כימיה אורגנומתכתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

כימיה אורגנומתכתית (או אורגנומטלית) היא ענף בכימיה העוסק בחקר תרכובות כימיות הכוללות קשר בין אטום פחמן למתכת. לעיתים הגדרה זו מצומצמת מדי, מכיוון שתרכובות רבות שאינן כוללות קשרים כאלה דומות מבחינה כימית. הגדרה חלופית תהיה "תרכובות הכוללות קשר מתכת-יסוד בעלי אופי קוולנטי בעיקרו". כימיה אורגנומתכתית משלבת בין הכימיה האורגנית לכימיה האנאורגנית. תרכובות אורגנומטליות מצוינות על ידי התחילית "אורגנו-".

[עריכה] דוגמאות

להלן כמה תרכובות אורגנומתכתיות טיפוסיות:

תרכובות אורגנו-אבץ.
אורגנוקופרט, כמו ליתיום דימתיל קופרט.
תרכובות אורגנומגנזיום, כמו מגיב גריניאר.
תרכובות אורגנוליתיום, כמו בוטיל ליתיום.
תרכובות אורגנופלדיום.
קומפלקסים אגוסטיים, בהם פחמימנים ומימן משמשים כליגנדות.

קבוצות חשובות של תרכובות אורגנומתכתיות הן קרבונילים מתכתיים, מטלוצנים (וביניהם פרוצן), וקומפלקסי קרבן. כמו כן קיימת קבוצת מתכות המעבר העמידות, כמו אלומיניום, היוצר טריאלקילאלומיניום, ואלומינואוקסן, המשחקים תפקיד חשוב בזרזי זיגלר-נטה. המושג "מתכת" משמש כאן באופן רחב, כאשר גם מתכות למחצה, כמו צורן, ארסן ובור נחשבים כמתכות לעניין זה, כמו בתרכובת טטרמתילסילאן (Me₄Si,TMS).

[עריכה] שימושים

תרכובות אורגנומתכתיות משמשות לעיתים קרובות בתרכובות פעילות סטויכיומטרית וקטליטית, כמו בתהליכי עיבוד תוצרי נפט וייצור פולימרים.

חוק 18 האלקטרונים ועקרון איזולובל הם רעיונות המסייעים להבנת הקשרים הכימיים והריאקטיביות של תרכובות אורגנומתכתיות. מנגנוני התגובה העיקריים הוספה מחמצנת, אלימינציה מחזרת, טרנסמטלציה, העברת אלקטרונים ותגובות התמרה אורגנומתכתיות.

[עריכה] התפתחות הכימיה האורגנומתכתית

1760 - לואי קלוד קדה דה גאסיקור חוקר דיו המבוסס על מלחי קובלט, ומבודד קאקודיל מקובלט מינרלי המכיל ארסן.
1827 - מלח צייס הוא קומפלקס האולפין-פלטינה הראשון.
1863 - צ'ארלס פרידל וג'יימס קראפטס מכינים אורגנוסילאנים.
1890 - לודוויג מונד מגלה את הניקל קרבוניל.
1899 - גילוי תגובת גריניאר.
1900 - פול סבטייה עובד על הידרוגנציה של תרכובות אורגניות בעזרת זרזים. ההידרוגנציה של שומנים מביאה להתפתחות בתעשיית המזון - המרגרינה.
1912 - ויקטור גריניאר ופול סבטייה זוכים בפרס נובל לכימיה.
1930 - הנרי גילמן עובד על ליתיום קופרט - ראו ריאגנט גילמן.
1963 - קרל זיגלר וג'וליו נטה זוכים בפרס נובל לכימיה על פיתוח זרז זיגלר-נטה.
1965 - גילוי הציקלובוטדיאנריון טריקרבוניל.
1968 - תגובת הק.
1973 - ג'פרי וילקינסון וארנסט אוטו פישר זוכים בפרס נובל על תרכובות סנדוויץ'.
2005 - יב שווין, רוברט גרבס וריצ'רד שרוק זוכים בפרס נובל על מטתזה של אלקנים בעזרת זרז מתכתי.