ועדת שמגר (רצח רבין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, שנודעה בקיצור בשם ועדת שמגר, היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בנובמבר 1995, זמן קצר לאחר רצח יצחק רבין, שתפקידה היה לחקור את השתלשלות הענינים ותפקוד הגופים האחראים על ביטחונו ושלומו של ראש הממשלה.

יושב ראש הוועדה היה הנשיא (בדימוס) של בית המשפט העליון, מאיר שמגר.

בפני הוועדה הופיעו ראשי שירות הביטחון הכללי (השב"כ) ובפרט ראשי היחידה לאבטחת אישים, נציגי המשטרה, מלוויו של ראש הממשלה וכן רופאים שטיפלו ברבין והפתולוג, פרופ' יהודה היס, שקבע את סיבת המוות. הוועדה קיבלה לידיה חומר נוסף, כולל סרט הווידאו שבו צולם הרצח ע"י רוני קמפלר.

הוועדה סיכמה את ממצאיה בדו"ח שכלל חלק גלוי וחלק חסוי. בחלק הגלוי תוארו סידורי האבטחה ביחס להתרעות שהיו קיימות, חלוקת התפקידים בין גורמי האבטחה השונים (שב"כ, משטרה, יס"מ), תיאור ההתרחשות בזירת האירוע, מסלול הפינוי והטיפול הרפואי. החלק החסוי עסק בין היתר בהפעלתו של סוכן השב"כ אבישי רביב, שהתרועע עם פעילי ימין קיצוני.

[עריכה] עיקרי הדו"ח של ועדת שמגר

ועדת שמגר קבעה כי רצח רבין התאפשר כתוצאה של כשל אבטחתי במקום האירוע, חוסר תיאום בין הגופים השונים שהיו ממונים על האבטחה ואי ביצוע ההוראות והנהלים, שהביאו להתרופפות טבעת האבטחה הצמודה והפקרת גבו של רבין.

[עריכה] הרצח

על פי דו"ח ועדת שמגר^[1], יגאל עמיר נסע מביתו שבהרצליה לבדו באוטובוס, ולאחר שהגיע לחניון שבו חנתה מכוניתו של רבין, התמקם בסמוך לרכב הסעות אפור מסוג GMC. במושב של הרכב, שדלתו היתה פתוחה, ישב הנהג. יגאל עמיר נשען על החלק האחורי של הרכב, ממנו ניתן להשקיף על המדרגות המובילות מהבמה לחניון. בשלב מסוים פנה אליו שוטר בשאלה אם פלוני שעבר במקום "שייך לכם".

לפני הגעתם של פרס ורבין התמקם יגאל עמיר על יד העציץ הסמוך למכונית ראש הממשלה, אך נסוג מדי פעם לרכב ה-GMC.

בשעה 21:45 החל רבין ללכת לעבר מכוניתו. לאחר ששמעון פרס חלף על פניו של עמיר, עשתה שיירת ראש הממשלה את דרכה מן המדרגות לעבר מכונית ראש הממשלה.

חוליית האבטחה הצמודה של רבין כללה מאבטח מוביל: ג.ה., ועוד ארבעה מאבטחים צמודים, שוועדת שמגר ציינה את שמם המקוצר של שלושה מהם: יורם רובין, ש.ג. (שניהם צעדו לצדו של רבין), א.ה. ומאבטח נוסף שועדת שמגר לא ציינה מיהו (א.ה. והמאבטח הרביעי צעדו מאחורי גבו של רבין).

כאשר עברה פמליית ראש הממשלה בקרבת העציץ שלידו שהה עמיר, ניצל עמיר את ההתרופפות בטבעת האבטחה וירה שלושה כדורים, שניים מהם פגעו ברבין ואחד פגע במאבטח יורם רובין. מיד עם הישמע הירייה הראשונה זינקו לעבר עמיר המאבטח א.ה. ושוטרי יס"מ אחדים.

ועדת שמגר ציינה את הקריאות "סרק, זה לא אמיתי", שנשמעו ע"י עדי ראייה רבים, אך הוועדה ציינה כי לא הצליחה לזהות את משמיע הקריאות.

[עריכה] הפינוי

ועדת שמגר קבעה שלאחר הישמע היריות, ראש חולית האבטחה יורם רובין זינק ביחד עם ראש הממשלה, בעזרת אחרים לתוך הרכב, והורה לנהג לנסוע. בשלב זה לא היה ברור אם ראש הממשלה נפגע. לא היה שימוש בגורמי הרפואה שהיו במקום ולא נוצר קשר עם בית החולים.

