פסיכולוגיה אבולוציונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכולוגיה אבולוציונית היא ענף בפסיכולוגיה המתבסס על ההנחה שאישיות האדם עוצבה על ידי מיליוני שנות אבולוציה. לפיכך ניתן למצוא שורשים אבולוציוניים להתנהגות האנושית על פניה השונים. ההנחה שבעלי החיים ובכללם האדם נוצרו בתהליך אבולוציוני מקובלת כיום כמעט על הכול, אולם הסברה שניתן להסביר במונחים אבולוציוניים גם את התנהגות האדם ואת תודעתו נתקלת בהתנגדות.

תוכן עניינים 1 רקע 2 טיעונים מרכזיים 3 הבדלים בין המינים 4 עיקרון ההכבדה 5 ביקורת 6 קישורים חיצוניים 7 לקריאה נוספת

[עריכה] רקע

ההשערה שניתן יהיה להשתמש בתורת האבולוציה כדי להסביר את הפסיכולוגיה האנושית נמצאת כבר בכתביו של צ'ארלס דרווין, אולם הפסיכולוגיה האבולוציונית לא התפתחה אלא כעבור דורות. בשנות השישים פרחה האתולוגיה, חקר התנהגות בעלי החיים. ב-1975 פרסם חוקר הנמלים, אדוארד וילסון, ספר בשם "סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה". בספר זה תיאר את הקשרים בין ביולוגיה לבין חיים חברתיים אצל בעלי חיים ובפרקו האחרון אף ניסה למצוא קשרים כאלו גם בחברה האנושית. פרק אחרון זה עורר פולמוס עז, שהגיע עד לכדי שפיכת מי קרח על ראשו של וילסון בזמן שניסה להרצות על הנושא. התחום קיבל דחיפה נוספת עם פרסום ספרו של ריצ'רד דוקינס "הגן האנוכי". בסוף שנות ה70 ובמרוצת שנות ה80, סבלו העוסקים בתחום מהתקפות רבות בידי חוקרים כסטיבן ג'יי גולד. חלק מהביקורות היו ביקורות פנים מדעיות על כשלים בתאוריה, וחלק מהביקורות היו על הטייה פוליטית או הנחות מוקדמות אידאולוגיות-פוליטיות של התאוריה. זו אחת הסיבות, שהתחום שהוכר בשם סוציוביולוגיה, שינה את שמו לפסיכולוגיה אבולוציונית בסוף שנות השמונים. השם נטבע לראשונה במסגרת רשמית במאמרו של Ghiselin, "דרווין והפסיכולוגיה האבולוציונית" בסיינס משנת 1973, אולם רק ב-1987 כאשר פורסם מאמרם של קוסמידס וטובי, "מאבולוציה להתנהגות: פסיכולוגיה אבולוציונית כחוליה החסרה" החל העניין הרחב בגישה זו.

[עריכה] טיעונים מרכזיים

תחום הוא בעצם צרוף של שני תחומים שונים: פסיכולוגיה קוגנטיבית ואבולוציה, ועוסק באיך מיליוני שנים של אבולוציה השפיעו על ההתנהגות, הרגשות והמחשבות של בני האדם. חשוב להדגיש שבניגוד לתחומים אחרים בפסיכולוגיה כמו פסיכולוגיה התפתחותית, חברתית וכו', התחום אינו מוגבל לנושאים מסוימים ומהווה למעשה ראיית עולם כוללת שאפשר לישמה בכל ענף פסיכולוגי. התחום מאוד אינטרדיסיפלינרי ולא מוגבל רק לפסיכולוגים. יש הרבה אנתרופולגים, ביולוגים, כלכלנים וסוציולוגים שעוסקים בו. כל אחד מהם תורם את הזווית היחודית לו, אבל לכולם משותפת הנחת היסוד שעקרונות אבולוציונים מנחים את ההתנהגות האנושית. כך, אנתרופולוגים יחקרו חברות של ציידים לקטנים, פסיכולוגים יחקרו חברות מודרניות וכו'.

