רש"י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי שלמה בן יצחק (רש"י, 1040 לערך - 1105), חכם יהודי צרפתי, הנחשב לגדול מפרשי המקרא והתלמוד בימי הביניים, ולאחד מגדולי חכמי ישראל בכל תקופת הראשונים.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 חיבוריו 3 כתב רש"י 4 ייחוסו של רש"י 5 דרכו של רש"י בפירושו לתורה 6 מפרשי רש"י 7 ראו גם 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

רש"י נולד בעיר טרואה ('טרוייש' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת קרוב לשנת 1040, ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט ידוע על תקופת חייו הראשונה של רש"י. רש"י מעיד על אביו באחד מפירושיו במסכת סנהדרין, שאביו היה מלומד גדול, שלא כמו שאנשים רבים היו סבורים. גם דודו רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.

לרש"י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, מרים, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא רשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם ושלמה שנפטר בצעירותו. הייתה להם גם בת שהייתה נשואה לרבי שמואל ב"ר שמחה (מחבר מחזור ויטרי) והיא אמו של הר"י מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש"י, יוכבד, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן) ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם רבנו אפרים, לא ידוע עליה דבר.

רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז (כיום גרמניה) מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו ובאותם ימים לא היה אמיד כלל. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה - שלושתם מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סרב לקבל שכר על תפקידו זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, נראה שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין. רש"י ייסד ישיבה בטרוייש אך גם ממנה לא קיבל שכר.

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב.

[עריכה] חיבוריו

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש הפשטי ביותר מביניהם, וכפי שכותב בעצמו "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ושאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבוּר על אופניו" (פירושו לבראשית ג' ח'). עם זאת, משתמש רש"י רבות בפירושי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.

פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים אך נוטים עוד יותר למדרש.

רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן. כך, בתחילת מסכת בבא בתרא (דף כט) נקטע פירושו, ומשם המשיך נכדו רשב"ם את הפירוש. וכן במסכת מכות (דף כ"ד), וכן במסכתות נדרים ונזיר. ישנן מסכתות שנחלקו לגביהן החוקרים: ספקות הועלו בנוגע לפירושו למסכת מועד קטן (מעבר לפירוש הנדפס, ישנם כתבי יד של שני פירושים אחרים המיוחסים לו, ויש הטוענים שאף אחד מהם אינו שלו, ושלא כתב פירוש למסכת זו), למסכת תענית, פרק חלק במסכת סנהדרין, חלקים ממסכת זבחים ומסכת מנחות, כמו גם מסכת הוריות ותמיד בכללותן. פקפוקים שוליים יותר היו בנוגע למסכת בבא קמא. בנושא זה ישנה מחלוקת בין קבוצת חוקרים אשר נוטה יותר לדחות פירושים המיוחסים לרש"י כאותנטיים במקרי ספק, וקבוצה אחרת הנוטה דווקא לדחוק את הספקות לרוב.

פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה וברורה, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אפשר ולפירוש זה היו שתיים או שלוש מהדורות, דהיינו, הפירוש נערך על ידי רש"י במהלך חייו כמה פעמים, אך כמה חוקרים שוללים אפשרות זו. פירוש התוספות על התלמוד מנתח ומדייק בכל מילה המובאת ברש"י, פעמים שמסכים עם דבריו, ופעמים שחולק עליהם. בשיטת דיוקם בדבריו הלכו רבים מפרשני התלמוד עד ימינו אנו.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.

רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדיים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. למרות שרש"י, להבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, הוא מפרש לוקאלי, שסתירות ממסכת למסכת אינן מפריעות לו.

עיקרם של ספרי ההלכה הקדמונים מחזור ויטרי, ספר האורה וספר הפרדס, המכונים "ספרי דבי רש"י" נכתבו על ידי רש"י או על ידי תלמידיו, על פי פסקיו.

רש"י גם שלח ידו במלאכת הפיוט, וחיבר כמה קינות על מסע הצלב שהיה בימי חייו.

