אלסנדרו וולטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלסנדרו וולטה (18 בפברואר 1745 - 5 במרץ 1827). פיזיקאי איטלקי הידוע בעיקר כמפתח הסוללה החשמלית. היחידה הטכנית של המתח החשמלי, הוולט, נקראת על שמו מאז 1881.
וולטה נולד והתחנך בקומו שבאיטליה. ב1774 קיבל את תואר הפרופסורה שלו, והחל לעבוד בבית הספר המלכותי בקומו כפרופסור לפיזיקה. כבר בשלב מוקדם בחייו החל להתעניין בתורת החשמל, כפי שנראה משיר בלטינית שכתב בהיותו תלמיד צעיר, שנושאו הוא התגלית החדשה(בזמנו) הזו.
פרסומו המדעי הראשון היה המאמר De vi attractiva ignis electrici phaenomenis inde pendentibus.
ב1775 תכנן ויצר את האלקטרופור, מכשיר שהפיק מטען חשמל סטטי. בין 1776 ל1777 למד וחקר את המבנה הכימי של גזים, גילה את הגז מתאן, ותכנן וביצע מספר ניסוים מדעים מתוחכמים כגון הצתה של גזים על ידי ניצוץ חשמלי בתוך כלי קיבול סגור. ב1779 התמנה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטה של פביה, משרה אותה החזיק ב25 השנים הבאות. ב1782 פיתח את קונדנסטאור-הלוחות שהיה שדרוג של האלקטרופור.
ב1794 התחתן וולטה עם בתו של הברון פראגריני, תרזה פראגריני, ובמשך השנים נולדו לזוג שלושה בנים.
ב1800, כתוצאה מאי הסכמה מקצועית עם הפיזיקאי גלווני בקשר לתיאורית החשמל החייתי שלו, יצר את עמוד וולטה, המכשיר הראשון שהיה מסוגל לייצר זרם חשמלי קבוע, שלא מבוסס על פעילויות מגנטיות(למעשה הסוללה החשמלית הראשונה).
עמוד וולטה היה למעשה הוכחה מדעית לכך שמגע בין כימיקלים מסוימים ומתכות יוצר זרם חשמלי. במקרה הזה, מתקן שיוצר מגע בין דסקיות אבץ, דסקיות כסף, ובין מי מלח, שגורמים ליצירת זרם חשמלי.
וולטה דחה את מושג "החשמל האנימאלי" וקבע שמקור החשמל שגלוני גילה הוא למעשה במגע בין שני המתכות השונות. ב1801 פרסם את "שורת המתחים" בה פרס לראשונה את התאוריה שפיתח על מגע המוליכים כמקור למתח החשמלי.
וולטה היה מקורב לשלטון הצרפתי באיטליה הצפונית, הוא נתמנה כסנאטור, ונפוליון הפך אותו לברון ב1810. ב1815 מונה על ידי הקיסר האוסטרי פראנץ הראשון לנשיא הפקולטה הפילוסופית בפאדובה.
ב1816 יצאו כתביו לאור לראשונה (מהדורה שנייה יצאה ב7 כרכים בין השנים 1918-1929)
וולטה מת ב1827, ונקבר בעיר קומו. מוזיאון טאמפיו וולטיאנו ליד אגם קומו, מוקדש לו ולעבודתו המדעית, ומציג את כל עבודותיו ומכשיריו המדעיים המקורים.