הנחת המוצא היא שבמשך מיליוני שנה אנשים חיו בחברות של ציידים לקטנים, ודרכי ההתנהגות שלנו עוצבו בתקופה זו. התקופה נקראת התקופה הפלייסטקונית, שהיא עידן גיאולוגי של כמיליון שנה שבו אבות אבותינו חיו בסוואנה, והמוח עוצב בצורה שבאה לתת פיתרונות לחיים באותה סביבה. הרגשות, התנהגויות וההעדפות שלנו עוצבו כאדפטציה לסביבה. התרבות האנושית קיימת כמה אלפי שנה ואין היא יכולה להיות בעלת השפעה ממשית על הגנים שלנו ועל האדפטציות הללו; למרות שיש כמובן השפעות תרבותיות והפסיכולוגיה האבולוצינית אינה מתעלמת מהן. טעות מקובלת היא לחשוב שיש דטרמיניזם בהתנהגות שלנו. הרי גם אם עוצבנו לדרכי מחשבה והתנהגויות מסוימות, אזי זה הכרחי שננהג כך.

האדפציות שעליהן מתבססת הפסיכולוגיה האבולוציונית נקראות דומיינס מיוחדים (domain specific) והם מהווים מהפכה מושגית בפסיכולוגיה המסורתית. הפסיכולוגיה האבולוציונית יוצאת כנגד מה שהיה מקובל במשך שנים כמודל הסטנדרטי של מדעי החברה. המודל הזה מניח שהמוח האנושי גמיש מאוד לקלטים מהסביבה ושיש לו רק יכולות למידה כלליות. לעומת זאת התאוריה המחשובית של המוח מדגישה את סכימות החשיבה הספציפיות שאנשים נולדים איתם, כאלו שנתנו פתרונות אדפטיביים בתקופה הפלייסטקונית. הפתרונות הללו, באופן כללי, עזרו לאנשים בהישרדות או נתנו להם עדיפות בבחירת בני זוג, ולכן הם מועילים לאורך זמן.

[עריכה] הבדלים בין המינים

פסיכולוגים אבולוציוניים הרבו לעסוק בחקר הבדלי מגדר ודפוסי רבייה. הנושא מרחיב את הויכוח של תורשה מול סביבה ודן באיך למעשה התפתחו ההבדלים בין גברים ונשים ולמה הם שונים כל כך. הרעיון המרכזי שעומד בבסיס ההבדלים מבוסס על ברירה מינית. הברירה המינית (או הזויגית) מדברת למעשה על איך גברים ונשים ממקסמים את העברת הגנים שלהם. הם עושים זאת בשתי סכימות עיקריות: תחרות תוך מינית שבה הם משתדלים להיות הכי בולטים בתוך אותו מין, ותחרות בין מינית שבו הם שואפים "להבחר" על ידי בן המין השני כשותף לרביה.

ההנחה הבסיסית של תורת האבולוציה היא שכל אורגנזים שואף להתרבות, ותנאים סביבתיים שיגרמו לכך שאורגניזם יתרבה יותר מבני מינו האחרים, יגרמו לכך שהגנים שלו יציפו את המערך הגנטי של הגזע, והצאצאים של אותו פרט ישתלטו על האוכלוסייה.

גברים ונשים שונים מבחינה ביולוגית. הם עברו אבולוציה שונה. ההבדלים האלו באים לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: גבר - תאי זרע רבים, קטנים וזריזים. אישה - ביציות מועטות, גדולות ונייחות. הבדלים בסיסיים אלו גורמים לאסטרטגיות מיניות שונות.

