פרשת השבוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בפרשת השבוע. לערך העוסק בסדרת הטלוויזיה, ראו פרשת השבוע (סדרת טלוויזיה).

חמשת חומשי התורה נחלקים ל־54 פרשיות, ובכל שבת נהוג לקרוא בבית הכנסת אחת מהן לפי סדרן. הפרשה הנקראת בשבוע מסוים היא פרשת השבוע.

תוכן עניינים

1 החלוקה לפרשיות
- 1.1 התאמה ללוח השנה
  - 1.1.1 התאמה תוכנית
- 1.2 מנהגי תימן
2 קריאת הפרשה
- 2.1 החלוקה לעליות
3 הפטרה
4 דרשות על פרשת השבוע
- 4.1 בחסידות
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] החלוקה לפרשיות

החלוקה הנוכחית של פרשות השבוע היא על פי מנהג יהדות בבל, שבו היו עוברים על כל התורה בכל שנה. בארץ ישראל היו עוברים על התורה רק פעם בשלוש שנים (או שלוש שנים וחצי), ולכן חלוקת הפרשות הייתה שונה והפרשות היו קצרות יותר. עדויות לחלוקת פרשות שבוע לפי מנהג בבל נמצאו בספרים ובפיוטים עתיקים, בהם כאלה שנתגלו בגניזת קהיר. בתקופת הגאונים עברו כל קהילות ישראל לנהוג כמנהג בבל.

הקביעה לשם הפרשות הייתה שונה במקורות שונים. כך לדוגמה הפרשה הידועה היום בשם "פרשת בלק" נקראת בתלמוד הבבלי "פרשת בלעם" ובתלמוד הירושלמי "פרשת בלק ובלעם" השמות המקובלים כיום לפרשות השבוע נקבעות לפי מלה או מילים הנמצאות בתחילת הפרשה לרוב בפסוק הראשון של הפרשה.

גם בחלוקה עצמה לפרשות היו הבדלים קטנים.

[עריכה] התאמה ללוח השנה

אם שבת חלה באחד מחמשת החגים מהתורה (ראש השנה, יום כיפור, ימי סוכות, שמחת תורה, שבעת ימי הפסח ושבועות), אין קוראים בה את פרשת השבוע אלא קטע מיוחד המתייחס לחג. לעומת זאת, את פרשת וזאת הברכה קוראים תמיד בשמחת תורה, גם אם היא חלה ביום חול.

בשנה עברית פשוטה, לא מעוברת, יש בין 353-355 ימים, כלומר 50 או 51 שבתות. בשנה מעוברת יש בין 383-385 ימים, כלומר 54 או 55 שבתות. בשתי שבתות בשנה תמיד לא קוראים פרשה (סוכות ופסח), ועל כן המספר הגדול ביותר של שבתות בשנה בהם קוראים פרשה הוא 53, שזה בדיוק מספר הפרשיות בלי "וזאת הברכה" שקוראים גם לא בשבת. על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשות בשנים בהן אין 55 שבתות, או שראש השנה או יום כיפור חלים בשבת, נוהגים לחבר שתי פרשיות ולקוראן יחד בשבת אחת. בארץ ישראל יש ששה זוגות של פרשות שניתן לחבר, ובחוץ לארץ נוספת גם שביעית.

זוגות הפרשיות המתחברות הם:

ויקהל-פקודי - מתחברות אך ורק בשנים רגילות (לא מעוברות). אך ישנן שנים רגילות, די נדירות, בהן ויקהל פקודי אינן מחוברות.

תזריע-מצורע - מתחברות תמיד ורק בשנים רגילות.

אחרי מות-קדושים - מתחברות תמיד ורק בשנים רגילות.

בהר-בחוקותי - מתחברות רק בשנים רגילות, אך יש שנים נדירות בהן הן לא מחוברות בשנה רגילה.

מטות-מסעי - מתחברות כאשר הדבר נדרש כדי שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב. נפרדות - די נדיר, בעיקר (אך בארץ ישראל לא רק) בשנים מעוברות שמתחילות ביום חמישי (ראש השנה יום חמישי).

ניצבים - וילך - מתחברות כאשר ראש השנה או יום כיפור חלים בשבת, ויש שבת פחות לקריאת פרשה. לחיבור פרשות אלו ניתן הסימן "בג המלך פת וילך" שמשמעותו - אם יום "המלך" = ראש השנה יוצא ביום ב' או ביום ג' - פרשת וילך נקראת בנפרד.

בחוץ לארץ יש שתי אפשרויות לשינויים לעומת הקריאה בארץ ישראל. ראשית, אם פסח חל בשבת, שמיני של פסח בחוץ לארץ הוא חג ולא קוראים בו פרשה, בעוד בארץ ישראל קוראים את פרשת השבוע. אפשרות שנייה היא כאשר שבועות חל ביום שישי אז היום השני (שיש רק בחו"ל) חל בשבת ודוחה את קריאת הפרשה.

כאשר נדרש הדבר מחברים בחוץ לארץ את בהר-בחוקותי, את מטות מסעי או את חוקת-בלק. מחברים את הצירוף הראשון אשר איננו מחובר ממילא.

כעיקרון, מחברים שתי פרשות קצרות יחד (בפרשה ממוצעת קצת מעל 100 פסוקים). כך הדבר בניצבים-וילך (יחד 70 פסוקים), תזריע-מצורע (יחד 157 פסוקים), אחרי מות-קדושים (יחד 144 פסוקים) ובהר-בחוקותי (יחד 135 פסוקים). הפרשות האחרות המתחברות נבחרו בדלית ברירה או בגלל מקומן בלוח השנה.

