אשרה (אלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אשרה (או אשרת) - אלת הבית של ארץ כנען שהגיעה כנראה מצור וצידון, אישתו של אל אבי האלים, אלת האדמה, הנישואין והפיריון שאחראית לגידול ולצמחיה - "אמא אדמה". המקבילה של נינטו הבבלית, הרה היוונית ויונו הרומית.

שמה השלם של אשרה באוגרית הוא: עת'רת ים מלשון "שפע ים" (כמו עתיר נכסים) או מלשון "הצועדת אל הים". (מכיוון שהאות ת מתחלפת בעברית באות ש, זהו אותו שם. עת'רת = עשרת = אשרת= אשרה)
שם נוסף הוא קנית אלם (קונית האלים), אם האלים, בהקשר זה בניה מכונים "שבעים בני אשרה". המילה "רבת" (הגברת) משמשת כקידומת לשמה, לפעמים היא נקראת סתם "אלת" (האלה), האלה הראשית ולעיתים מוצגת כזוגתו של בעל, בשם "בעלת".

לאשרה סימן פולחן אחד בצור (את'רת צרם - אלה של צור) וסימן פולחן שני בצידון (אלת צדינם - אלה של צידונים). כמו עשתורת ו ענת גם האשרה נחשבה לאלת הפרייה. בלוחות המיתולוגיים נזכר משרתה קדש-ואמרר (קוּדשוּ-ואמרר, הוו בתחילה של אמרר היא כמו מקף חיבור) המכונה גם "הדייג של האשרה".

בפולחנה, באוגרית נזכרים קורבנות של בהמות גסות ודקות לכבוד האשרה. בתנ"ך מתוארים עצים שניטעו לכבודה או שסימלו אותה, וטקסים שנעשו סביב העצים או תחתם כמו גם זביחה והקטרה. "עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ, תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ, עַל כֵּן תִּזְנֶינָה בְּנוֹתֵיכֶם וְכַלּוֹתֵיכֶם תְּנָאַפְנָה:" (ספר הושע פרק ד י"ג)
פסליה שהיו עשויים מעץ לא שרדו, אך נותרו תבליטים שמתארים את פסלי האשרה, בצורה של גזע עץ חלול. פיסלונים של האלה אשרה, מתארים דמות אישה בעלת שדיים חשופים.

וכנגדם היה האיסור:

	(כא) לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ - אֵצֶל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ: (כב) וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה - אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
-- (ספר דברים פרק טז)

פולחנה גם היה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם, בטקסים של מיניות פולחנית מקודשת, שמטרתה הייתה לגרום לפיריון חקלאי, והייתה נעשית בין כהני הבעל לבין כהנות האשרה, כסימולציה לבין גשם והרויית פני האדמה, ובין המון העם לבין כהנות האשרה. על פי המתואר בתנ"ך מתוארים בתים שנבנו לפולחנה, שם קויימו היחסים, (אך יתכן שהם קויימו בטבע, תחת העצים שהוקדשו לאשרה) שאליהם מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות ואתננן לצורך עניינים של קדושה, כדין כל פולחן עבודת אלילים.

כפי שנכתב:

	(יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם:
-- (ספר דברים פרק כ"ג)

כניגוד לעבודת האשרה, נאסר לנטוע עצים בבית המקדש, כמו גם לקיים יחסי מין פולחניים. פולחני אשרה היו נפוצים בישראל למן תקופת השופטים ועד חורבן בית ראשון, בתקופת שלמה המלך נבנו מצבות לאשרה בהר הזיתים, ובתקופת מנשה המלך לא רק שנטעה אשרה בתוך בית המקדש, אלא אף הוכנסו בתי קדשים של מין פולחני לתוך המקדש עצמו. עוד מסופר שם שהקדשות - כהנות האשרה, היו אורגות יריעות, או לכסות את פסלה או מה שיותר סביר, לבגדים לכהני האשרה, וכך מסופר על נכדו של מנשה, יאשיהו, "וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים, אֲשֶׁר בְּבֵית יְהֹוָה, אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה:" ()

על פי המסופר בספר מלכים, (ספר מלכים א' פרק ט"ו י"ג) מעכה, אמו של המלך אסא הלוחם הגדול באלילים, עשתה לה "מפלצת אשרה", ובגלל זאת בנה המלך הוריד אותה ממעמדה הרם, והרס את הפסל. לא ברור מה הייתה המפלצת הזו, הפרשנים המסורתיים העלו סברות שונות, האחת שמדובר בפסל שיש לו איבר זכרות, שהייתה מקיימת איתו יחסי מין. (רש"י) והשנייה שמדובר בבניין שהוקדש לעבודתה (רד"ק). אגב, השם מפלצת נגזר מהמילה "פלצות" (=אימה ופחד גדולים).

בחפירות כונתילת עג'רוד (1974-1976) נמצאו באתר ישראלי, ששימש כפונדק דרכים, מהמאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, כדים ועליהם ציורים וכתובות בכתב עברי קדום. המיוחד בכתבים היה הקשר שנעשה בין ה' אלוהי ישראל לבין אשרה.

ממצאים אלו גילו, שהיו כאלו שזיהו את האשרה כאלה הנקבה של ה', ועבדו להם ביחד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האלה אשרה באתר הקסמים של כרמית