שמחת תורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמחת תורה נחוג בכל שנה בחג שמיני עצרת בכ"ב בתשרי בארץ ישראל ובכ"ג בתשרי בחו"ל (יום שני של גלויות של שמיני עצרת).
היום מסמל את סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש במחזור שנתי. ציונו של יום זה כחג נקבע בתקופת הגאונים, כאשר ניצחה השיטה המחזורית שלהם, הקובעת כי יש לסיים את קריאת התורה אחת לשנה. שיטה אחרת הייתה נהוגה בעבר והיא סיום מחזור קריאת התורה פעמיים ב- 7 שנים. ביום זה מסיימים ומתחילים מחדש את קריאת התורה שנערכת בכל אחת משבתות השנה. בחו"ל כ"ב-כ"ג תשרי הם שמיני עצרת ורק היום השני, כ"ג, הוא גם שמחת תורה, ובארץ ישראל שמחת תורה נחגג ביום כ"ב בתשרי, יום שמיני עצרת.
בשמחת תורה נהוג להוציא את כל ספרי התורה מן ההיכל ולרקוד איתם מעבר להקפות הנהוגות בשמיני עצרת. בקריאת התורה קוראים בפרשת "וזאת הברכה" המסיימת את ספר דברים, ומתחילים מייד בקריאת פרשת "בראשית", הפותחת את התורה. עוד נהוג לכבד את כל באי בית הכנסת בעלייה לתורה, לרבות את הילדים.
[עריכה] מנהגי החג
- לרגל סיום קריאת התורה נוהגים לערוך בליל החג וביומו חגיגות גדולות שבהן שרים ורוקדים עם ספרי התורה, מנהג זה משולב בהקפות של חג שמיני עצרת.
- נהוג לקרוא לכל הקהל לעלות לקריאה בתורה ואפילו לילדים הקטנים שעלייתם נקראת עליית כל הנערים.
- לאחר עליית כל הקהל לתורה בפרשת וזאת הברכה עולה חתן תורה לקרוא את סוף הפרשה (וסוף התורה כולה) ומיד אחריו עולה חתן בראשית ומתחיל לקרוא מפרשת בראשית כדי לסמל את המשכיות ומחזוריות התורה. מסיבה דומה נהוג להפטיר בתחילת ספר יהושע שהוא הראשון מספרי הנביאים.
- במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, נהגו בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה. הקפות אלו מושכות קהל רב, ולהן שתי סיבות עיקריות:
- השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם שרק מתחילות בזמן זה.
- "ברוב עם הדרת מלך", בזמן זה שאחרי צאת החג מותרת הנגינה וכעת יכולים להיקבץ רבים לשמחת התורה.
- לילדים ניתן בחגיגות אלה דגל שמחת תורה.
- בחג נהוג לקחת את כל המשפחה לבית הכנסת כדי לחגוג את קריאת התורה.
- כשמגיעים לבית הכנסת מסתובבים בעיגולים עם ספר התורה ושרים בשמחה.
