ח'אלד מלך ערב הסעודית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||
ח'אלד בן עבד-אלעזיז בן עבד-אלרחמן (1912 - 13 ביוני, 1982) היה מלכה הרביעי של ערב הסעודית (בשנים 1975-1982) ומנהיגו התשעה-עשר של בית סעוד.
ח'אלד עלה לכתר עם ההתנקשות בחייו של אחיו-למחצה, המלך פייצל. הוא נבחר ליורש עוד בשנת 1965, זאת אף על פי שלא היה האח המבוגר ביותר, ולפיכך לא אמור היה לקבל את הכתר; סירובו של אחיו הבכור מוחמד בן עבד-אלעזיז הקנה לו את המלוכה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מלכותו
[עריכה] ענייני פנים
הגם שניחן בנסיון שלטוני רב - הוא שימש כמושל חיג'אז בשנים 1932-1934 וכשר הפנים של הממלכה (החל מ-1934) - ח'אלד לא הביע עניין רב בפוליטיקה ולמעשה הפקיד חלק ניכר מניהול המדינה בידי אחיו הצעיר, סגן ראש הממשלה ונסיך הכתר פהד. ברוח זו, ח'אלד העניק ליועציו ולשריו סמכות רחבה יותר. הוא התיר למושלים האזוריים אוטונומיה ניכרת ואף הגדיל את המימון הממלכתי.
זמן לא רב לאחר שעלה לשלטון, הציג ח'אלד תוכנית חומש שבבסיסה עמד הצורך לתחזק, לפתח ולייעל את תשתיתה של הממלכה, כדי שתוסיף לשגשג כלכלית. הוא פתח את שערי ממלכתו בפני נחשולי עובדים זרים, בעיקר ירדנים, פלסטינים, מצרים וסורים, כדי שיסייעו בפיתוחה (באמצע שנות ה-80 היו כבר כמחצית מכוח העבודה הסעודי). בימי שלטונו הגיעו הפקת הנפט והכנסותיו לשיאן, תוך הלאמתה המוחלטת של חברת הנפט עראמקו.
בתקופת שלטונו של ח'אלד הורגשה תסיסה פנימית מסוימת ברחבי הממלכה. ב-1979 התרחשה התפרצות אלימות חמורה כאשר קבוצת קנאים השתלטה על מסגד הכעבה במכה, ודוכאה באכזריות. תסיסות מסוימת הורגשה גם בקרב השיעים שבסעודיה שלחוף ההמפרץ הפרסי בנובמבר 1979 ובפברואר 1980, לנוכח המתיחות בין ערב הסעודית ואיראן שעברה לא מכבר מהפכה אסלאמית.
[עריכה] ענייני חוץ
ח'אלד המשיך במאמצי הייצוב והפיוס של סביבתו הקרובה בהם החל אחיו פייצל עוד בשנות השישים. באפריל 1975 הגיע להסכמה עם שליטי עומאן ואבו דאבי בדבר מעמדו של נווה המדבר בוריימי, נקודת המפגש בין שלוש המדינות, שחוללה בעבר מחלוקת רבה. שנה אחר כך 1976 ערך ח'אלד ביקורים מדיניים בכל מדינות המפרץ הפרסי, בתקווה לעודד שיתוף פעולה הדוק יותר, לבסס את היציבות האזורית ולהבטיח כי מדינות המפרץ העשירות תיוותרנה תחת השפעה סעודית ולא איראנית. ביקורים אלה עמדו, ככל הנראה, ביסודה של מועצת המפרץ לשיתוף פעולה, אשר נוסדה בשנת 1981. באותה שנה כינס ח'אלד פיסגה ערבית היסטורית בערים טאיף ומכה.
בניגוד למצופה, ביקורו של הנשיא המצרי אנואר סאדאת בישראל בשנת 1977 גרם לח'אלד לסטות ממתינותו האופיינית ולהצטרף למדינות העימות הנוקשות בגינוי ובהחרמתה של מצרים. היחסים הרשמיים נותקו, ואולם קשרי המסחר, התעבורה, ההשקעות והתיירות הוסיפו להתקיים.
המלך המשיך לקיים יחסים הדוקים עם ארצות הברית והמערב. בינואר 1978 ביקר אותו הנשיא האמריקני ג'ימי קרטר, ובפגישה סיכמו השניים על הסכם מכירת נשק אמריקני מתקדם (הסכם דומה נחתם ב-1981). יצוין, כי עסקאות הנשק הלכו ונעשו מסובכות יותר, במידה רבה בשל דאגתם של גורמים פרו-ישראליים בממשל. ח'אלד נאלץ לפנות לאירופה (ובמיוחד לצרפת, בה ביקר ביוני 1981) על מנת לחזק את צבאו, ואולם היחסים עם ארצות הברית לא נתרופפו: ב-1980 הסעודים הסכימו - בחשאי - להעמיד לרשות האמריקנים בסיסי אחסון ופריסה לצרכיו של "כוח הפריסה המהירה" שתכננו האמריקנים להציב באזור על מנת להגן על המפרץ הפרסי.
בערוב ימיו של ח'אלד גבר בסעודיה החשש מפני מלחמת איראן-עיראק. אהדתו של ח'אלד, שסלד ממשטר האייאתולות האיראני, מקיצוניותו ומשאיפותיו ההגמוניאליות, הייתה נתונה לעיראק, חרף מהפכנותו וחילוניותו של שליטה, סדאם חוסיין. אף ששמרה על חזות ניטרלית (המלך ח'אלד השתתף בנסיונות השווא לתווך בין עיראק ואיראן), סעודיה מימנה חלק ניכר מהמאמץ המלחמתי העיראקי, וסבלה בשל כך מהפצצות איראניות על מערך הובלת הנפט הימי שלה.
[עריכה] מוות
כמו רבים מבני משפחת סעוד, היה ח'אלד חולה לב. הוא אף רכש מטוס פרטי מדגם בואינג 747 הכולל חדר ניתוח למקרה שיתמוטט במהלך טיסה. ב-13 ביוני, 1982 עבר התקף לב מסיבי ומת. אחיו, נסיך הכתר פהד, הומלך תחתיו.
| הקודם: פייצל מלך ערב הסעודית |
מלך ערב הסעודית ה-4 25 במרץ 1975 - 13 ביוני 1982 |
הבא: פהד מלך ערב הסעודית |
| הקודם: פייצל מלך ערב הסעודית |
ראש בית סעוד ה-19 25 במרץ 1975 - 13 ביוני 1982 |
הבא: פהד מלך ערב הסעודית |
