שניים מקרא ואחד תרגום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שניים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת) הוא דין הלכתי לקרוא את פרשת השבוע לפני קריאתה בציבור פעמיים בנוסח המקרא ועוד פעם אחת בתרגום אונקלוס.

בגמרא, (מסכת ברכות דף ח/א), אומר רבי יוחנן "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום, מאריכים לו ימיו ושנותיו".

[עריכה] דיני הקריאה

פוסקי ההלכה הציעו שתי שיטות עיקריות לקריאת שמו"ת - כל פסוק פעמיים ואז תרגום הפסוק (שיטה זו עדיפה על פי הקבלה), או קריאת פרשה פתוחה או פרשה סתומה פעמיים ואז תרגומה (כך היה מנהג הגר"א). על פי השולחן ערוך (סימן רפ"ה) אפשר לקרוא את פירוש רש"י במקום תרגום אונקלוס (וְיקרא שלוש פעמים את הפסוקים שאין עליהם רש"י), "וירא שמיים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י" (שם, סעיף ב').

המשנה ברורה פסק (בשם הט"ז) כי מי שאינו מבין עברית וארמית, יקרא לפחות את הפירוש צאינה וראינה שנכתב ביידיש לנשים, או פירוש דומה אחר.

ניתן להתחיל קריאת שמו"ת לאחר תפילת מנחה של שבת הקודמת לקריאת הפרשה בציבור (מפני שאז מתחילים בקריאת הפרשה הבאה) ויש לסיימה לכתחילה עד הארוחה בשבת. לשם כך, נהוג לקרוא בכל יום אחת משבע ה"עליות", החל ביום ראשון.
אם לא הספיק, יקרא עד תפילת מנחה באותה שבת, ואם איחר מועד זה, יקרא עד יום שלישי בשבוע שלאחר מכן (ועד בכלל). אם גם אז לא סיים, יסיים עד שמחת תורה.

נהגו לקרוא במסגרת השמו"ת גם את ההפטרה (ובאם לא קוראים את ההפטרה האמיתית בגין ראש חודש או חיבור פרשיות, נהוג לקרוא את שתי ההפטרות), אם כי אין חובה לעשות כך מעיקר הדין. יש הנוהגים להוסיף ולתרגם את ההפטרה על פי תרגום יונתן בן עוזיאל.

[עריכה] הטעמים לקריאה

ישנם טעמים שונים לתקנה:

כדי שיתכונן האדם לקריאת התורה, ויוכל לקרוא בעצמו (תרומת הדשן).
כנגד הקריאות שעתידים לקרוא בבית-הכנסת: קריאת הבעל-קורא, קריאת העולה לתורה והתרגום (שנקרא כיום רק בקהילות מסוימות, אך בעבר נקרא בכל קהילות ישראל) (ראב"ן).
כדי שילמד ויבין האדם את תוכנה של פרשת השבוע הקרובה (חזון אי"ש). לשיטה זו (שהיא דעת מיעוט), עדיף לקרוא את התרגום בין שתי קריאות המקרא.
זכר לנתינות התורה השונות: בסיני ובאוהל מועד בעברית, ובערבות מואב בתרגום (מטה משה).
ע"פ הקבלה הקריאות בלשון הקודש הן כנגד עם ישראל והקריאה בארמית היא כנגד 70 אומות העולם.

[עריכה] התפשטות התקנה

למעשה, רבים אינם מקפידים על דין זה, והוא רפה בידיהם. יש הטוענים שרמז לדבר בכך שהסימן בשולחן ערוך (ובטור) העוסק בשמו"ת הוא רפ"ה. הרבי מליובאוויטש השתדל לחזק את תקנת הלימוד במיוחד לימוד יומי לפי "ראשון", "שני" וכו' ורש"י.