ג'ברווקי

בְעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בּאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כּרְדוּ.

”גּוּרָה בְנִי מִן הַפּטְעוֹן!
מֵחד-שִנּוֹ, חִיל-צִפּרְנוֹ!
מֵעוֹף-גִרְגִיר תָנוּס, צָעוֹן,
מֵחֶטֶשׁ בִמְגוֹנו!“

וְהוּא שָלַף סֵיפוֹ הָחַז,
נָד, חִפֵשׂ אֶת פְחִיק צָרָיו –
וְכה עָמַד בְצֵל זַמְזָם,
תָפוּס בְהִרְהוּרָיו.

עוֹדוֹ עוֹמֵד שְפֶה-הָגוּת,
וְהַפִטְעוֹן, עֵינָיו דּוֹלְקוֹת,
וִשְוֵשׁ בַיָעָר הַמָגוּד,
בּוֹעֵעַ וְנָקוֹט!

בִמְחִי חָזוּז – הָבֵס! הָבֵס!
תִכְתֶךְ הַסַיִף בְנִמְהַר!
נָטַל אֶת ראשׁ פִגְרוֹ הַזֵד,
וְאֶל בֵיתוֹ צָהַר.

”אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִטְעוֹן?
אֲחַבֶקְךָ, יַלְדִי הַצָח!
הוֹ, יוֹם-צִלְהָה! יַבֵא! יַבּא!“
בְחֶדְוָתוֹ פָצַח.

בּעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בְאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כֵרְדוּ.

הִבְרִיל כְבָר, זַחְלָצִים קְלִיחִים
חָגְווּ וְעָגוּ בַשְבִילֵל,
מַסִים הָיוּ הַסְמַרְלַחִים
וְחֶזְרוֹנִי צִרְלֵל.

”'זָהֵר מִגֶבֶרִיק, בָחוּר!
שִנָיו נוֹשְכוֹת, טָפְרוֹ חָזָק!
'זָהֵר מִגַבְגַב עָף, וְסוּר
מִבַנְדֶרְצְבַט הַזָף!“

נָטַל חַרְבּוֹ הַסַרְפִלִית,
זְמָן רַב חִפֵשׂ צָרוֹ מִשּׁחוּר,
וְנָח לוֹ שָם, תַחַת עֵץ טַמְטַם,
שָקוּעַ בְהִרְהוּר.

וּבְעוֹד הוּא מְהַרְהֵר בְאוּס,
הַגֶבֶרִיק, עֵינָיו רוֹשְפוֹת,
בָא שָף בַיַעַר הַקָסוּס,
בַרְבֵק בְהַתְקָפוּת.

אַחַת, אַחַת, חָבַט בַחַד,
חַרְבּוֹ סִרְפֵל, בִקְנִיק וּקְנָק!
הִפִיל חָלָל, ראשׁו שָלַל,
דָהַר, גָלַפְ, רָחַק.

”הָרַגְתָ אֶת הַגֶבֶרִיק?
בּוֹא אֲחַבֶקְךָ, בֵן מֵהֵל!
זֶה יוֹם שָהִיא! יְהוֹ! יְהִי!“
צָחַר בְקוֹל צוֹהֵל.

הִבְרִיל כְבָר, זַחְלָצִים קְלִיחִים
חָגְווּ וְעָגוּ בַשְבִילֵל,
מַסִים הָיוּ הַסְמַרְלַחִים
וְחֶזְרוֹנִי צִרְלֵל.

‘Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe:
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe.

“Beware the Jabberwock, my son!
The jaws that bite, the claws that catch!
Beware the Jubjub bird, and shun
The frumious Bandersnatch!”

He took his vorpal sword in hand:
Long time the manxome foe he sought –
So rested he by the Tumtum tree,
And stood awhile in thought.

And, as in uffish thought he stood,
The Jabberwock, with eyes of flame,
Came whiffling through the tulgey wood,
And burbled as it came!

One, two! One, two! And through and through
The vorpal blade went snicker-snack!
He left it dead, and with its head
He went galumphing back.

“And, has thou slain the Jabberwock?
Come to my arms, my beamish boy!
O frabjous day! Callooh! Callay!”
He chortled in his joy.

‘Twas brillig, and the slithy toves
Did gyre and gimble in the wabe;
All mimsy were the borogoves,
And the mome raths outgrabe.