פרשת קורח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת קורח (במקרא: קֹרַח) היא פרשת השבוע החמישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ט"ז פסוק א ומסתיימת בפרק י"ח פסוק לב.
[עריכה] נושאים בפרשה
- מחלוקת קורח ומשה.
את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה. קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ועימו מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל ובהם דתן ואבירם בני שבט ראובן, קוראים תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם קובעים כי "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'?".
הפרשנים מונים מספר סיבות נוספות לפרוץ המרד:
-
- לנשיא למשפחות הקהתי מונה אליצפן בן עוזיאל. עוזיאל הוא הצעיר מבני קהת ואילו יצהר אבי קרח היה הבן השני של קהת. הבכור במשפחה היה עמרם - בניו משה ואהרן, לכן ע"פ הסדר המתבקש היה קרח אמור לקבל את משרת הנשיא.
- קרח טוען כלפי משה כי בדה מליבו חלק מהמצוות, ובהקשר זה מחלוקת שנוצרה על מצוות ציצית שהיא המצווה המוזכרת לפני פרשת קרח.
משה מורה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת. ה' יראה מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו; אך משה ואהרן מתחננים לפניו: "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קורח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיצאה מאת ה'. משה מצווה את אלעזר בן אהרן לקחת את מחתותיהם ולעשות מהן ציפוי למזבח.
מחלוקתו של קורח במשה הפכה ביהדות לסמל של מחלוקת שלא לשם שמים אלא לצרכים אנוכיים. במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ז) כתוב: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
- עוד בפרשה
העם ממשיכים להתלונן למשה ולאהרן וקובעים: "אתם המיתם את עם ה'". בתגובה לכך פורצת מגפה בעם, ואהרן עוצר אותה על ידי הקטרת קטורת. כדי לחזק עוד יותר את בחירתו של אהרן מצווה ה' לקחת שנים עשר מטות, מטה לכל נשיא מנשיאי השבטים, ולשים אותם באוהל מועד. למחרת נתגלה כי מטהו של אהרן הוא היחיד שהעלה פרחים ושקדים. ה' מצווה לשמור על המטה ליד ארון הברית לעדות.
בהמשך הפרשה מובאים ציוויים הלכתיים, רובם קשורים לעניין הכהונה: ציווי על שמירת המקדש על ידי הלוויים ופירוט של מתנות הכהונה והלווייה, ובהן תרומה, ביכורים, חרמות, קורבן בכור, מעשר ותרומת מעשר.
[עריכה] הפטרה
ההפטרה היא בספר שמואל א', מפרק י"א פסוק יד עד פרק י"ב פסוק כב. לקראת מותו מוכיח שמואל הנביא את העם ומצהיר: "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו - ואשיב לכם". הקריאה הזו מזכירה את קריאתו של משה בעיצומה של מחלוקת קורח: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם". (אגב, לפי ספר דברי הימים שמואל הנביא הוא צאצא של קורח).
| פרשות השבוע |
| ספר בראשית: בראשית | נח | לך לך | וירא | חיי שרה | תולדות | ויצא | וישלח | וישב | מקץ | ויגש | ויחי |
| ספר שמות: שמות | וארא | בא | בשלח | יתרו | משפטים | תרומה | תצוה | כי תשא | ויקהל | פקודי |
| ספר ויקרא: ויקרא | צו | שמיני | תזריע | מצורע | אחרי מות | קדושים | אמור | בהר סיני | בחוקותי |
| ספר במדבר: במדבר | נשא | בהעלותך | שלח לך | קורח | חוקת | בלק | פינחס | מטות | מסעי |
| ספר דברים: דברים | ואתחנן | עקב | ראה | שופטים | כי תצא | כי תבוא | ניצבים | וילך | האזינו | וזאת הברכה |