בטבע, המין שמשקיע יותר הוא זה שיהיה בררן יותר. כך שנשים יותר בררניות מגברים בבחירת בן זוג מכיוון שטעות שהן תעשינה יכול לעלות במחיר יקר אם אישה תיאלץ לגדל את הילד שלה לבד. בחברות פרימטיביות לילדים יש סיכוי הרבה יותר נמוך לשרוד אם אין אבא שיעזור. גברים לעומת זאת לא צריכים להשקיע הרבה ברביה ולכן יש להם נטייה יותר ברורה למין מזדמן. גבר יטה יותר לאסטרטגיות "כמותיות". כלומר יעדיף לפזר את זרעו כמה שיותר גם במחיר נטישת האישה וגם במחיר שחלק מילדיו ימותו (בחברות פרימטיביות ילד ללא אב הינו בעל סיכוי גבוה יותר למות). אישה לעומת זאת, תעדיף אסטרטגיה "איכותית". מכיוון שהיא נושאת בעיקר הנטל של היריון, הנקה וכו', ומכיוון שהביציות שלה יקרות יותר היא תהיה בררנית יותר בבחירת בן זוג. גורם מאוד חשוב בשבילה יהיה שהגבר יהיה נאמן לה. מכאן יוצא שגברים מתחרים בצורה חריפה יותר זה בזה על לב הנשים. זה מוביל לאדפציות שונות שמסבירות הבדלים בין המינים. למשל, גברים יהיו תחרותיים יותר. הסיבה לכך היא שאישה תמיד יכולה למצוא בן זוג. יתכן שזה לא הבן זוג האידאלי שהיא מבקשת אבל אם היא תרצה היא תמיד תוכל למצוא מישהו ותמיד יהיה גבר שיסכים ליחסים מסוג כלשהוא איתה. גבר, לעומת זאת, יכול בקלות להישאר בלי בת זוג מכיוון שאף אחת לא תרצה אותו. ואכן, תצפיות בתרבויות שונות מראות שיש הרבה יותר שונות במספר בני הזוג של גברים לעומת זה של נשים. לנשים יש מספר דומה של פרטנרים מיניים במהלך החיים ולגברים יכול להיות ממספר קטן מאוד עד למספר עצום.

אנשים נמשכים לסימני פוריות ובריאות אצל המין השני. גברים יותר רגישים מנשים לסימנים של פוריות ונשים פחות מכיוון שגבר יכול להוליד כמעט בכל גיל. זו הסיבה שהאטרקטיביות של אישה יורדת פלאים בשנות ה40, במקביל להפסקת המחזור החודשי שלה. זו גם הסיבה שגברים נמשכים לנשים צעירות יותר כי כך יש להם סיכוי להוליד יותר ילדים איתם. יש כל מיני סימנים של פוריות אצל אישה, אחד העיקריים שבהם היא סימטריה בפנים ובגוף שמעידים על בריאות טובה וגנים טובים. סימן נוסף הוא יחס מותניים ירכיים של 0.7 בערך, שנחשב לאטרקטיבי מאוד אצל אישה עבור גברים. יחס כזה מאפיין נשים שלא נכנסו להיריון מעולם ונשים בגיל צעיר. מצאו גם שלנשים עם יחס כזה, יש סיכוי גבוה יותר להיכנס להיריון. מעניין שנמצא במחקרים, שלא חשוב המשקל שאישה שוקלת, אם היחס מותניים ירכיים יהיה כזה, היא תהיה יותר אטרקטיבית לגברים בקבוצת המשקל שלה. זו דוגמה מצוינת לשילוב בין סביבה לגנים. מחקר שנעשה על מיס יוניברס מצא שהזוכות נעשו רזות יותר ויותר עם השנים, אבל יחס המותניים-ירכיים שלהם נשאר קבוע. כלומר המשקל עצמו מושפע תרבותית. זה יכול להסביר את המשיכה שהייתה במאות קודמות לנשים עגלגלות, שסימלו למעשה חברה גבוהה ושבעה. היום, לרוב האנשים אין בעייה להשיג מזון בסיסי והבעייה העיקרית היא להילחם במשקל ולכן רזון נהפך לסמל ססטוס.

אישה פחות מתענינת בפוריות של הגבר (שוב, כי הוא פורה כל הזמן) ויותר חשובים לה המשאבים שיש לו. בחברה צידים לקטנים זה היה האוכל שהוא מביא לה ובחברה מודרנית זה בעיקר סטטוס וכסף. גברים בעלי סטטוס גבוה יותר נתפסים כיותר אטרקטיביים מנשים. הסיבה היא שטבועה בנשים ההכרה שעל מנת לשרוד היא והילדים שלהם חייב שהגבר יהיה בעל משאבים ולכן זה גורם מכריע.

הפסיכולוגיה האבולוציונית מסבירה הרבה הבדלים בין המינים. למשל, מדוע גברים מעדיפים נשים צעירות? מכיוון שנשים צעירות נמצאות בתחילת תקופת הפוריות שלהן וכך גברים יוכלו להבטיח שלא היו להם ילדים מגברים אחרים, וגם יוכלו לנצל טוב יותר את כל תקופת הפוריות של האישה. אישה, לעומת זה, תעדיף גברים מבוגרים ממנה, כי כך היא יכולה להבטיח סטטוס ומעמד גבוהים יותר של הגבר, וביטחון גדול יותר שיוכל לתמוך בה ובילדיהם העתידיים. זו גם הסיבה שיש ירידה הרבה יותר דרסטית באטרקטיביות של האישה מאשר של הגבר, שחופפת את תקופת הפוריות שלה. גברים כידוע יכול להוליד כמעט בכל גיל ולכן הירידה באטרקטיביות שלהם מתונה יותר.

