אלפרד טניסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אלפרד לורד טניסון (6 באוגוסט 1809 - 6 באוקטובר 1892), משורר אנגלי, נחשב בין גדולי המשוררים האנגלים, וכמייצג את התקופה הויקטוריאנית.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 לקריאה נוספת 3 שיר לדוגמה של אלפרד טניסון 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייו

אלפרד טניסון נולד במחוז לינקולנשייר באנגליה, אביו היה כומר קהילה. האב נושל מירושה בעקבות ריב עם משפחתו, הוא הרבה לשתות והיה במצב נפשי מעורער. טניסון התחיל לכתוב בגיל צעיר, כבר בגיל 14 כתב מחזה בשם "The Devil and the Lady". טניסון ושנים מאחיו הגדולים כתבו שירה בנעוריהם, ופרסמו אוסף שירים פרי עטם בשנת 1827.

טניסון חונך בטריניטי קולג' (קיימברידג'), הוא המשיך לכתוב שירים גם בקולג' וזכה בפרס עבור שירו "טימבקטו". ב-1830 פרסם טניסון את קובץ השירים הראשון שלו. המבקרים התייחסו אל השירים כסנטימנטליים מידי, אך הם זכו לפופולריות.

בקולג' הצטרף טניסון לאגודה חשאית בשם "Cambridge Apostels", בין שאר החברים באגודה היה ארתור הנרי האלאם, שהפך לחברו הקרוב. בביקוריו בבית משפחת טניסון הכיר האלאם את אמילי, אחותו של טניסון, והשניים התארסו.

ב-1831 כשמת אביו של טניסון, היה הוא אחד האחראים למשפחתו מרובת הילדים. המשפחה המשיכה להתגורר זמן מה בבית הכומר, ואחר כך עברו למחוז אסקס. קובץ השירים השני של טניסון הופיע ב-1832 ובו אחדים משיריו הידועים ביותר כמו "הגבירה משאלוט" ו"אוכלי הלוטוס". ב-1833 היה טניסון המום ומוכה צער ממותו הפתאומי של ארתור האלאם.

טניסון פרסם את קובץ השירים הבא ב-1842, ספר זה כלל את השירים "יוליסס" ו"מות ארתור", ועליו זכה לשבחים ולהערכה כמשורר דגול. ב-1850 כתב את יצירת המופת שלו "In Memoriam A.H.H" לזכר ידידו מנוער האלאם. זוהי סדרה של שירי אבל, המתארת את שנות היאוש והסָפֵק של טניסון מאז מות חברו.

באותה שנה מונה טניסון למשרת "משורר החצר" אחרי ויליאם וורדסוורת'. ובאותה שנה נשא לאישה את אמילי סלווד, הוא חיזר אחריה מאז 1836 אך בגלל מצבו הכלכלי הרעוע דחה את נישואיהם. נולדו להם שני בנים, האלאם, שנקרא על שם חברו ארתור האלאם, וליונל.

טניסון שימש בכהונת משורר החצר עד מותו, וכתב שירים כגון ברכות לאלכסנדרה מדנמרק כשבאה לאנגליה כדי להנשא לאדוארד השביעי, המלך המיועד של בריטניה. שירים נוספים שכתב בתפקידו זה היו "אודה על מותו של הדוכס מוולינגטון" (Ode on the Death of the Duke of Wellington), ו"אודה לפתיחת התערוכה הבינלאומית" (Ode Sung at the Opening of the International Exhibition).

ב-1859 פורסם אוסף השירים הראשון מתוך "אידיליות המלך", מחזור שירים העוסק בחייו ובמותו של המלך ארתור האגדי. האוסף הורחב ב-1869 וב-1872, והשיר האחרון הוסף ב-1885.

המלכה ויקטוריה העריצה את עבודתו של טניסון, וב-1884 העניקה לו תואר אצולה, ברון טניסון מאלדוורת' מחוז סאסקס ופרשווטר מהאי וייט. רבים התאבלו על מותו והוא נקבר בפינת המשוררים במנזר וסטמינסטר. אחרי מותו ירש את התואר בנו האלאם, ובשנת 1897 פרסם ביוגרפיה רשמית על אביו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ‫ עוד משירי טניסון וברידג’ס , תרגם מאנגלית יהושע כוכב, תל אביב, 1981.
• משירי שקספיר וורדסוורת וטניסון , תרגם מאנגלית יהושע כוכב, תל אביב, 1969.
• חנוך ארדן, תרגם מאנגלית ראובן גרוסמן, תל אביב, 1938.

[עריכה] שיר לדוגמה של אלפרד טניסון

דמעות, דמעות בטלות

תירגמה מאנגלית אֳלִיעֶזְרָה אֵיג-זַקוֹב

דְמָעוֹת, דְמָעוֹת בְּטֵלוֹת, לֹא אֵדַע פִּשְׁרָן,

דְמָעוֹת מֵעִמְקֵי יֵאוּשׁ אֳלֹהִי

עוֹלוֹת בַּלֵב, בַּעֵינָים הֵן נִקְווֹת,

חוֹזֶה בְּאֹשֶׁר שְׂדוֹת הַסְתָו,

חוֹשֵׁב עַל הַיָמִים שֶׁאֵינָם עוֹד.

צַח כְּזֹהַר קֶרֶן שַׁחַר עַל מִפְרָשׂ,

הַמַעֲלֶה רֵעֵינוּ מִשְׁאוֹל-תַחְתִיוֹת,

נוּגֶה כְּאֹדֶם אַחֲרוֹן עַל טוֹבֵעַ

יִשְׁקַע עִם כֹּל שֶׁנֹאהַב בִּתְהוֹם הַיָם;

נוּגִים, צַחִים, יָמִים שֶׁאֵינָם עוֹד.

נוּגִים, נֹפְלִים כִּבְשַׁחַר קַיִץ אָפֵל

צִפְצוּף רִאשׁוֹן שֶׁל צִפּוֹר מְנַמְנְמָה

לְאֹזְנָים גוֹוְעוֹת, עֵת לְעֵינָים גוֹוְעוֹת

הוֹפֵך הַחָלוֹן לְרִבּוּעַ זֹהֵר;

נוּגִים, נֹפְלִים יָמִים שֶׁאֵינָם עוֹד.

יָקְרוּ כִּנְשִׁיקוֹת לְאַחַר מָוֶת,

מָתְקוּ כְּיְצִיר דִמְיוֹן, נוֹאַשׁ, כּוֹזֵב,

עַל פֶּה שֶׁלְאַחֵר הוּא; כַּאַהֲבָה,

אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה וּפִּרְאוּת חֲרָטוֹתֶיהָ,

מָוֶת בַּחֲיִים, יָמִים שֶׁאֵינָם עוֹד!

[עריכה] ראו גם

• הסתערות הבריגדה הקלה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מיצירותיו של טניסון באתר פרויקט גוטנברג
• אלפרד טניסון באתר The Victorian Web
• אִינוֹנֵי על פי אלפרד טניסון תרגום מאת אברהם רגלסון באתר פרויקט בן יהודה