אוננות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל, אין בה בני זוג נוספים. האוננות אינה משמשת לשם רבייה אלא לשם סיפוק והנאה מינית.
האוננות נקראת כך על שם אוֹנָן, הנזכר בתנ"ך כמי ש"שיחת זרעו ארצה" (בראשית לח, ט).
האוננות מתבצעת על ידי גירוי אברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים; אצל הגבר באמצעות גירוי פיזי של הפין ואצל האישה על-ידי גירוי אזור הפות או הדגדגן. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ("אֲבִיּוֹנָה") ולהביא לחווייה גופנית עזה.
מעשי אוננות נצפו גם אצל בעלי חיים נוספים מלבד האדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההיבטים החברתיים והרפואיים
בתרבויות שונות לא היה מקובל לדבר בפומבי על נושא האוננות. האוננות הייתה מגונה אצלם, ונתפסה כמעשה אנטי-חברתי של אנוכיות.
כתוצאה נוצרו אמונות שגויות ומיתוסים רבים שנועדו להפחיד ולמנוע את האדם מלאונן, ביניהן האמונה כי אוננות יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שיערות על כף היד, המיתוס שאוננות פוגעת בהתפתחות המינית והאמונה השגויה שאוננות מוגזמת עלולה לגמור את מלאי תאי-הזרע האגורים אצל הגבר. בעבר גם היו שסברו כי בתאי הזרע קיימים אנשים קטנים, כלומר יצורים אנושיים של ממש.
כיום, לאור תהליכי החילון וההשכלה ועם התפתחות מדעי הרפואה, נושא האוננות איננו מושתק עוד, והוא אף מוסבר או נלמד במוסדות חינוך רבים. כבר ידוע בוודאות, שאוננות איננה מזיקה לגוף כל עוד היא נשלטת ואיננה פוגעת באורח-החיים של האדם עצמו או של סביבתו. לפי פסיכולוגים ורופאים האוננות היא אף בריאה ויכולה לסייע בהפחתת לחצים. לפי מחקרים אחרונים נראה שפליטת זרע תדירה מסייעת במניעת סרטן הערמונית.
מיתוסים ואמונות שגויות רבות, כמו החשש שמלאי תאי-הזרע ייגמר בגלל יתר אוננות, הופרכו בוודאות לאור מחקרים רבים שנערכו בנושא בפרט, ובביולוגיה בכלל.
[עריכה] השקפת היהדות על האוננות
בספר בראשית (לח, ט-י), מעניש אלוהים את אונן על מעשהו ("וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו"). אך אין לראות בכך מקור לאיסור האוננות, הן משום שלפי המתודה ההלכתית, מסיפורי ספר בראשית לא נלמדות הלכות אלא לכל היותר מוסר השכל (למשל, יעקב אבינו היה נשוי לשתי אחיות, מעשה שאחר מתן תורה הוא איסור כרת). ובעיקר משום שלא ברור כלל אם חטאו של אונן היה השחתת הזרע לכשעצמה או סירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו".
על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, חז"ל רואים בה חטא גדול. הם מתייחסים אל הזרע כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים. השקפה זו נסמכת על כתבי אריסטו שגורס כי בזרע מצויה דמות שלמה של אדם. כתבי אריסטו שימשו בסיס למדעי הטבע בכל רחבי המזרח התיכון ואירופה, והיו מקובלים על בני דתות ותרבויות שונות במשך מאות שנים. דעתו של אריסטו הופרכה רק בעת החדשה, ובמיוחד לאחר שתאי זרע נצפו במיקרוסקופ. כיום ידוע גם כי תאי זרע נוצרים ומתים באיברי הרבייה של הגבר כל הזמן ורק מיעוט קטן מתוכם משתתף בפועל בהפריה, גם כשיש קיום יחסי מין סדירים.
למרות האמור לעיל, העובדה שההלכה מתירה לקיים יחסי מין עם נשים הרות ומבוגרות מוכיחה שלא "בזבוז הזרע" או "רציחת תאי הזרע" כשעצמם גרמו לאיסור, אלא התנגדות עקרונית לאוננות. ברמה העקרונית, חז"ל אינם רואים בעין יפה עינוג עצמי, מכיוון שבעיניהם המיניות קיימת לצורך הקשר בין גבר לאישה המיוחדת לו, ולשם עידוד הרבייה.
פוסקי ההלכה ניסו לספח את האוננות לאיסורים אחרים. היו כאלו שהרחיקו לכת באומרם שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו. בהלכה מכונה האוננות "הוצאת זרע לבטלה", וקיימות סביבה שאלות הלכתיות רבות, למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית.
הקבלה מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. מפרשי הזוהר, ביודעם שצעירים רבים אינם עומדים ביצרם וחוטאים בו, נתנו ביאור מתון יותר לקביעה זו.
[עריכה] ההשקפה על אוננות בנצרות ובאיסלם
ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד בכנסייה הקתולית.
באיסלאם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא, אך בנוגע לנערים היא נתפסת כהרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (العادّة السّرّيّة).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קג'טי נגהי, פרויד על אוננות