[עריכה] התאמה תוכנית

באופן כללי, אין קשר בין תוכן הפרשה לבין התקופה בשנה בה היא נקראת. עם זאת, צויינו הקשרים בין לוח השנה לבין הפרשות הנקראות, מן הסתם הקשרים אשר נמצאו לאחר שנקבע סדר הקריאה. הקשרים אלו כוללים:

בשבת שלפני תשעה באב קוראים את פרשת דברים בה מופיע הפסוק "איכה אשא לבדי טורחכם משאכם וריבכם" המרמז למגילת איכה.
את פרשות הקללות בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא קוראים בתחילת הקיץ, מעט לפני שבועות ובסופה, מעט לפני ראש השנה. הקריאה בבחוקותי תמיד מופרדת מחג השבועות כדי לא להצמיד את הקללות לחג, והקריאה בכי תבוא היא לפני ראש השנה כדי לקיים "תכלה שנה וקללותיה".
פרשת פקודי המציינת את הקמת המשכן בראש חודש ניסן נקראת בשנים רבות בשבת החודש שהיא השבת שלפני ראש חודש ניסן.
פרשת מקץ נקראת כמעט תמיד בחנוכה ונמצאו קשרים שונים בינה לבין החג.

[עריכה] מנהגי תימן

התימנים הבלאדים נוהגים לחבר את חקת-בלק במקום את מטות מסעי. הדרדעים, נוהגים כרב סעדיה גאון ומחלקים את פרשת חוקת בין שתי שבתות: חציו הראשון נקרא עם קורח וחציו השני עם בלק.

[עריכה] קריאת הפרשה

ערך מורחב – קריאת התורה

הפרשה הראשונה בתורה, פרשת בראשית, נקראת בשבת שלאחר שמחת תורה, והפרשה האחרונה, פרשת וזאת הברכה, נקראת בשמחת תורה. מספר הפרשיות גדול במקצת ממספר השבתות בשנה, ולעתים נופל חג בשבת, ולכן לא קוראים בפרשת השבוע. כתוצאה מכך יש שבתות אחדות שבהן נקראות שתי פרשיות. בנוסף לקריאת פרשת השבוע בשלמותה בשבת, נקראת תחילתה ביום שני והיום חמישי שלפני השבת.

[עריכה] החלוקה לעליות

בעת הקריאה בפרשת השבוע בבית הכנסת, בניגון הנקבע על-פי טעמי המקרא, מחולקת הפרשה לקטעים, ובכל קטע אחד המתפללים עולה לתורה, כלומר מצטרף אל הקורא בתורה ועומד לידו במהלך הקריאה. מסיבה זו נקראים קטעים אלו "עליות". העולה לתורה אומר ברכות מיוחדות בתחילת העלייה לתורה ובסופה. בבתי הכנסת הספרדיים, העולה לתורה גם קורא מתוך הספר. במקרה והעולה איננו מלומד, קורא עבורו הקורא הקבוע. נהוג שלקטע האחרון בפרשה, הקרוי "מפטיר", עולה לתורה מי שחוגג בר מצווה באותו שבוע. מנהג האשכנזים שבר המצווה עולה לתורה בשבת הראשונה לאחר שמלאו לו 13 שנה, ומנהג הספרדים שבר המצווה עולה לתורה בשבת האחרונה קודם שמלאו לו 13 שנה. אם כי רוב הספרדים אינם נוהגים שבר המצווה עולה למפטיר, אלא לעלייה אחרת.

[עריכה] הפטרה

ערך מורחב – הפטרה

בתום הקריאה בפרשת השבוע קוראים גם קטע מספרי הנביאים, הקרוי הפטרה. תוכנו של קטע זה קשור לתוכנה של פרשת השבוע או למועד קריאתה. ונקרא לרוב על ידי העולה האחרון בתורה שנקרא "מפטיר".

[עריכה] דרשות על פרשת השבוע

יש מקומות הנוהגים לאחר הקריאה בפרשת השבוע שהרב נושא דרשה בנושאי הפרשה, וכן מקובלים חוגי לימוד בפרשת השבוע. מנהג זה תפס תאוצה החל מזמנו של הנצי"ב שדרשותיו בפרשת השבוע כונסו לספר "העמק דבר". דוגמה מהשנים האחרונות יש לראות ב"דפים" בפרשת השבוע של חוקרת המקרא נחמה ליבוביץ. השיעורים שהפיצה בדפים משוכפלים, החל משנת 1942, קובצו ברבות הימים לחמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה. גם אחיה, ישעיהו ליבוביץ, הרבה לתת שיעורים בפרשת השבוע, ואף הם קובצו בספר.

[עריכה] בחסידות

בחסידות דרשת האדמו"ר על פרשת השבוע ניתנת בטיש, עיקר הדרשות בחסידות מדבר על רעיונות מוסריים שנמצאים ברמז בפרשות או על ההקשר בין הפרשה לחג הקרוב. קיימים דגשים שונים בחסידיות שונות כך לדוגמה האדמורי"ם של צאנז (הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם) וחב"ד (הרב מנחם מנדל שניאורסון) הדגישו את לימוד פרשת השבוע עם רש"י בדרשותיהם.