נושא נוסף, נאמנות ובגידות. לגבר הרבה יותר חשוב שאישה לא תבגוד בו מינית כי אז הוא מסתכן בגידול ילד לא שלו שזה אובדן עצום מבחינה אבולוציונית. אישה לעומתו, תפגע יותר מבגידה רגשית, כלומר שהגבר לא יקשר לאישה אחרת, מכיוון שאז היא מסתכנת באובדן ה"בעלות" על משאבי הגבר. זה לא אומר שהן גברים ונשים לא יפעו מסוג הבגידה השני, אבל הם יפגעו פחות.

[עריכה] עיקרון ההכבדה

עיקרון ההכבדה הוא עיקרון שעומד בבסיסה של כל תקשורת בין שני פרטים בטבע. העקרון נכון לכל אותן סיוטאציות שבהן פרט מסוים מנסה להעריך את כוחו של פרט אחר באוכלוסייה. העקרון הוצע בשנות ה70 על ידי הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי ובמשך שנים היה שנוי במחלוקת.

כדי להסביר איך הוא פועל אשמש בדוגמה הכי מפורסמת והיא של הטווס. לטווס יש זנב צבעוני גדול שלא תורם שום דבר להשרדות שלו ורק מכביד על הקיום שלו. הוא כבד, דורש הרבה אנרגיה להתפתחות שלו ולשימורו, צבעוני ולכן חושף את הטווס לטורפים, ואף על פי כן הוא קיים. הסיבה לכך היא שהטווס בעצם אומר: תראו אותי, אני כל כך חזק, בריא, ובעל גנים טובים שאני יכול להרשות לעצמי זנב כזה גדול ועדיין להשרוד. ואכן, הטווסים עם הזנבות הכי גדולים ויפים מזדווגים עם יותר נקבות.

דוגמה נוספת קשורה ליחסים בין טורף לנטרף. הצבי למשל כאשר הוא מבחין בזאב, במקום לברוח הוא מתחיל להקפץ במקום ובכל להכביד על עצמו. הוא בעצם משדר לזאב את כוחו. צבי חזק ובריא יצליח לקפוץ גבוה והזאב לא יטרח לרדוף אחריו. הצבי מסמן לזאב שחבל על האנרגיות שלו ושלא יטרח לרדוף אחריו. צביים חלשים, זקנים, חולים לא יצליחו לקפץ גבוה והזאב ירדוף אחריהם.

העקרון נחשב במשך שנים ללא תקף בגלל שלא נמצא לו מודל מתמטי מוצלח אצל הביולוגים המתמטים. כל זה השתנה כשאלן גרייפן (Alan Grafen), בשני מאמרים קלאסיים ב1990 הראה שקיים מודל מתמטי שיכול להסביר את העיקרון. יש כמה הנחות יסוד ומסקנות שנובעות מהן. למשל, ההכבדה חייבת להיות הכבדה אמיתית ופרטים חלשים לא יכולים לזייף אותה אחרת המודל לא יהיה יציב מבחינה אבולוציונית. בביולוגיה משתמשים הרבה במושג של "אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולוציונית" כדי לתאר מודלים שבהם תכונה מסוימת יכולה להתעצב ולהתפתח. בעיקרון, יש הרבה תכונות שלא יכולות להתפתח מכיוון שהן חשופות לרמאים שימנעו את ההתפתחות שלה.

העקרון ניתן להשלכה גם על בני אדם. הרבה התנהגויות אלטרואיסטיות יכולות להיות מוסברות על ידי העקרון. מכיוון שהגברים הם אלו שלרוב מנסים להתחרות על לב הנשים, הרבה מאוד מהם יפגינו התנהגויות שלכאורה חסרות כל פשר אבל כעת ניתן לראות אותן לאור העקרון. למשל, כבר שיצא עם אישה יבזבז עליה הרבה במסעדה או ישאיר טיפ גדול.

