דלקת כבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דלקת כבד (בלועזית: הפטיטיס, Hepatitis) היא מחלה של מערכת העיכול. הגורמים לדלקת הכבד כוללים נגיפים, צריכה מוגזמת של משקאות חריפים, פגיעה על ידי תרופות ורעלים, הפרעות מטבוליות והפרעות אוטואימוניות.

תוכן עניינים 1 סימנים ותסמינים 2 סוגי הפטיטיס 2.1 הפטיטיס נגיפית 2.2 הפטיטיס A 2.3 הפטיטיס B 2.4 הפטיטיס C 2.5 הפטיטיס D וE 2.6 הפטיטיס אלכהולית 2.7 הפטיטיס שנגרם על ידי תרופות 2.8 הפרעות מטבוליות 2.9 כולסטטית 2.10 אוטואימונית

[עריכה] סימנים ותסמינים

הפטיטיס מתבטאת בעייפות, חולשה, כאבי פרקים, כאבי בטן, הקאות ואובדן תיאבון. השתן עשוי להיות כהה יותר, עשויים להופיע חום, הגדלה של הכבד, וכן צהבת. ההופעה הקלינית של צורות כרוניות של דלקת הכבד עשויה להיות עדינה, והסימנים שהוזכרו יופיעו רק כאשר הדלקת גרמה להרס והחלפה של חלק משמעותי של רקמת הכבד ברקמת חיבור – שחמת הכבד. במקרים של דלקת כבד חמורה, שלב מתקדם של שחמת הכבד, או דלקת חריפה חמורה (פולמיננטית) עשויה להופיע אנצפלופתיה – פגיעה מוחית שמתבטאת בשינויים באישיות, פגיעה אינטלקטואלית עד לירידה במצב ההכרה.

[עריכה] סוגי הפטיטיס

[עריכה] הפטיטיס נגיפית

הפטיטיס נגיפית אחראית ליותר ממחצית המקרים של הפטיטיס חריפה. 95% מהדלקות הנגיפיות של הכבד נגרמות על ידי אחד מנגיפי ההפטיטיס C ,B ,A או D, הדורש הדבקה מוקדמת בהפטיטיס B. חמשת האחוזים האחרים נגרמים על ידי נגיפים כמו אדנווירוס, ציטמגלוירוס ועוד.

[עריכה] הפטיטיס A

הפטיטיס A הוא נגיף מסוג RNA. הפטיטיס A היא הסיבה השכיחה ביותר להפטיטיס חריפה, ואינה מתפתחת למחלה כרונית. זהו אנטרוירוס שעובר מן הצואה דרך מזון או מים מזוהמים או דרך נוזלי הגוף. זיהום בהפטיטיס A יוצר חיסון לכל החיים כנגד המחלה.
קיימים שני חיסונים להפטיטיס A: חיסון פעיל וסביל. בישראל מחוסנים משנת 2004 ילדים בחיסון הפעיל כחלק משגרת החיסונים. בעת הגיוס לצה"ל מחוסנים כל המתגייסים בחיסון הסביל.
הטיפול בהפטיטיס A הוא טיפול תומך, וכולל שתייה מרובה ומנוחה. שיעורי המוות מן המחלה הם 0.01%, כשילדים בני פחות מחמש שנים ומבוגרים מעל גיל 50 מהווים את מרבית מקרי המוות.

[עריכה] הפטיטיס B

הפטיטיס B הוא נגיף ממשפחת ההפטדנה. הוא עשוי לגרום למחלה חריפה וכן למחלה כרונית. ההדבקה בנגיף היא דרך נוזלי הגוף – מגע עם דם נגוע או העברה ביחסי מין. גם רוק עשוי להעביר את המחלה. סוג נוסף של העברה היא העברה אנכית – מהאם לעובר. 95% מהחולים מתגברים על הזיהום ויוצרים נוגדנים כנגד הנגיף. כ 5% מן החולים מפתחים זיהום כרוני. מהלך נדיר של המחלה עשוי לגרום לכשל כבדי חריף (0.5%-1%) – מחלה פולמיננטית, ולהביא להרס הכבד תוך ימים עד שבועות עם 80% של מקרי מוות. קיים חיסון פעיל נגד המחלה, והוא חלק משיגרת החיסונים שמקבלים ילדי ישראל משנת 1998 (Engrix). הפטיטיס B כרונית מובילה להתפתחות שחמת הכבד (החלפת הרקמה התפקודית של הכבד ברקמת צלקת) וכשל כבדי, והיא מעלה מאוד את הסיכון ללקות בסרטן הכבד – קרצינומה הפטוצלולרית. קיימות שלוש תרופות מרכזיות המשמשות לטיפול הפטיטיס B ; אינטרפרון אלפא, אדפוויר ולמיודין.

