אנומה אליש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנומה אליש הוא סיפור בריאת העולם על פי המיתולוגיה הבבלית. ראשיתו של הסיפור בסיפור היווצרות האלים: אל המים המתוקים אפסו ואלת המים המלוחים תיאמת מולידים את אנשר, שממנו יוצאים שאר האלים. האלים מטרידים את מנוחתם של אפסו ותיאמת, ולכן הם זוממים להרוג אותם. אאה מטיל שינה על אפסו והורג אותו, אך תיאמת עדיין חיה. בקרב גדול בין צבאה של תיאמת לבין צבאו של מרדוך, החזק באלים, תיאמת ומשרתה מומו מובסים על ידי מרדוך. לאחר הקרב נפנה מרדוך לברוא את העולם: הוא מבתר את גופה של תיאמת לשניים, ויוצר מחלק אחד את השמים ומחלק שני את הארץ. לבסוף יוצרים האלים את האדם מגופתו של משרת אחר של תיאמת, כינגו שמו. הסיפור של אנומה אליש נגמר במשתה ניצחונם של האלים.
[עריכה] אנומה אליש וסיפורי הבריאה במקרא
ישנן נקודות דמיון מסוימות בין "אנומה אליש" לבין סיפורי בריאה תנ"כיים שונים - למשל, איוב ל"ח, תהילים ע"ד, תהילים ק"ד. נקודות הדמיון הן בכך שבכולם מוזכר קרב של האל עם מפלצת ימית (תיאמת/לווייתן/תנין) ובכך שהבריאה היא גשמית - האל יוצר את הארץ, שוקל הרים, מבקע מעיינות וכד'. בניגוד לסיפורים אלה עומד סיפור הבריאה הקלאסי מבראשית א', שבו אין סימן וזכר למאבק והבריאה היא מאוד רוחנית - בריאה בדיבור בלבד. מ. ד. קאסוטו מסביר הבדלים אלה בכך, שבראשית א' מתפלמס עם מסורות הבריאה האחרות, היונקות מהמסורת הבבלית והסותרות את הגישה המסורתית של היהדות. לכן, בבראשית א' האלה תיאמת הופכת ל"תהום", ומוזכרים בנפרד "התנינים הגדולים" - רמז למפלצות ימיות מהמיתולוגיה של המזרח הקרוב, אשר בבראשית א' אלוהים אינו נלחם נגדם, אלא להיפך - הם מצייתים לו כשאר החיות.
לפיכך, אומר קאסוטו, נכנס סיפור הבריאה המתפלמס הזה לתוך התורה, שהרי הוא מבטא את הגישה הקאנונית, ואילו המסורות האחרות אשר רווחו באותה תקופה נכנסו לספרי הנביאים והכתובים, משום שהן כנראה היו בשימוש באותה תקופה ולכן הועלו על הכתב, ומאידך גיסא היה סיכון מועט יותר שסיפורים אלה יתקבלו כלשונם, שהרי הטקסטים שבנביאים וכתובים משופעים במטאפורות ובדימויים.
