קטורת (בית המקדש)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבית המקדש, הקטורת הייתה תערובת בשמים שהיו מקטירים על מזבח הזהב, שנקרא גם "מזבח הקטורת". הקרבת קטורת הייתה נעשית פעמיים ביום, בבוקר ובערב.
הציווי על הקרבת הקטורת נמצא בספר שמות פרק ל'.
לפי חז"ל הקטורת כללה 11 סוגי צמחים ("סממנים"), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים:
עשיית הקטורת הייתה מלאכה מיוחדת, ורק משפחה 'בית אבטינס' ידעה כיצד ליצר את הקטורת, באופן שעשן הקטורת יתמר כלפי מעלה בלבד ולא יתפזר לצדדים.
על פי המסורת הכהן שהיה מקריב את הקטורת היה מתעשר, ולפיכך מי שהקטיר פעם אחת שוב לא קיבל זכות זו. הגרלה מיוחדת הייתה נערכת בבית המקדש בכל יום בין כל הכהנים שמעולם לא הקטירו את הקטורת.
אחת בשנה ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מקטיר קטורת בקודש הקודשים וזו הייתה גם הפעם היחידה בשנה שהיה נכנס למקום זה.
[עריכה] שימוש בקטורת בזמן המקרא
- נדב ואביהוא בני אהרן הקטירו קטורת זרה אשר לא צוו. בשל כך הם נענשו ומתו. (ספר ויקרא פרק י')
- אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (ספר במדבר)
- אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו. מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית ולהחיות, באם משתמשים בה כיאות ועל פי התורה.
[עריכה] זכר לקטורת בימינו
לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש. ישנם הנוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת, בשעת אמירתם. על מנת לוודאות ספירה מדוייקת, ובשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה".
