אורד צ'ארלס וינגייט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורד צ'ארלס וינגייט (26 בפברואר 1903 - 24 במרץ 1944) - קצין בצבא הבריטי, שהתמחה בלחימה זעירה (גרילה), והיה תומך נלהב של הציונות. יזם את הקמתן של פלוגות הלילה המיוחדות של ארגון ההגנה בשנת 1938, בעקבות המרד הערבי הגדול. במלחמת העולם השנייה שירת באפריקה ובאסיה, ונהרג בהתרסקות מטוס בבורמה, בדרגת מייג'ור גנרל (מקביל לאלוף). על שמו נקראים מכון וינגייט לכושר גופני, דרומית לנתניה וכפר הנוער ימין אורד בכרמל , ליד המושב ניר עציון.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] שנים מוקדמות
אורד וינגייט נולד בהודו, שהייתה מושבה בריטית באותה תקופה. אביו שירת בצבא הקבע, ואורד זכה לחינוך נוצרי דתי ופרו-ציוני מגיל צעיר. בשנת 1921 התקבל לאקדמיה הצבאית בלונדון, ובשנת 1923 מונה לקצין תותחנים. הוא למד את השפה הערבית, ובשנת 1928 נשלח לסודאן בסיוע דודו, רג'ינלד וינגייט, ששירת כמושל המדינה.
וינגייט הוצב בצבא סודאן, ועסק בלכידת סוחרים וציידים בגבול אתיופיה. הוא שינה את שיטת הפעולה מסיורים רגילים למארבים, ובשנת 1933 שב לבריטניה. בשנת 1935 נישא ללורנה פטרסון, שהייתה בת 16 באותה שנה. בשנת 1936 נשלח לארץ ישראל, בתפקיד קצין מודיעין.
[עריכה] שירות בארץ ישראל
בהתאם לאמונתו הדתית, האמין וינגייט בזכותם של היהודים להקים מדינה בארץ ישראל, והתחבר עם מנהיגי היישוב. בעקבות פריצת המרד הערבי הגדול (1936-1939), שבמהלכו תקפו הערבים מטרות יהודיות ובריטיות, יזם ביוני 1938 את הקמתן של פלוגות הלילה המיוחדות - יחידות מובחרות שהורכבו מלוחמי "ההגנה" והצבא הבריטי, בתמיכת הסוכנות היהודית. וינגייט אימן אותן ופיקד עליהן, והן ערכו מארבים, פשיטות על בסיסי מחבלים ופעולות תגמול בכפרים. בגלל אהדתו הפומבית לציונות וליישוב היהודי כונה על ידי בני היישוב בשם "הידיד", אולם תמיכתו במפעל הציוני לא נשאה חן בעיני גורמים בשלטון הבריטי והוא הוחזר לבריטניה במאי 1939.
[עריכה] שירות במלחמת העולם השנייה
וינגייט, ששירת כמפקד יחידת נ"מ בבריטניה, הציע עם פריצת מלחמת העולם השנייה (1939-1945) להקים צבא יהודי בארץ ישראל. הוא הוצב בסודאן, והקים יחידת גרילה בשם כוח גדעון (על שם השופט התנ"כי גדעון), שהורכבה מלוחמים בריטים, סודנים, אתיופים ומספר ישראלים. היחידה החלה לפעול בפברואר 1941, ותקפה מטרות איטלקיות באתיופיה. וינגייט קודם לדרגת לוטננט-קולונל ופיקד על היחידה, שמנתה כ-1,700 לוחמים ולקחה בשבי כ-20,000 איטלקים. ביוני 1941 וינגייט חזר לקהיר, חלה במלריה וניסה להתאבד בדקירה, בעקבות מצבו הנפשי או השפעת הסם אתאברין שלקח כתרופה. אחרי תקופת החלמה בבריטניה הוא נשלח להודו.
בפברואר 1942 קודם לדרגת קולונל, והקים יחידת גרילה שפעלה בבורמה. אחרי כיבוש בורמה על ידי היפנים שב להודו, ומונה למפקד חטיבת חיל רגלים, שהפכה בפיקודו לחטיבה מובחרת. החטיבה חדרה לבורמה לבדה בפברואר 1943 והצליחה להשמיד מטרות יפניות, אך נאלצה להתפרק כדי להימלט מהיפנים ולחזור להודו, וסבלה מאבידות רבות. הפעולה נחשבה להצלחה, והובילה לאישור פעולות דומות בגזרות אחרות.
וינגייט הוזמן ללונדון על ידי ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, והופיע בוועידת קוויבק הצבאית באוגוסט 1943, בה הרצה בנושא לחימת הגרילה. עם שובו להודו הוא קודם לדרגת מייג'ור-גנרל, וקיבל פיקוד על שש חטיבות. הוא חלה במחלת טיפוס הבטן ותיכנן תקיפה נוספת של בורמה, שכללה הקמת בסיסים מבוצרים בשטח היפני. התקיפה החלה ב-6 במרץ 1944 והצליחה לעכב את כוחות הצבא היפני, שניסו לכבוש את הודו. ב-24 במרץ ביקר וינגייט בשלושה בסיסים שהוקמו בבורמה. המטוס שבו טס חזרה להודו (B-25 של חיל האוויר האמריקני) התרסק, ועשרת נוסעיו נהרגו. גופתו של וינגייט לא נמצאה מעולם, ובשטח אותרה רק קסדתו. מצֵבתו של וינגייט נמצאת בבית הקברות הלאומי של ארצות הברית בארלינגטון (במדינת וירג'יניה) למרות שאינו קבור שם בפועל.
בנו של וינגייט, אורד, שירת כקצין תותחנים בצבא הבריטי ופרש בדרגת קולונל (מקביל לאלוף-משנה).
[עריכה] לקריאה נוספת
- פנינה זר, לוחמים בלילה: סיפורו של אורד וינגייט, עם עובד ויד יצחק בן צבי, 1971.