[עריכה] הפטיטיס C

הפטיטיס C הוא נגיף RNA. הוא מועבר דרך נוזלי הגוף – דרך הדם או יחסי מין וכן מהאם לעובר (העברה אנכית). לא קיים חיסון מפני המחלה. כ 50-85% מן החולים יפתחו מחלה כרונית, ו כ 25-76% מהם יסבלו ממחלה כרונית פעילה ושחמת. הפטיטיס C הוא הסיבה המובילה בעולם להפטיטיס כרוני, והוא הסיבה המובילה באירופה ובארצות הברית להשתלת כבד. הפטיטיס C מעלה מאוד את הסיכון לקרצינומה הפטוצלולרית שמתפתחת אחרי כ 30 שנה בחולים הסובלים מהפטיטיס C כרונית ושחמת.

[עריכה] הפטיטיס D וE

שני סוגים נוספים של הפטיטיס ידועים, הפטיטיס D ו E. הפטיטיס D הוא נגיף RNA שיכול להתרבות רק בנוכחות הדבקה בהפטיטיס B. הפטיטיס E גורם למחלה הדומה להפטיטיס A, אם כי יש לו צורה פולמיננטית בחלק מהחולים, בעיקר בנשים בהריון. הוא נפוץ בעיקר בהודו. לאחרונה זוהה גם הפטיטיס G.

[עריכה] הפטיטיס אלכהולית

הפטיטיס אלכהולית נגרמת כתוצאה משתייה ממושכת של כמויות גדולות של הכוהל אתנול, המצוי בכל המשקאות החריפים.

התחלת המחלה תתבטא לרוב בחום, הגדלת הכבד, לויקוציטוזיס (ריבוי תאי דם לבנים) ופגיעה בתפקודי הכבד (צהבת והפרעות קרישה). כמו כן, יופיעו סימנים של יתר לחץ דם במערכת הפורטלית (מיימת, דימום מדליות, אנצפלופתיה). עם זאת, צורות קלות יותר של הפטיטיס אלכהולית עשויות להופיע ללא תסמינים. המשך שתייה מרובה של אלכהול תוביל לרוב לשחמת. בהפסקת שתיית אלכהול, ההפטיטיס האלכהולית תחלוף באיטיות לאורך שבועות עד חודשים, לעיתים ללא השלכות קבועות, אך לרוב תישאר שחמת מסוימת. בצורה גסה, ניתן לומר כי אחד מארבעה בני אדם השותים יותר משלושה משקאות אלכהולים ביום בתקופה של 10-15 שנה יסבול מרמה מסוימת של הפטיטיס אלכהולית. זיהום בהפטיטיס C ושימוש מוגבר באלכהול מזרז מאוד את התפתחות השחמת. שתייה מוגזמת של אלכהול לאורך זמן תגרום גם לשינויים שומניים בכבד.

[עריכה] הפטיטיס שנגרם על ידי תרופות

ישנן מספר גדול של תרופות שעלולות לגרום להפטיטיס. להלן רשימה חלקית של תרופות גנריות

• הלוטן Halothane – גז המשמש להרדמה
• מתיל דופא וניפדיפין Methyldopa, Nifedipine – תרופות נגד יתר לחץ דם
• איזוניאזיד וריפמפיצין Isoniazid, Rifampicin - אנטיביוטיקות לטיפול בשחפת
• פניתואין וחומצה וולפורית Phenytoin, Valporic acid - תרופות נגד אפילפסיה
• זידוודין Zidovudin - תרופה אנטי וירלית לטיפול באיידס
• קטוקונזול Ketoconazole - תרופה אנטי פטריתית
• איבופרופן ואינדומטצין Ibuprofen Indomethacin - נוגדי דלקת וכאבים
• אמיטריפטילין Amitriptyline - נוגד דיכאון
• אמיודרון Amiodarone - טיפול בהפרעות קצב לבביות
• פרצטמול Paracetamol - נוגד כאבים (במנת יתר).
• גלולות למניעת הריון
• תרופות טבעוניות והומאופתיות, תוספי מזון

המהלך הקליני של הפטיטיס תרופתית הוא מגוון, ותלוי בתרופה ותגובת החולה אליה. הפטיטיס יכול להיגרם על ידי כמעט כל תרופה.

רעלים וחומרים אחרים שעלולים לגרום להפטיטיס:

• פטריית האמניטה – פטרייה אחת יכולה לגרום למוות.
• זרחן צהוב – רעל תעשייתי
• פחמן טטראכלורידי, כלורופורם

[עריכה] הפרעות מטבוליות

מחלות מטבולית כגון מחלת וילסון, הגורמת לאגירת נחושת ברקמות שונות וגם בכבד, וכן המוכרומטוזיס, הגורמת לאגירת ברזל עלולות לגרום לדלקת ונמק כבדי.

[עריכה] כולסטטית

חסימה ממושכת של דרכי המרה, על ידי אבני מרה או גידול סרטני, מובילה להצטברות של נוזלי המרה בכבד, ולנזק ודלקת ברקמת הכבד.

[עריכה] אוטואימונית

הפטיטיס אוטואימונית (פגיעה עצמית על ידי מערכת החיסון) מופיעה ב 1-2/1000 בני אדם. היא מופיעה יותר בנשים מבגברים, ביחס של 8:1. היא עלולה להתפתח לשחמת. הטיפול בה הוא על ידי נוגדי דלקת כמו סטרואידים או תרופות ציטוטוקסיות.