תדמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תדמור (Palmyra) הייתה עיר בשטחה של סוריה. העיר הוקמה בנווה מדבר ושימשה תחנה חשובה לשיירות סוחרים בנתיבות המסחר הבינלאומי דוגמת דרך המשי, ובעיקר בין האימפריה הפרתית לבין האימפריה הרומית.

[עריכה] היסטוריה

העיר תדמור מוזכרת בטקסטים קדומים כנקודת ציון במדבר. המלך תגלת פלאסר הראשון האשורי ציין בכתובת נצחון כי ניצח את הארמים בעיר תדמור בשנת 1110 לפנה"ס. אולם, רק במאה הראשונה לפנה"ס החלה התפתחות משמעותית בעיר והחל מתקופה זו נתגלו ממצאים ארכיאולוגים שונים, לרבות כתובות שונות.

המערב נחשף לעיר תדמור בשנת 41 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס פשט על העיר בניסיון לבזוז את אוצרותיה. זמן קצר לאחר מכן, נכנסה העיר תדמור רשמית לאזור ההשפעה הרומי, לאחר דחיקת האימפריה הפרתית מהאזור. נראה כי בשלב זה לא נפגעה העצמאות של עיר והיא נותרה עצמאית עוד כמאה שנים. במאה הראשונה לספירה ההשפעה הרומית התחזקה בעיר תדמור והתבטאה, בין היתר, בהקמת סנט והצבה של כוחות צבא, לשם סיוע בהגנה על שיירות הסוחרים שעברו בעיר.

הקיסר אדריאנוס, הידוע לשמצה במקורות היהודים כמי שדיכא את מרד בר כוכבא, זכה דווקא לתהילת עולם במקורות התדמוריים והוכר על ידי התושבים כמייסדה השני של העיר. אדריאנוס ביטל את מדיניותו של הקיסר טריאנוס במזרח, וכונן שוב יחסי שלום עם האימפריה הפרתית, שאיפשרו לעיר תדמור ליהנות שוב משיירות הסוחרים שעברו בשטחה.

החלשותה של האימפריה הרומית בראשית המאה השלישית, הביאה לכך שהאימפריה הססנית התפשטה מערבה ואיימה על הפרובינקיות הרומיות במזרח. אחד ממנהיגי העיר תדמור, ספטימיוס אודינת, מונה כנציב הפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. ספטימיוס אודינת הנהיג את צבאו לנצחונות רבים על האימפריה הססנית, עד לנצחון מכריע על המלך הססני ספור. כתוצאה מכך, ספטימיוס אודינת זכה לתהילה רבה באימפריה הרומית ואף זכה לתואר "מתקן כל המזרח" שהיה שמור לקיסרים.

בשנת 267 מת ספטימיוס אודינת במהלך מסע מלחמה נוסף נגד האימפריה הססנית. בנו של ספטימיוס אודינת ירש להלכה את אביו, אך למעשה אמו, המלכה זנוביה, היא שלמעשה שלטה בעיר ובצבא. המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הססנית והכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והעמידו אותן תחת שלטון העיר תדמור.

הקיסר הרומי מרקוס אורליוס שהצליח לייצב את השלטון המרכזי ברומא, התפנה גם לחסל את האיום ממזרח. לאחר מספר נצחונות צבאיים, נכבשה העיר תדמור והמלכה זנוביה, שניסתה להימלט נתפסה. מרקוס אורליוס שב לרומא כמנצח, לאחר שהשאיר חיל מצב בעיר תדמור. בדרכו חזרה, נודע למרקוס אורליוס כי תושבי תדמור התקוממו וחיסלו את חיל המצב. מרקוס אורליוס שב על עקבותיו, כבש שוב את העיר והפעם הורה לחייליו להחריבה. על סופה של המלכה זנוביה לא ידוע בוודאות, אם כי לפי אחת הסברות היא זכתה לסיים את חייה בשלווה בוילה בטיבולי.

[עריכה] המקורות לחקר העיר תדמור

המקורות ההיסטורים אודות העיר תדמור מצומצמים, ונכתבו על ידי סופרים רומים, בדרך כלל תוך התייחסות למעשיהם של קיסרים רומים במזרח. לא נתגלו עד כה טקסטים ספרותיים של תושבי העיר תדמור. מקורות ארכיאולוגים מצויים אודות העיר תדמור בשפע יחסי, בעיקר בכתובות. הכתובת המפורסמת ביותר תוארכה לשנת 137 לספירה ובה נרשם בארמית בניב התדמורי ובתרגום ליוונית סעיפי החוק הקובעים את שיעור המס שייגבה מסחורות שונות שמועברות בעיר ואת המחירים לשירותים שונים שהוענקו בעיר לשיירות הסוחרים.

[עריכה] תדמור במסורת היהודית

לפי המסורת היהודית הוקמת העיר תדמור על ידי שלמה המלך (מלכים א', פרק ט' 17-18, דברי הימים ב', פרק ח' 3-4). כך עולה גם מכתביו של יוסף בן מתיתיהו. כיום, מקובל על החוקרים כי הכוונה המקורית בספר מלכים הייתה לעיר תמר שבמדבר יהודה, ובשל טעות עריכה שהשתרשה, נוצרה האגדה לגבי הקשר בין שלמה המלך לעיר תדמור. בהקשר זה, נראה כי עורכי המקרא הכירו את שמה הלטיני של העיר תדמור - Palmyra, המקושר לעץ התמר ויצאו מנקודת ההנחה השגויה שהטקסט המקורי על שלמה המלך התייחס לעיר תדמור.

[עריכה] הדת בעיר תדמור הקדומה

במיתולוגיה הקדם מוסלמית של תדמור יש שני אלים תאומים בשם ארסו ואזיז.