ג'אקומו ליאופרדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'אקומו לֵיאופרדי (29 ביוני 1798 - 14 ביוני 1837) (Giacomo Leopardi), היה משורר איטלקי רומנטי, הנחשב כאחד מהוגי הדעות ומשורריה החשובים ביותר של איטליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחילת דרכו
ליאופרדי נולד בעיירה הקטנה רקאנטי באיטליה. אביו היה אציל זוטר. אימו הייתה המרקיזה אדליידה אנטיצי, ואופייה היה כנראה נוקשה ושתלטני. הוא גדל בבידוד יחסי, עם אביו ועם מספר כמרים ששימשו לו מורים. אביו היווה עבורו מקור השראה חשוב. כאדם שחושו המעשי היה כנראה מוגבל, איבד אביו את רוב הונו בעסקים נכשלים. לעומת זאת הוא השקיע כספים רבים בהקמתה של ספרייה מפוארת שנפתחה במשך השנים לציבור.
בדידותו של ג'אקומו, אשר נוספה עליה גם רשמיות נוקשה כחלק מהרגלי המשפחה, הביאו אותו לבלות זמן רב בספריית אביו. בגיל עשר כבר לא נזקק למורים, ובגיל 17 הוא כבר שלט והיה בקי בתחומים רבים של ידע. הוא קנה לעצמו ידיעות רחבות בשבע שפות קלאסיות, ביניהן עברית. נושאים בהם רכש ידע רב היו היסטוריה, פילוסופיה, פילולוגיה, מדעי הטבע ואסטרונומיה. משערים כי התקופה הארוכה בה למד בתנאים לא הולמים גרמו להיותו חולה אסטמה, בעל עקמת וראייה חלשה.
ב-1809 החל ליאופרדי לתרגם יצירות קלאסיות עתיקות (כנראה התחיל עם עבודותיו של הורציוס). באותו זמן גם כתב את שירו הראשון, הסונטה "מותו של הקטור". ב-1810 חיבר בין היתר את La Spelonca ו-L'Amicizia וגם שירים קצרים.
לאחר שסיים את לימודיו כתב מסות מחקריות ומספר שירים שנגעו לאירועי התקופה. ב-1816 עזב את הסגנון היווני והפילולוגיה לטובת סגנון אמנותי נאו-קלאסי מודרני.
[עריכה] צמיחתו של המשורר
ביולי 1817 החל לכתוב את ה-Zibaldone, אוסף גדול של מחשבות ופיוטים אשר כלל למעלה מ-4000 עמודים. אז גם פגש את פייטרו ג'ורדני אשר הביא להכרה ציבורית בליאופרדי כאיש שירה.
ליאופרדי התפרסם לראשונה בזכות שני שירי תהילה למולדת האיטלקית, All'Italia ו-Sopra il monumento di Dante.
בשנים הראשונות שלאחר גיל עשרים שקע המשורר ברגשות עמוקים של יאוש. ביחוד בתקופה אפלה זו של חייו החל ליאופרדי לכתוב ביתר עומק ובגרות. שירים מתקופה זו של חייו נחשבים יצירות מופת של השירה הלירית. שני שיריו המוכרים ביותר: "L'infinito" ו"Il passero solitario".
[עריכה] המשך חייו
ב-1822 הגיע ליאופרדי אל רומא לתקופה קצרה, ושם התפרסם בזכות שיריו. בשנים הקרובות כתב שירים מלאי צער ומחשבות פילוסופיות, בולטים בהם historical pessimism ו-cosmic pessimism.
בהמשך עבר בין מילאנו, בולוניה ופירנצה, היכן שפגש את אלסנדרו מנצוני, סופר דגול נוסף מאותה מאה.
ב-1837 מת בנפולי כתוצאה מבצקת.
[עריכה] עבודות עיקריות
עבודותיו העיקריות כוללות את Zibaldone, אוסף של רשמים וקטעי פילולוגיה ופילוסופיה, ה-Operette, אוסף של קטעי פרוזה שחלקם עלילתיים, ואוסף השירים Canti. הליאופרדי החזיק בראיה פסימית של המציאות כשלהשקפתו מגיעה השמחה רק בשל העדרות הכאב. ליאופרדי אשר נחשב כמשורר לירי טהור בדומה לג'ון קיטס או אמילי דיקינסון, נתגלה מחדש במאה שלאחר מותו כפילוסוף נון-סיסטמתי, שאותו העריצו ארתור שופנהאואר, פרידריך ניטשה ו-ולטר בנימין. כיום הוא נחשב כאחד מהוגי הדיעות האיטלקיים המקוריים הבולטים. הוא פיתח דרך התבוננות רדיקלית על העולם, השמחה, התרבות והשירה שלא כמו הוגי דעות אחרים בני ארצו שהושפעו רבות מרעיונות גרמניים. Zibaldone ו-Operette morali מציבים את ליאופרדי סמוך לשופנהאואר כאחד ממבשרי הפילוסופיה הקדם קיומית (פרוטו-אקסיסטנציאליסטית).
