אוגוסטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אוגוסטינוס

תאריך לידה	13 בנובמבר 354
תאריך פטירה	28 באוגוסט 430
זרם	ניאופלטוניזם
תחומי עניין מרכזיים	תאולוגיה, אתיקה, מטאפיזיקה
הושפע על-ידי	אפלטון, פלוטינוס
השפיע על	יוהן סקוטוס, תומס אקווינס, ק.ס.לואיס

אוגוסטינוס (13 בנובמבר 354 - 28 באוגוסט 430) - פילוסוף ותאולוג נוצרי נאו-פלטוני, אחד מאבות הכנסייה המשפיעים ביותר על עיצוב הנצרות המוקדמת. לאחר מותו הוכרז כקדוש נוצרי.

[עריכה] קורות חייו

אוגוסטינוס נולד בעיר תאגסטה בפרובינציה הרומית נומידיה, צפון אפריקה, אביו היה עובד אלילים ואמו נוצריה. בגיל 17 הלך ללמוד בקרתגו לטינית, מתמטיקה, מוזיקה, פילוסופיה ורטוריקה.

בתחילה הצטרף לכת המניכאים, (כת הוכרזה כמינות על ידי הכנסייה, משלבת את הנצרות עם הדת המזדאית, עיקרי תורתה הם דואליזם ופרישות כלל עולמית) ל-9 שנים; הוא לא רצה להתחתן ובמקום זאת החזיק פילגש ונולד לו ממנה ילד.

כשהגיע לגיל 29 נולד נסע לרומא ואח"כ הצטרף לאוניברסיטה של מילנו כפרופסור לרטוריקה. באוניברסיטה פעלו עליו מספר גורמים להכניסו לנצרות: אמו באה למילנו כדי לנסות לשכנעו; אמברוזיוס, הגמון מילנו, השפיע עליו בדרשותיו והציע לו לקרוא בתנ"ך (הברית הישנה והחדשה) והוא התרשם מאוד מפאולוס והזדהה עם דרך חייו, שכמוהו החל את דרכו בפקפוק וספקות ביחס לנצרות. אוגוסטינוס קרא גם בכתבי אפלטון ופלוטינוס, שהובילו אותו להאמין בממשות העולם הרוחני.

ב-387 הטביל אמברוזיוס את אוגוסטינוס לנצרות, הוא עזב את האוניברסיטה וחזר לעיר מולדתו באפריקה, מכר את רכושו, חילק את הכסף לעניים והקים מנזר.

את דרכו בכמורה החל כממלא מקומו של ולריוס, הגמון הִיפּוֹ (בתוניסיה של היום). הקהל אהב את דרשותיו משום שהיה נואם מוכשר וכאשר מת ולריוס ב-391, בחרו בו להגמון ובתפקיד זה נשאר עד יום מותו, אך מהמקום בו היה הצליח להשפיע על המחלוקות הגדולות בכנסייה ועל התפתחותה של התאולוגיה הנוצרית.

אוגוסטינוס התנגד לפולחן הקדושים, שהועתק מפולחן האלילים, הוא נלחם נגד המינים ובעיקר נגד המינות הדונאטיסטית שהייתה נפוצה בהיפו. עד כדי כך הגיעו הדברים שהקיסר המערבי הונוריוס (394-423) קרא למועצה ב-411 על מנת לפתור את הסכסוכים; המועצה תמכה באוגוסטינוס ופקדה לסגור את הכנסיות הדונטיסטיות, הדונטיסטים הגיבו באלימות וברצח ואולם אוגוסטינוס, רודף השלום שבעבר התבטא ש"אין לאכוף את אחדות ישו על איש... עלינו ללחום אך ורק בעזרת טענותינו ולגבור אך ורק בכוח השכל", הגיע לידי הבנה שאת הסכסוך עם הדונטיסטים יש לפתור רק בכוח הזרוע וביקש מהשלטונות לאכוף את החוק על הדונטיסטים.

סופו של אוגוסטינוס בא כאשר גייזריק, מנהיג הואנדלים, כבש את אפריקה ב-429 ואוגוסטינוס התבצר בהיפו וחיזק את הנצורים בדרשותיו. בחודש השלישי למצור, בשנת 430, מת אוגוסטינוס בגיל 76.

[עריכה] חיבוריו

אוגוסטינוס היה בעל כישרון כתיבה יוצא מן הכלל, הוא כתב למעלה מ-230 חיבורים, בעיקר ידוע ספרו האוטוביוגרפי 'וידויים', אותו כתב ב-397 ובו הוא מפרט את חטאיו ותשובתו.

בין השנים 426-413 כתב אוגוסטינוס את עיר האלוהים – De Civitate Dei, שעוסק בפילוסופיה היסטורית. את החיבור, המשווה בין הקיסרות הרומית לכנסייה שהיא מלכות השמים, כתב אוגוסטינוס בעקבות בזיזת רומא על ידי אלאריך מנהיג הואנדלים ב-410.