[עריכה] ביקורת

נטען שהפסיכולוגיה האבולוציונית נותנת "גושפנקא אבולוציונית" להתנהגות לא מוסרית ושוביניסיטית. אם הפמיניזם רואה באונס מעשה תוקפנות שנועד להחיל את שלטון הזכר על הנקבה, הפסיכולוגיה האבולוציונית יכולה לספק לו הסבר המעגן אותו בהיסטוריה של ההתרבות האנושית. באופן דומה, ראיית התוקפנות והמלחמה כחלק מהמורשת האבולוציונית של האדם וכהתנהגויות שזיכו את המחזיקים בהן ביתרון במלחמת הקיום נותנת להן לגיטימציה.
סניגוריה של הפסיכולוגיה האבולוציונית אינם רואים סיבה להכניס משמעות ערכית להסבר המדעי. בנוסף הם מזכירים שהמוסריות, הרתיעה מאלימות ואפילו הביקורת על הפסיכולוגיה האבולוציונית בשל החשש מהמסרים שעלולים להשתמע ממנה - כל אלו גם הם מצויים בקרב האדם ולפיכך מקורם גם הוא בתהליכי אבולוציה.

מכיוון אחר מותקפת הפסיכולוגיה האבולוציונית בשל חוסר מדעיות: כמעט בכל עניין ניתן למצוא הסבר אבולוציוני גם לתופעה וגם להיפוכה. אין הפסיכולוגיה האבולוציונית עומדת במבחן שהציב קרל פופר לתאוריה מדעית, לא ניתן למצוא דבר מה שיסתור אותה. למעשה, ניתן להעמיד השערות על בסיס האבולוציה ולבחון אותן במעבדה. הפסיכולוגים האבולוציוניים בעצמם מודים שלא כל תופעה ניתנת להסבר על בסיס אבולוציוני, ויתכנו השפעות תרבותיות רחבות שיבואו בסתירה לאבולוציה.

שיטות המחקר בפסיכולוגיה אבולוציונית מגוונות מאוד. קשה מאוד לבדוק סיבתיות ולכן צריך למצוא אמצעים נוספים שיעזרו לנו להבין האם תכונה מסוימת היא אדפטציה או משהו אחר. בעקרון מבססים מחקרים על מספר נקודות עיקריות:

1. אם תופעה מסוימת אוניברסלית וקיימת בכל תרבות בעולם, גם באזורים נידחים ולא מערביים, אזי סביר שיש לה בסיס אבולוציוני. אחת מהנחות היסוד היא שחברות צידים לקטנים מיצגות, פחות או יותר, את התקופה הפלייסטוקנית. ברור שישנם גם שינויים לאורך זמן, אבל הן מהוות מקום מחקר להרבה תכונות ש-"התקלקלו" בחברה המערבית.
2. אם תכונה מסוימת מתגלית גם אצל חיות אחרות, כמו פרימטים עליוניים אחרים, אזי זה מהווה חיזוק לבסיס הביולוגי שלה.
3. ממצאים ארכיאולוגיים וגיאולוגיים שונים שילמדו אותנו איך חיו אנשים בתקופה הפלייסטוקנית יכולים לשפוך אור על אלו בעיות פתרה תכונה מסוימת.
4. קשר ספציפי בין קיומה של תכונה מסוימת לגנים. עם השתכללות הציוד הרפואי היום, אפשר לייחס תכונות מסוימות לאזורים מסוימים במוח ואפילו לגנים ספציפיים.
5. מחקרי מוח שמצביעים על אזורים או מסלולים מיוחדים במוח הקשורים לתכונה מסוימת. עם התפתחות שיטות ההדמייה המוחית, כדוגמת fMRI, התאפשר למצוא קשר בין אזורים מסוימים במוח להתנהגויות או רגשות ספציפיים.
6. מחקרים היסטוריים. האם התכונה המסוימת קיימת בתקופות שונות בהיסטוריה האנושית או שהיא יחודית לתקופתנו?

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אורן חסון, פסיכולוגיה אבולוציונית - עוד פרדיגמה מן השורה ?, על פי מאמר בכתב העת גלילאו

• קומונה פסיכולוגיה אבולוציונית

[עריכה] לקריאה נוספת

• מייקל פ' גיליירי, הצד האפל של הגבר, משרד הביטחון הוצאה לאור, 2001
• סטיבן פינקר, כיצד פועל המוח, מטר, 1999