כחצי דקה מתחילת הנסיעה שמט ראש הממשלה את ראשו ויורם רובין ניסה להנשימו, אך לא הצליח בכך.

מכונית ראש הממשלה נסעה לביה"ח איכילוב דרך רחוב ארלוזרוב, והגיעה לביה"ח תוך דקה וחצי לפי הערכת הנהג.

בהגעה לבית החולים, הנהג דמתי ביקש אלונקה, ובהמשך רובין, דמתי והשוטר פנחס תרם העלו את רבין על אלונקה ורצו עמו לחדר הטראומה.

על פי עדות הנהג דמתי, הנסיעה למיון נמשכה כדקה וחצי. לפי רישומי בית החולים, רבין הגיע למיון בשעה 21:52.

[עריכה] הטיפול הרפואי

הוועדה הסתמכה ופירסמה את עדותו של הפרופסור גבי ברבש, שציין^[2], שרבין הגיע למיון ללא דופק וללא לחץ דם, ועבר החייאה מיידית.

לגבי אופי הפציעה, ציינה הוועדה את דברי ברבש: "...כדור אחד פגע בו בשכמה מימין, קרוב לעמוד השדרה. למעשה, אזור החדירה היה בממשק שבין הצלעות לבין עמוד השידרה, עם פגיעה בחוליה, והבחנו גם פגיעה כלשהי, שאנחנו לא יכולים להעריך אותה, בעמוד השדרה עצמו, בחוט השדרה עצמו..."

פרופ' יהודה היס קבע כי סיבת המוות היתה פגיעה בריאות ובטחול, דימום ותסחיפי אוויר^[3]. בדבריו המופיעים בדו"ח הוועדה לא מוזכרת פגיעה בעמוד השדרה.

[עריכה] מסקנות הוועדה

ועדת שמגר הטילה את האחריות העיקרית לכשל האבטחתי על ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, ועל אישים בכירים נוספים בשב"כ, ביניהם ראש אגף האבטחה דרור יצחקי.

[עריכה] ביקורת על ממצאי ועדת שמגר

במרוצת השנים קמו אנשים שמתחו ביקורת על מספר היבטים בדו"ח שמגר, שעיקרם:

חוסר התייחסות הוועדה לנטישת גבו של רבין על ידי המאבטח הרביעי, אשר ועדת החקירה של השב"כ דיווחה עליה ככשל הקריטי באבטחה.
אי התייחסות הוועדה לפער הזמנים, כאשר על פי דו"חות המעצר הרשמיים, שעת מעצרו של יגאל עמיר היתה 21:30, בעוד זמן ההגעה למיון היה 21:52.
התעלמות הוועדה מהסתירה בין עדויות הרופאים שטיפלו ברבין ודיווחו על הפציעה בעמוד השדרה, לעומת קביעתו של הפתולוג שבה לא דווח על פגיעה בעמוד השדרה.
התעלמות הוועדה מקיומם של צילומי רנטגן וסי-טי [1] אשר בוצעו הן לפני המוות והן לאחריו, מה שמאפשר לעמוד על קיומו של קליע ושבר בעמוד השדרה, כפי שעלה ממסמכי המיון ומעדותו של הפרופסור ברבש.

ביקורת זו מהווה בסיס לחלק מתאוריות הקשר על רצח רבין.

הוגשה עתירה לבג"ץ בתביעה שיורה לשר הבריאות לפתוח, למעשה, בחקירה רשמית בענין אופן הגעתו של ראש הממשלה המנוח לבית החולים איכילוב ובענין מצבו הרפואי בעת הגעתו. בג"ץ דחה על הסף עתירה זו, בציינו^[4]:

הנסיבות הקשורות ברצח ראש הממשלה רבין נחקרו על ידי ועדת שמגר. בסופו של דבר נכתב דו"ח מפורט ומקיף המתאר, בין השאר, את ההשתלשלות העובדתית של ארוע הרצח. עיינו בטענות העותר ובחומר המצורף ולא מצאנו כל ממש בדבר קיומן של סתירות "בלתי מתפשרות", כלשון העותר, בין החומר המצורף לבין האמור בדו"ח ועדת שמגר. הטענות שמעלה העותר בעתירתו הן טענות חמורות ביותר אשר אינן נשענות על בסיס עובדתי כלשהו ואין ה"עדויות" המצויות בחומר העתירה מהוות תמיכה לטענותיו.