פוליגמיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוליגמיה היא ריבוי בני זוג. מקור המילה בלטינית ומשמעותה המילולית היא נישואים רבים. באנתרופולוגיה, פוליגמיה מתייחסת לנישואין עם בני זוג רבים והיא ההיפך ממונוגמיה (בן זוג אחד בלבד). רוב סוגי הפוליגמיה המוכרים הם של ריבוי נשים, וריבוי גברים היא תופעה נדירה גם בדפי ההיסטוריה. לעיתים המונח פוליגמיה מציין ריבוי בני זוג דה פקטו, ללא קשר לשאלה האם בני הזוג מוכרים על ידי המדינה. בביולוגיה, פוליגמיה מציינת כל סוג של ריבוי בני זוג. במובן צר יותר, פוליגמיה מציינת אצל זואולוגים קשר עם זוג מבני המין השני, ייתכן זמני.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי פוליגמיה
פוליגמיה מתחלקת לכמה סוגים:
- פוליגיניה - כאשר גבר אחד נשוי למספר נשים - דבר זה קורה בתרבות פטריאכלית בו הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת האיסלם ולפיכך מותרים בחלק ממדינות האיסלם.
- פוליאנדריה כאשר אישה אחת נשואה למספר גברים - תופעה נדירה מאוד, אך הייתה קיימת, בין השאר, בקבוצת הינדים המכונה מהבהרטה. בשבט ה"תודה" בהודו הפוליאנדריה קיימת בתרבות פטריאכלית בה היצע האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטן. כאשר לראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, הבנים מקבלים ביחד את האדמה, ונישאים לאותה אישה. פוליאנדריה גם התקיימה אצל נוודים טיבטיים, כאשר שני אחים עניים חלקו את אותה אשה.
- נישואין קבוצתיים בהם יותר מגבר אחד ויותר מאשה אחת חולקים יחידה משפחתית אחת.
- ביגמיה היא נישואים לשני (בי = שניים) בני זוג, בחברות בהן החוק או הנורמה אוסרים זאת.
- טריגמיה מתייחס לנישואים בו זמנית לשלושה בני זוג.
[עריכה] פוליגמיה ברחבי העולם
לפי האטלס האתנוגרפי של ג'ורג מורדוק [1], בבדיקה של 1231 תרבויות בין השנים 1960-1980 נמצאו 186 תרבויות מונוגמיות, 453 תרבויות עם אחוז קטן של פוליגניה, 588 תרבויות עם שכיחות גבוהה של פוליגניה ו 4 תרבויות עם פוליאנדריה.
ברוב התרבויות המאפשרות פוליגניה, ריבוי נשים הוא די נדיר, מכיון שריבוי נשים דורש משאבים רבים אשר אינם בנמצא לרוב האוכלוסייה. כך המצב כנראה בחברות איסלמיות ובסין. עם זאת, ריבוי נשים הופך בחברות מסוימות לסמל סטטוס. גם בחברות מונוגמיות, אחזקת פילגש מעבר לאשה החוקית או החלפת בנות זוג בתדירות גבוהה, יכולה להעלות את קרנו של אדם בעיני החברה.
ישנם חוקרים המוצאים שכיחות יחסית גבוהה לפוליגניה באזורים מוכי מחלות (במיוחד אזורים טרופיים). החוקרים משערים שגנים לנטייה פוליגנית שורדים יותר טוב באזורים אלו. לעומת זאת, באזורים אחרים בהם טיפול אינטסיבי בתינוקות הוא יותר חשוב, יש העדפה גנטית לאנשים עם נטיות מונוגמיות.
[עריכה] פוליגמיה בדתות
[עריכה] בהינדואיזם
ההינדואיזם אדישה לפוליגמיה. פוליגניה ופוליאנדריה התקיימו שתיהן בחברות הינדיות שונות. אף על פי כן, בפועל, בגלל העוני בהודו, אין כמעט פולגמיה בהודו, למעט אצל המוסלמים. יצויין שברהמנים תמיד חוייבו לשאת רק אישה אחת.
[עריכה] ביהדות
התורה אוסרת את הפוליאנדריה אך מתירה את הפוליגניה ומכילה חוקים המסדירים את הפוליגניה. למשל, בספר דברים (פרק כ"א) נקבע שאדם שיש לו שתי נשים אינו רשאי לבכר את בנו הצעיר על פני בנו המבוגר, בגלל שהוא אוהב את אמו של הצעיר. במשנה ובתלמוד יש דיונים רבים הנוגעים למקרי פוליגניה, במיוחד במסכת יבמות. נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. הצרות נחשבות בין חמשת הנשים אשר שונאות זו את זו וחשודות בכך שהן רוצות להזיק האחת לשנייה.
למרות שהפוליגניה מותרת ביהדות, לא ברור מה הייתה היקפה של התופעה. התנ"ך מעיד על מקרים של פוליגניה בעיקר אצל מלכים כדוד שנשא שש נשים והיו לו עשר פילגשים ושלמה שהיו לו אלף נשים, ושופטים כגדעון שנאמר עליו שהיו לו נשים רבות. מקרים אחרים של פוליגניה בתנ"ך נובעים מעקרות של אשתו העיקרית של הגבר, כמו אצל שרה אשתו של אברהם אבינו שנשא גם את הגר, וכמו אצל חנה אימו של שמואל ואשתו של אלקנה שנשא גם את פנינה. יעקב אבינו מתואר כנושא שתי נשים בגלל שלבן רימה אותו. חז"ל אומרים על למך שהוא נשא שתי נשים, אחת ליופי ואחת לבנים.
פוליגניה נאסרה בקרב יהדות אשכנז בחרם דרבנו גרשום - מאור הגולה, בסביבות שנת 1000 לספירה, והיא אסורה כיום גם בדין הרבני והאזרחי בישראל. יחד עם זאת תופעת הפוליגניה קיימת עדיין בישראל, הן אצל יוצאי תימן מבוגרים שהספיקו להנשא לשתי נשים לפני שהמנהג נאסר, והן במקרים בהם בית דין רבני מתיר לגבר לשאת אשה נוספת.
בנוסף, קיימות בישראל כמה קהילות, כדוגמת הכושים העבריים בדימונה, שפוליגניה קיימת אצלם, ומוסלמים, בעיקר בקרב הבדואים (ראה בהמשך יחס האיסלאם לנושא).
[עריכה] בנצרות
למרות שלילת הפוליגמיה על ידי הנצרות, יש מדי פעם תנועות של חזרה לתנ"ך, ובכללן חזרה לפוליגניה המתוארת בתנ"ך.
ב־14 בפברואר 1650, הפרלמנט בנירנברג קבע שבגלל מותם של גברים רבים במלחמת שלושים השנים, הכנסיות לא תקבלנה לשורותיהם גברים מתחת לגיל 60 למשך 10 שנים. כמו כן, כמרים שלא היו שייכים למנזר הורשו להתחתן. בנוסף לכך, נקבע שכל גבר רשאי להתחתן עם עד 10 נשים. הגברים הוזהרו להתנהג בצורה מכובדת, לדאוג לנשותיהם ולמנוע עוינות ביניהן.
האופנה המודרנית של ריבוי נישואין וגירושין מכונית לעיתים על ידי נוצרים שמרנים - פוליגמיה סידרתית.
[עריכה] בכנסייה המורמונית
בראשית דרכה, עודדה הכנסייה המורמונית "נישואים מרובים" (וכן נהגו מנהיגיה הראשונים), אך בשלב מאוחר יותר, נאסרה הפוליגמיה, מתוקף החוק האמריקאי. ב-1904, יצא מניפסט האוסר פוליגמיה לגמרי, ללא קשר לחוק האזרחי. על רקע איסורים אלה חל פילוג בתוך הכנסייה המורמונית, וקבוצה של קיצוניים אשר המשיכו לדבוק בפוליגמיה פרשה ממנה.
[עריכה] באסלאם
באסלאם הפוליגמיה מותרת ומקובלת בציבור, ואף מותר לגבר לשאת אישה נוספת ללא רשות ואפילו ללא התייעצות עם אשתו או נשותיו האחרות.
