אנימיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנימיזם הינה תפיסת עצם דומם כיצור חי בעל נפש. המונח נטבע על ידי האנתרופולוג א.ב. טיילור בשנת 1871. האנימיסט מאמין שלעצמים דוממים טבעיים כגון צמחים ואבנים, יש תודעה, תחושות ורצונות משלו, ולעיתים אף יכולת תנועה. מקור השם מ"אנימה", נפש ביוונית. האנימיזם נחשב לעיתים לצורת האמונה הדתית הראשונה והגולמית ביותר בתולדות האנושות.
האנימיזם התבטא בדתות הפגניות שתפסו עצמים דוממים כמכילים רוח חיים או ניצוץ של חיים. לעיתים העצמים הדוממים אפילו נחשבו לאלים של ממש. לא כל העצמים נחשבו ליצורים חיים בכל התרבויות. בבבל העתיקה למשל, הייתה תפיסה אנימיסטית של הכוכבים, אך לא של עצים ואבנים.
אנימיזם בצורתו המקורית פחות או יותר עדיין קיים בחלקים רבים בעולם, וגם בתנועה הפגנית המודרנית, במיוחד בקרב פוליתאיסטים ומאמינים של אלת האדמה. פנתאיסטים מודרנים לעיתים רואים את הדת שלהם כהתפתחות מודרנית של האנימיזם הפרימיטיבי.
בדומה לאנימיסטים, גם ילדים קטנים עד גיל מסוים נוטים לחשוב כי לעצמים דוממים יש חיים משלהם. לכך תורמת ספרות הילדים (והספרות בכלל) בה יש נטייה רבה לשימוש בהאנשות ובמאטפורות אנימיסטיות, כגון: "השמש עייפה והלכה לישון" (=שקעה).
ראו גם:
