נתן אלתרמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתן אלתרמן (1 באפריל 1910 - 28 במרץ 1970), משורר ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת 1968.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נתן אלתרמן נולד בורשה בשנת 1910, עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1925 כשהיה בגיל 15 והתיישב בתל אביב. פרסם את שירו הראשון בשנת 1931.
ביולי 1934 החל לפרסם בעיתון "דבר" טור מחורז, סאטירי וביקורתי בענייני אקטואליה בשם "סקיצות תל אביביות", שעליו חתם בשם העט "אלף נון". במהלך ארבעה חודשים הופיעו 26 טורים כאלה.
בנובמבר 1934 עבר אלתרמן לפרסם טור דומה, בשם "רגעים", ב"הארץ". הוא התמיד בכך במשך שמונה שנים, שבהן התפרסמו 297 טורים שעליהם חתם בשם "אגב". בתחילת 1943 עזב אלתרמן את "הארץ", עקב ויכוח כספי עם המו"ל, גרשום שוקן, וחזר ל"דבר". שיריו הביקורתיים הופיעו במדור "הטור השביעי" שהתפרסם אחת לשבוע (שירים אלו יצאו אחר כך במקבץ ספרים הנקראים "הטור השביעי"). שיריו עסקו בעיקר בחידודים כנגד הבריטים ובזכות הפלמ"ח ו"ההגנה" שנלחמו כנגדם. אחד הידועים ביותר משירי "הטור השביעי" הוא "מגש הכסף", שהודפס ב דבר (עיתון) ביום ששי 19 בדצמבר 1947, שלושה שבועות בלבד אחרי ה-29 בנובמבר 1947, כאשר מספר הרוגי מלחמת השחרור שזה עתה החלה היה עשרות בודדים.
גם לאחר הקמת המדינה המשיך בפרסום הטור ועסק גם בשאלות מוסר, כמו השיר "אלמנת הבוגד", שפורסם בעקבות הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי. אחד הפרסומים, "יום הזיכרון והמורדים", עורר פולמוס רב כשתבע בו כי אין להבדיל בין גבורת מורדי הגטאות לבין תגובתם של שאר היהודים בשואה, כולל אלה של היודנראט.
את הזדהותו עם גורלם של היהודים הביע בספרו "שירי מכות מצרים" שיצא בתקופת מלחמת העולם השנייה ותיאר לפרטים את סבלם של אב ובנו הבכור תחת עשר המכות. בסמוך לפרוץ המלחמה התפרסם ספרו "שמחת עניים", קובץ שירים מלנכולי וקשה אשר גיבורו הוא מת הבוחן את עולם החיים אותו עזב - רעייתו, חבריו, ועוד. אלתרמן מעולם לא פירש את ספר זה והתייחסותו למלחמה נשארה עמומה. המשמעות היחידה שהסכים ליצוק הייתה בדבריו על הספר - "ראיתי שהעולם הולך לאבדון, ושאלתי את עצמי: מה יישאר ממנו לאחר מכן?"
לאחר קום המדינה התמקד יותר בשירים בעלי נושאים חברתיים ואישיים. שיריו אלה ידועים בהתנגשות והתנצחות בלתי נפסקת של עולם "קדוש" אל מול עולם "טמא" (במיוחד בלט העניין בתארו נשים שהיו או טהורות או שפלות במיוחד).
אלתרמן היה ידוע במצבי הרוח המשתנים במהירות שלו, בשתיינותו (היה יושב יום יום בקפה "כסית" בתל אביב), בחדות הלשון שלו (אמר פעם על פלוני: "הנה הולך גבר שנראה כמו אישה שנראית כמו גבר") ובסגפנותו החומרית. הרבה לכתוב על מדע (החזיק בביתו כתבי עת מדעיים לרוב).