[עריכה] כתב רש"י

ערך מורחב – כתב רש"י

פירוש רש"י לתורה היה הספר הראשון שהודפס בעברית. הוא יצא לאור ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת 1475. במהדורה זו השתמש המדפיס בעיצוב מיוחד של אותיות, המבוססות על הכתב היהודי-ספרדי, בכדי להבדיל בין הטקסט המקראי לפירוש רש"י. מאז מכונות האותיות כתב רש"י, למרות שאין להן קשר ישיר לרבי שלמה יצחקי.

קיימת אגדה שכתב רש"י הומצא על ידי בנותיו של רש"י, המצטרפת לאגדות רבות שנקשרו בהן בהיותן נשים למדניות. למעשה, כתב זה הוא הכתב הרהוט היהודי-ספרדי, המהווה שלב בהתפתחות כתב היד העברי המוכר לנו.

[עריכה] ייחוסו של רש"י

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים וביניהם לרש"י. (אדם נוסף לו מיוחס מוצא זה הינו המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל, המתגאות בייחוס זה).

המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל (ישנם המונים את שמות כל החוליות וכל דור ודור).

אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית, ועד כמה היא משאלת לב. המקור הידוע לייחוס זה הינו מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים המראים כי רב בה הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ואולי יותר.

שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד הינו סימן מובהק למוצא מרש"י, שכן מקורו הינו עיירת מוצאו של רש"י טרואה שבצרפת.

[עריכה] דרכו של רש"י בפירושו לתורה

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, בה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה , בדרך אגב בתחילת ספר בראשית:

"יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". (בראשית ג,ח ד"ה וישמעו) כלומר, אין עניינו של רש"י, להביא בפירושו אגדות ומדרשים משובבי נפש, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים, ואם מצטט רש"י את דברי המדרש, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו, לסטות מדרך הפשט.

דוגמאות:

• "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם": מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו. (בראשית ל"ז, כ"ד)

• "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ": בתולה - ממקום בתולים, ואיש לא ידעה - שלא כדרכה. (בראשית כ"ד, ט"ז)

בשני הפסוקים האלה רש"י נזקק למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

• "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא (בראשית ד, ח)

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הויכוח של האחים, האם הדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי יבנה המקדש, או מי יזכה בחוה הראשונה. לפי מדרש זה משתמע התנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק, ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

[עריכה] מפרשי רש"י

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג שכתב את "גור אריה", ורבי אליהו מזרחי (הרא"ם). פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" שכתב רבי שבתי משורר בס שתומצת מאוחר יותר תחת השם "עיקר שפתי חכמים".

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד ו"שי למורא".

רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מלובביץ', יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. שיטה בעלת כללים רבים וסבוכים, שלוקטו מדברי רש"י בפירושו (כללים אלה רוכזו בספר "כללי רש"י"). על פי שיטה זו, מתרץ הרבי קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו של הרבי לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים), ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים).

[עריכה] ראו גם

• רבינו תם
• רשב"ם
• תוספות

[עריכה] לקריאה נוספת

• אברהם גרוסמן, רש"י, בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2006.
• שמואל גלברד, לפשוטו של רש"י - באור לפירוש רש"י על התורה
• נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית.
• יונה פרנקל, דרכו של רש"י בפרושו לתלמוד הבבלי, הוצאת מאגנס, 1975.
• כללי רש"י - בעריכת הרב טוביה בלוי. בהוצאת קה"ת, כפר חב"ד, תש"מ.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רש"י
טקסט בוויקיטקסט: רש"י

• רש"י - רבן של ישראל - תערוכה מיצירתו שבאוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי.
• מאמרים על רש"י באתר 'מקראנט'
• דף לתרבות יהודית - רש"י, משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית
• ראשון בין פרשנים- כתבה על רש"י מחדשות נענע
• הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן, מי עוד גדל היום על פירוש רש"י למקרא כתבה על רש"י במוסף הספרות של "הארץ"
• הערך רש"י ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת