek) שבמרילנד טוען שהגביע הובא לעיירה בידי כומר על ספינתו של קפטן ג'ון סמית' מג'ימסטאון.

[עריכה] ארבע עתיקות ימי-ביניימיות

במהלך ימי הביניים, היו ארבעה מועמדים בולטים לתפקיד הגביע הקדוש. כמה מהם, למשל הsanto cáliz מולנסיה, מקושרים עם ה chalice (הכלי מהארוחה האחרונה).

1. האזכור הראשון לchalice מן הארוחה האחרונה הוא ספל בעל שתי ידיות, אשר נשמר ברליקרי (reliquary - מקום המיועד לשמירת עתיקות קדושות ושאריות מקדושים) בכנסייה ליד ירושלים בין בזיליקת גולגותא והמרטיריום (Martyrium).. מועמד זה מופיע רק בדיווחו של ארקולף, צליין אנגלו-סקסוני שראה אותו, ודרך פתח במכסה מחורר של הרליקרי בו נשמר, נגע בו בידו ונישקה. לדבריו, הגביע הכיל נפח של פיינט גאלי. כל אנשי העיר התקבצו סביבו ביראה. (ארקולף ראה גם את הרומח הקדוש על מרפסת בזיליקת קונסטנטין). זהו האזכור היחיד של הchalice כממוקם בארץ הקודש.
2. קיים אזכור בסוף המאה ה-13 לעותק של הגביע בקונסטנטינופול. האזכור מופיע ברומנסה גרמנית מן המאה ה-13, בשם טיטורל הצעיר: "בעלות גבוהה, כלי שני, אצילי ויקר, עוצב כדי לחקות את זה. בקדושתו אין פגם. אנשי קונסטנטינופול בחנו אותו בארצם, (במוצאם כי) הוא עשיר יותר בעיטוריו, הם החשיבו אותו כגביע (grâl) האמיתי". מסופר כי הגביע נבזז מהכנסייה בבוקולאון (Bucoleon) במסע הצלב הרביעי ונשלח מקונסטנטינופול לTroyes שבצרפת בידי Garnier de Trainel , אז בישוף Troyes, ב1204. הגביע תועד שם בשנת 1610, אך נעלם במהלך המהפכה הצרפתית.
3. מבין שני הכלים ששרדו עד היום, אחד נמצא בקתדרלה בגנואה. הכלי הגנואי המשושה ידוע בכינוי sacro catino, האגן הקדוש. באופן מסורתי נטען שהוא גולף מאיזמרגד, אך לאמיתי של דבר זו זכוכית מצרית ירוקה בקוטר של כ-37 ס"מ. הכלי נשלח לפריז לאחר שנפוליאון כבש את איטליה, והוחזר שבור. השבירה זיהתה את ה"איזמרגד" כזכוכית. מקור הגביע אינו ברור. לפי מה שכתב וויליאם מטייר בסביבות 1170, הוא נמצא במסגד קיסריה ב1101: "כד ירוק בוהק מעוצב כקערה". הגנואים, בהאמינם שהוא עשוי איזמרגד, קיבלו אותו תמורת סכום נכבד. סיפור חלופי בדברי ימים ספרדיים מספר כי הכלי הגנואי נמצא כאשר אלפונסו השביעי מקסטיליה כבש את אלמריה מידי המורים בשנת 1147 בסיוע גנואי :"un uaso de piedra esmeralda que era tamanno como una escudiella", "כד מגולף מאיזמרגד שהיה ככלי אוכל". הגנואים אמרו שזהו הדבר היחיד שרצו מן השלל מאלמריה. הזיהוי של הsacro catino עם הגביע נעשה רק מאוחר יותר, על ידי Jacobus de Voragine בדברי ימי גנואה שלו, שנכתבו בסוף המאה ה-13.
4. הכלי השני שרד הוא הsanto cáliz, גביע אגאט בקתדרלת וולנסיה. הוא קובע על בסיס ימי-ביניימי וניתנה לו רגל העשויה גביע צ'לסדוני הפוך. יש כיתוב ערבי. האיזכור הבטוח המוקדם ביותר של הchalice הוא ב-1399, כשמנזר סן חואן דה לה פניה נתן אותו למלך מרטין הראשון מאראגון בתמורה לגביע זהב. עד תום המאה הומצאו עדויות להיסטוריית בעלות על ה chalice בולנסיה, לפיהן פטרוס הקדוש הביא אותו לרומא.

[עריכה] פירושים מודרניים

[עריכה] מטאפורה סתמית

אגדות הגביע הקדוש הן הבסיס למטאפורה "הגביע הקדוש" בתרבות המודרנית, בעיקר בשפה האנגלית. יעד סופי, רחוק ובלתי מושג מוגדר לעיתים קרובות כ"גביע הקדוש" של אדם, ארגון או שטח מחקר. למשל, היתוך מבוקר או אנטי-גרביטציה מכונים לעיתים "הגביע הקדוש של הפיזיקה השימושית".

[עריכה] עיבודים מודרניים

סיפור הגביע וחיפושו הפכו פופולריים מאוד במאה ה-19, לאחר שספרות כדוגמת המחזור הארתוריאני אידיליות המלכים של אלפרד טניסון איזכרו אותו.

השילוב של קדושה מהוסה, הרמוניות כרומטיות ודימויים מיניים באופרה פרסיפל (Parsifal) של ריכרד וגנר העניק משמעות חדשה לנושא הגביע. בפעם הראשונה קושר הגביע, אשר הפיק עתה דם באופן מחזורי, עם פוריות מינית נשית. רצינות הנושא תומצתה גם בציורו של דנטה גבריאל רוזטי, בו אישה (שצויירה על פי ג'יין מוריס) אוחזת בגביע ביד אחת ומחווה תנועת ברכה בשניה. אמנים נוספים, כולל ג'ורג' פרדריק ווטס וויליאם דייס ציירו גם הם נושאים הקשורים בגביע.

לאחר מכן צץ הגביע בסרטים:

• פרסיפל - סרט אילם.
• ב-The Light of Faith בשנת 1922, לון צ'ייני ניסה לגנוב את הגביע בשל סיבות נעלות.
• The Silver Chalice, רומן על הגביע מאת תומס ב' קוסטיין עובד ב-1954 לסרט בכיכובו של פול ניומן. מספר מבקרים, וניומן עצמו, הגדירו את הסרט כ"גרוע ביותר שנעשה אי פעם."
• Lancelot du Lac סרטו המחוספס של רוברט ברסון משנת 1974.
• מונטי פייתון והגביע הקדוש (1975), פרודיה על פוזות פוסט-ארתוריאניות.
• אקסקליבר ניסה להחזיר ייצוג מסורתי יותר של גבורה לסיפור הארתוריאני, בו הגביע מתגלה כאמצעי מיסטי להחייאתו של ארתור עצמו, ולאדמה העקרה אליה מקושרת מחלתו הדכאונית.
• פישר קינג ואינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון ממקמים את החיפוש בסביבה מודרנית, האחד רציני ומשנהו מהווה פרודיה עצמית.

המדע הבדיוני לקח את החיפוש למרחב הבין כוכבי, באופן מטאפורי ברומן נובה של סמואל ר' דלאני (1968) ובאופן מילולי באפיזודה Grail של סדרת הטלוויזיה בבילון 5 (1994) ובאנימה היפנית Sailor Moon.

מובן כי הגביע השתלב בספרות ארתוריאנית מודרנית רבה, כגון יצירותיו של המשורר צ'ארלס וויליאמס (Taliessin]] Through Logres ו-Region of the Summer Stars) ויצירתה של הסופרת הפמיניסטית רוזלינד מיילס (Child of the Holy Grail). אך התייחסו לגביע גם ביצירות לא-בדיוניות, על פי רוב של מלומדים המפרידים בין הגביע והמיתוס הארתוריאני. כותבי דם קדוש, גביע קדוש טוענים כי יתכן שישו לא מת על הצלב, אלא שרד ונשא את מרים המגדלית, והוליד ילדים שהפכו מאוחר יותר לשליטי השושלת המרובינגית הנמשכת, כביכול, עד היום. עבורם הגביע מהווה הופעה צדדית בלבד. בספר The Sign and the Seal, טוען גרהאם הנקוק כי סיפור הגביע מהווה תיאור מקודד של לוחות האבן שהיו לכאורה בארון הברית.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

רב המכר של דן בראון, צופן דה וינצ'י, מבוסס אף הוא על הרעיון שהגביע האמיתי אינו כלי שתייה כי אם שרידיה הארציים של מרים המגדלית (אשר מוצגת שוב כאשתו של ישו), בתוספת מסמכים עתיקים המספרים כביכול את סיפורו האמיתי של ישו, שיעוריו ויורשיו. ברומן של בראון נרמז כי הגביע היה קבור תחת כנסיית רוסלין במשך שנים רבות, אך בעשורים מאוחרים שומרי הגביע העבירו אותו לתא סודי ברצפה מתחת לפירמידה ההפוכה בחזית מוזיאון הלובר. מובן שהמיקום המאוחר לא הוזכר מעולם בתורת הגביע העתיקה. אפילו כך, כה רב היה עניין הציבור בגביע הבדיוני, שהמוזיאון נאלץ לגדר בחבל את המיקום המדוייק שהזכיר בראון, פן מבקרים יסבו נזק בנסיון להגיע לתא החבוי האמור להמצא במקום.

[עריכה] לקריאה נוספת

• Roger Sherman Loomis, The Grail: From Celtic Myth to Christian Symbol, 1991. ISBN 0691020752
• Joseph Goering, The Virgin and the Grail : Origins of a Legend, Yale University Press, 2005, ISBN 0300106610 [2]
• Richard Barber, The Holy Grail: Imagination and Belief, Harvard University Press, 2004. ISBN 0674013905

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הגביע הקדוש

• About: Medieval History Net: The Holy Grail רשימה של שישה אתרים חשובים המכילים רפרנסים לנושא הגביע