זיכרון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בזיכרון האנושי. לערך העוסק במשמעויות אחרות של המלה "זיכרון", ראו זיכרון (פירושונים).
זיכרון הוא יכולתו של האדם (ושל אורגניזמים אחרים) לאגור מידע ולהשתמש בו. המילה "זיכרון" מתארת גם את יכולת אגירת המידע וגם את המידע הנאגר עצמו.
תוכן עניינים |
[עריכה] חלוקת הזיכרון על פי טווח זמן
את הזכרון ניתן לחלק למספר מרכיבים: זיכרון חישה מיידי, זכרון עבודה וזיכרון לטווח ארוך. יש המחלקים את הזיכרון ארוך הטווח עצמו לשני סוגים הנבדלים במידת אורכם (התשובות לשאלות "איפה היית כשרבין נרצח", ו"מה היה מזג האוויר אתמול" - שתיהן נמצאות בזיכרון ארוך הטווח, אולם רק הראשונה צפויה להאריך ימים שם).
זיכרון החישה נוגע ליכולת לשמור למשך שנייה תמונה חזותית או תחושת מגע, גם אחרי שאלו נעלמים. כפי שמראה אחת מפרדיגמות הניסוי, כאשר מתבוננים לרגע בשורה ובה 12 ספרות ועוצמים עיניים - רוב האנשים יוכלו לדווח על 4 או 5 ספרות לכל היותר. החוקרים הוכיחו שהרבה יותר ספרות נקלטות במוח, אולם השיכחה כל כך מהירה, שעד שהאדם מדווח על הספרה הרביעית או החמישית, הוא כבר אינו זוכר דבר נוסף.
זיכרון העבודה הוא בעצם הזיכרון המודע. אדם זוכר דברים רבים, אולם רק חלקם הקטן מצוי בתודעתו ברגע נתון. דרך משל, אדם יכול להיות בה בעת מתמטיקאי, בעל ואבא. ברור שהזיכרון המודע שלו מכיל מידע שונה כאשר הוא פותר משוואות, סועד עם אשתו בארוחה רומנטית, או מקריא לילדו סיפור.
מצד שני, הרי גם בעת שהמתמטיקאי מקריא סיפור, הוא יכול, אם ירצה, להעלות בדעתו את חישוביו האחרונים. דבר זה מעיד על כך שהם מאוחסנים במוחו במקום כלשהו. מקום זה הוא הזיכרון לטווח ארוך.
החוקרים לא מצאו כל מגבלת אחסון לזיכרון לטווח ארוך, ואדם (ואף בעל חיים) יכול להחזיק בו מאגרי מידע מדהימים בהיקפם. לעומת זאת, זיכרון העבודה הוא מוגבל ביותר, ולא ניתן לאחסן בו יותר מ-9 פריטים בה בעת (הממוצע הרגיל הוא 7. 7 נחשב ל"מספר קסם" בחקר הזיכרון, משום שהוא הממוצע ליכולת האחסון בזיכרון העבודה בקרב בני אדם מתרבויות שונות). המילה "פריט" מטעה, שכן פריט יכול להיות גדול למדי בהיקפו. אפשר להמחיש זאת בדוגמה פשוטה: הסדרה 1,1,9,2,0,0,1,1,1,2,0,0,0 נראית לכאורה כסדרה של 13 פריטים, וככזאת בלתי ניתנת לאחסון בזיכרון העבודה, אולם ניתן בנקל לראות אותה כצירוף שני הפריטים - 1.1.2000 (היום הראשון של שנות האלפיים), וכ-11.9.2001 (יום הפיגועים במגדלי התאומים). אלו, אם כך, שלושה עשר פריטים, שכל אדם יוכל להציג אותם במוחו כשני פריטים בלבד.
התאוריה הקוגניטיבית רואה ביכולת לזקק פריטי מידע רבים לגוש מידע אחד אשר ניתן להשתמש בו בזיכרון העבודה את אחד ממאפייניה העיקריים של המומחיות. זכרון עבודה קטן נחשב לאחת הסיבות לכך שתינוקות מתקשים להתמודד עם בעיות מורכבות.
זכרון העבודה כשלעצמו אינו מאריך יותר מדקה.
זיכרון צילומי - הזיכרון הצילומי הוא תת סוג של זכרון העבודה, והוא נבדל מזכרון העבודה המילולי הרגיל בטיבו, וגם במרכזי המוח שהוא מפעיל.סוג זה של זיכרון משמש לזכרון תמונות. יש מתי מעט, רובם ככולם ילדים, המסוגלים לעשות בזכרון זה שימוש כדי "לצלם" מסמכים, או תמונות על כל דקדוקיהן ופרטיהן.