עובדי האלילים באימפריה המתפוררת האשימו את הנצרות בביזה וטענו שזהו גמולה של העיר שהרסה את מקדשיהם וניתצה את פסיליהם. אוגוסטינוס נאלץ להגן על הנצרות בטענה שלא האמונה הנוצרית החדשה הביאה לה זאת, אלא שנות האלילות הרבות קודם לכן.

החיבור הדוגמטי על השילוש – De Trinitate נמשך כ-15 שנה. בחיבורו זה ניסה אוגוסטינוס למצוא אנלוגיות מחיי בני אדם לשילוש הקדוש.
אוגוסטינוס כתב גם חיבורים פילוסופיים-תאולוגיים כמו על השארת הנפש, וכן חיבורים פולמוסיים ופירושים למקרא.

[עריכה] הפולמוסים

אוגוסטינוס נלחם בעוז נגד הכפירות השונות שנולדו באותה תקופה בנצרות, הוא יצא נגד הכפירה הדונטיסטית, ובסוף ימיו נלחם בכל כוחו בכפירה הפלאגיאנית. הרקע למלחמתו האחרונה נעוץ בפרסום חיבוריו על השקפתו בנוגע לחטא הקדמון והבחירה החופשית:
כיוון שבמהלך חייו שינה אוגוסטינוס את חשיבתו התאולוגית לכאן ולכאן, ניתן למצוא סתירות רבות בין חיבוריו המוקדמים לאלו המאוחרים. בימי נעוריו כתב מסה שנקראה 'על הבחירה החופשית' – De Libere Arbitrio, בה הציע, על פי התורה המניכאית, שהרע הוא תוצאת הבחירה החופשית: האל רצה שתהיה לאדם בחירה חופשית ולכן נתן לו את הטוב והרע.

אולם ב'עיר האלוהים' שינה אוגוסטינוס את השקפותיו: הוא טען, בעקבות פאולוס, שהעולם והאדם נבראו טובים, אבל החטא הקדמון שהוא יצר הגאווה, הסית את האדם לחשוב שהוא האדון וכך הוא נהיה משועבד לתאוותו ואין אפשרות לשנות את המצב הזה, אף ללא קיום מצוות ומעשים טובים. מאידך, לאדם יש אפשרות בחירה בין הטוב ובין הרע ואלוהים רק צופה ברוח קודשו בבחירה של האדם.

תורת החטא הקדמון הייתה ידועה קודם לכן מפי פאולוס וממשיכי דרכו (טרטוליאנוס, קיפריאנוס ואמברוזיוס), אך פותחה עוד יותר על ידי אוגוסטינוס – לדעת אוגוסטינוס, אדם וחווה שחטאו בחטא התאווה, גרמו לכך שגם צאצאיהם בני האדם נהיו שותפים לאשמתם; עצם קיומו של האדם תלוי בפריה ורביה, אך זוהי גם קללתו של האדם, שכן דבר זה תלוי בתאווה. לפיכך רק מעטים יינצלו מיום הדין ולא יהיו אלו שיעשו מעשים טובים בהכרח, אלא אותם אלה שהאל, בנה של מרים, ריחם עליהם וגאל אותם ברחמיו בחסדו – "אשה הוליכתנו לאבדון ואשה תחזירנו אל הישועה". ישו שמת כעבד, החזיר לאנושות את מידת הענווה והכשיר את בני האדם לקבלת החסד והישועה.

פלאגיוס, נזיר שהגיע מרומא לארץ ישראל ב-409, יצא נגד תפיסתו של אוגוסטינוס. הוא ביקש להגן על הבחירה והגאולה באמצעות מעשים טובים. פלאגיוס כתב כי חוקי האל והסקרמנטים מטהרים את האדם; הוא כפר בחטא הקדמון וטען בדומה ליחזקאל הנביא כי "האוכל בוסר תקהינה שיניו, אך לא שיני בניו" ובכך שמטילים על האל את חטאות האדם גורמים להתנוונות הטבע הפנימי של האדם.

ב-415 הזהיר אוגוסטינוס את הירונימוס מפני פלאגיוס, ובעקבות הויכוחים הרבים נערכה מועצה מזרחית שבו זוכה פלאגיוס, אולם במועצה באפריקה שנערכה לאחר מכן בהשפעת אוגוסטינוס, הוכרזה דעתו של פלאגיוס ככפירה והאפיפיור אינוקנטיוס תמך בה. לאחר מכן מת האפיפיור ואת מקומו תפס צוזימוס שזיכה את פלאגיוס, אולם הקיסר הונוריוס נזף באפיפיור וזה חזר בו.

בסופו של דבר נאספה מועצה כנסייתית באפסוס בשנת 431 והיא הוקיעה את ההשקפה הפלאגיאנית, שהאדם יכול להיות טוב גם ללא עזרת האל, ככפירה.