ספרו הידוע והמוערך ביותר הוא "כוכבים בחוץ", שבו המשורר מתבונן בבריאה ומתפעל. בספר הוא נפגש עם אובייקטים שונים מהטבע ומתאר את המפגשים עם העולם מכל ההבטים. כאשר רוח הדברים נעה בין התפעמות גדולה מהעולם, לבין תחושת חידלון בפני המוות. אחד משיריו הידועים ביותר (אשר זכה לביצועים שונים, ביניהם של חוה אלברשטיין וברי סחרוף) הוא "עוד חוזר הניגון", שהוא גם השיר הפותח את "כוכבים בחוץ".
בשנותיו האחרונות נודע בחרדתו לגורל בתו, המשוררת תרצה אתר, בעלת סגנון השירה המיוחד והדכאוני, ולאחר שניצלה מאחד מניסיונות ההתאבדות שלה כתב את "שיר משמר" (שימרי נפשך), שלימים הולחן בידי סשה ארגוב (ראו גם מכתבו לרעייתו, שחקנית התיאטרון רחל מרכוס, על ביקורו אצל בתם תרצה בעת ששהתה בניו יורק).
אלתרמן כתב מספר מחזות תיאטרון, עיבד את המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" למחזמר מצליח ותרגם מחזות מאת מולייר ושייקספיר.
היה פורה גם בתחום הזמר העברי. פזמוניו הפכו לפופולריים מאוד בלחנם של משה וילנסקי, סשה ארגוב ומלחינים נוספים, בהם היו: "אליפלט", "כלניות", "אני מצפת", "זמר שלוש התשובות", "שיר העמק", "רינה", "חנהל'ה התבלבלה", "בכל זאת יש בה משהו", "צריך לצלצל פעמיים" ועוד. את הפזמונים כתב לתיאטראות כמו "המטאטא" ו"לי-לה-לו", למופעי זמר משיריו ("צץ וצצה", "שוק המציאות") ולזמרים (בייחוד לשושנה דמארי ולצמד אילי גורליצקי ויונה עטרי).
אלתרמן היה מזוהה כל השנים עם מפא"י ותנועת העבודה, ונמנה עם מעריציו של דוד בן גוריון, אף שהתנגד לדעתו בעניין השילומים (בן גוריון מצידו כינה את אלתרמן בשם "נתן החכם"). לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".
ב-28 במרץ 1970, בגיל 60, הלך נתן אלתרמן לעולמו.
[עריכה] כתבי נתן אלתרמן
[עריכה] ספרי שירים
- כוכבים בחוץ (1938)
- שמחת עניים (1941)
- שירי מכות מצרים (1944)
- עיר היונה (1954)
- חגיגת קיץ
- הטור השביעי (חלקים א' - ו')
[עריכה] מחזות
- כנרת, כנרת (1962)
- פונדק הרוחות (1963)
- משפט פיתאגורס (1965)
- אסתר המלכה
- שלמה המלך ושלומי הסנדלר (תרגום ופזמונים. ע"פ סמי גרונמן).
[עריכה] לקריאה נוספת
- חבר חנן, "פתאום מראה המלחמה - לאומיות ואלימות בשירה העברית בשנות ה-40", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2001.
- זיוה שמיר, עוד חוזר הניגון: שירת אלתרמן בראי המודרניזם, 1989.
- זיוה שמיר, על עת ועל אתר: פואטיקה ופוליטיקה בשירת אלתרמן, 1999.
- זיוה שמיר, תיבת הזמרה חוזרת - על שירי הילדים של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- מרדכי נאור, הטור השמיני - מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: נתן אלתרמן |
- נתן אלתרמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מבחר יצירות ומאמרים
- נתן אלתרמן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- לקדמות כתיבתם של שירי מכות מצרים
- מילות פזמוניו של נתן אלתרמן באתר שירונט
- האזנה למספר שירי זמר של אלתרמן באוסף הפונותיקה הלאומית בירושלים
- על שירי הילדים של נתן אלתרמן באתר "היקום של אלי אשד"
- תולדות המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתרגומו של נתן אלתרמן באתר "היקום של אלי אשד"