קיים גם זיכרון מרחבי - הזיכרון המרחבי טוב יותר בדרך כלל אצל זכרי היונקים מאשר אצל הנקבות. הפסיכולוגיה האבולוציונית מנמקת זאת בכך שזכרים יכולים להפיק תועלת מנדודים, אם בדרכם הם מפרים נקבות רבות.
הזיכרון המרחבי מקושר לאונת המוח הימנית, ואילו המילולי - לזו השמאלית. גודלו של ההיפוקמפוס במוח מהווה מנבא טוב להפתיע לזיכרון המרחבי, ואף נמצא שהוא גדול יותר אצל נהגי מוניות. האם זאת משום שהוא גדל והתפתח, או שמא משום שאנשים שאינם בעלי היפוקמפוס גדול לא יפנו לעבודה כנהגי מונית ? יש כמה ראיות המצביעות על כך שהסיבה הראשונה עיקרית. הזכרון המרחבי טוב יותר אצל בני תרבויות שבהן יכולת ההתמצאות במרחב חשובה. במיוחד יש לציין את האבוריג'ינים, הידועים בזיכרון המרחבי המעולה שלהם.
[עריכה] קידוד, אחסון ושליפה
שלוש פעולות עיקריות מבוצעות בתהליכי זכירה. הראשונה שבהן היא הקידוד, קליטת המידע. מידע מילולי בדרך כלל מקודד לפי משמעותו. קשה לאדם לשחזר את המבנה התחבירי של משפט ששמע, אך קל לשחזר את תוכנו של המשפט. מכאן המלצה לאלו האמורים לזכור חומר לימוד - להעמיק בתוכן, משם שהמוח אינו מתוכנת לזכור מילים אלא את משמעותן. ככל שהטקסט מקושר עם משמעויות רבות יותר, קל יותר לזוכרו.
הפעולה השנייה היא האחסון בזכרון ארוך הטווח. לכך יש טכניקות שונות, הבולטת שבהן היא השינון.
בתרבויות שבהן מקובל לזכור ולא להעלות מידע על הכתב, הזכרון טוב יותר. באופן כללי, ככל שיש יותר מוטיבציה לזכור, הזכרון מאוחסן זמן רב יותר.
ישנם פריטי מידע הנשמרים בשל השפעתם הרגשית. אחד החוקרים תיאר אותם כ"מותירי צלקת ברקמות הזיכרון". עם זאת, יש הסבורים שגם פריטי מידע מעוררים רגשית נשמרים בעיקר בשל נטייתו של האדם לשוב ולחשוב עליהם.
אירועים שהם טראומטיים נחרטים במוח כנראה בשל פעילותם של הורמוני לחץ. אחת הדרכים למנוע זכרון פוסט טראומתי היא להזריק, סמוך למועד הטראומה, נוגדים לפעילות ההורמונלית.
לא כל רגש יעודד זיכרון. חרדה עלולה ליצור גם עומס קוגנטיבי ובשל כך לפגוע בתהליכי זכירה והיזכרות (דבר זה יכול להוביל, למשל, לפגיעה בהצלחה במבחן).
השליפה היא העברת הזיכרון חזרה מהזכרון לטווח ארוך אל זכרון העבודה. ייתכן שמידע אגור במוח, אך שליפתו לא תצלח. הכול מכירים את התחושה כאשר דבר מה "מצוי על קצה הלשון", אך אין מצליחים לזוכרו במדויק. רמזים מועילים רבות לשליפה. ואכן, קל הרבה יותר לענות על השאלה "האם אתה מכיר ילדים בשמות דניאל, ירון ויואב?" מאשר על ההוראה "מנה את שמות הילדים שאתה מכיר". הקשר הוא אחד מהדרכים לשליפה מוצלחת יותר. ברגע שאדם יהיה בעת שליפה באותו מקום בו הצפין את המידע יהיה לו קל יותר לשלופו.
מומחים ממליצים על אחסון מידע בצורה של גרף היררכי. הצגה כזו של מידע במוח מקלה מאוד על השליפה. פעולת השליפה קשורה באונה הימנית.
[עריכה] זכרונות דקלרטיביים ולא דקלרטיביים
הזכרון הדקלרטיבי הוא מה שאנו בדרך כלל מזהים עם המילה "זכרון". זהו זכרון של מידע (זכרון סמנטי) או של אירוע שאירע לנו (זכרון אפיזודי). אולם קיים סוג נוסף של זיכרון, זיכרון פרוצדורלי, כלומר זיכרון מיומנות. זכרון זה אינו עולה במודע, ואנו נעזרים בו מבלי לדעת על קיומו. אחת התופעות המעניינות היא שזכרון זה לא נפגע לעיתים גם אצל חולים שלקו באמנזיה קשה בשל פגיעות מוח. דבר זה מעיד על כך שחלקים אחרים במוח מפעילים אותו. לזיכרון זה משתייכות היכולת לנהוג במכונית (לכן כמעט שאי אפשר לשכוח אותה כליל), היכולת לרכב על אופניים, אבל גם יכולות מילוליות פשוטות, ובלבד שאין הן מודעות. למשל, היכולת לקרוא מילה הפוך.
[עריכה] כשלי זיכרון
הזיכרון אינו חסין מטעות. ידועים מקרים שבהם עדים זיהו אדם בוודאות גמורה כפושע, ולבסוף התברר שטעו. טעות שכיחה במיוחד כאשר הסביבה שבה נוצר הזיכרון בתחילה הייתה דו משמעית ולא אופטימלית, וכאשר מידע שהגיע לאדם אחרי היווצרות הזיכרון התערבב עם הזכרון עצמו. בהקשר זה התברר כי העלאת זכרון בתודעה לעיתים קרובות לאו דווקא משפרת אותו, אלא עלולה להכניס לתוכו מרכיבים זרים שלא היו בו בתחילה.
בארצות הברית נסוב בשנים האחרונות פולמוס סוער סביב אמינותן של טענות גברים ונשים, שנזכרו, לאחר טיפול פסיכולוגי, בהתעללות מינית שחוו בילדותם. אולם טענות אלו הן בעייתיות בשל הקלות שבה אפשר להשתיל זכרונות (באחד המקרים התברר שהחקירה המשטרתית גרמה אפילו למתעלל כביכול להאמין שאכן ביצע דברים שלא היו ולא נבראו!).
[עריכה] פיזיולוגיה
הזכרון הוא אחד המנגנונים הפחות מובנים במוח. מקובל כי הזכרון מאוחסן באמצעות שינוי הקשרים בין הנוירונים, אך אין עדיין תשובות מלאות לשאלות היכן וכיצד בדיוק אותו שינוי מתבצע, ועוד פחות מכך ידוע על האופן בו מידע מיוצג על ידי רשתות נוירונים. ידוע שההיפוקמפוס, מבנה במוח הקדמי, אחראי על קידוד זיכרונות דקלרטיביים חדשים . אזורים אחרים נמצאו קשורים לסוגי זיכרון ספציפיים: התניית פחד קשורה לגרעין הצידי של האמיגדלה, למידה מוטורית ולמידת הסתברויות לגרעינים הבאזליים, ולמידה תפיסתית לקורטקס האסוציאטיבי. ברמת הארגון התאי, מקובל כיום חוק הב, המניח כי פעולה משותפת של שני נויורונים באותו הזמן, המתרחשת בתדירות גבוהה, מביאה לחיזוק הקשר ביניהם. הכלל התיאורטי אושש על ידי גילוי מנגנון הפועל בנוירונים באזורים שונים של המוח ומשנה את חוזק הקשרים בין התאים עפ"י מידת פעילותם המשותפת - הגברה ארוכת טווח (LTP). יש עדויות חזקות שמנגנון זה משחק תפקיד בהתניית פחד, למידה מוטורית ולמידה הסתברותית. נושא הזיכרון ממשיך להחקר ופענוחו הוא אחד היעדים החשובים של מדעי המוח.
[עריכה] ראו גם
- דז'ה וו
- מנמוניקה
- אמנזיה
- אלצהיימר
- זכרון חזותי
- זכרון סלקטיבי
- מחלת הנטינגטון
- יחידת זיכרון ביולוגי
[עריכה] לקריאה נוספת
- ניצה אייל, נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה, הוצאת אריה ניר, 2004.
- דניאל ל. שכטר, שבעת החטאים של הזיכרון - איך המוח זוכר ושוכח, הוצאת אריה ניר, 2005.
- ערן כץ, סוד הזכרון המצוין, הוצאת מודן, 1999.
- מדליין בורלי אלן, פיתוח מיומנות זיכרון בעסקים, הוצאת אור עם, 1994.
