צבאו של אלכסנדר הגדול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצבא של אלכסנדר הגדול הגיעה אליו בירושה מאביו, פיליפוס השני. אביו חישל את הצבא המקדוני ואף שילב בתוכו יסודות תראקיים ואחרים לצד בני מוקדון המקוריים. אחרי הניצחון במלחמת הקודש הרביעית בשנת 338 לפנה"ס הוכר פיליפוס כהגמון הליגה הקורינתית. ליגה זו איגדה את כל היוונים (להוציא את ספרטה) תחת שלטונו והם הבטיחו לו את תמיכתם הצבאית. יסודות אלו, אף שלא היו רבים בצבאו של אלכסנדר תרמו לתעמולה המקדונית שהציגה את המסע בתור "נקמה" על הפלישה הפרסית שהתרחשה כ-150 שנה קודם לכן.
הצבא שהתחיל את המסע מנה כ-30,000 רגלים וכ-5,000 פרשים. עם הזמן גדל הצבא לכ-100,000 איש, בעיקר בזכות גיוס בני העמים הכבושים לצבא. החיילים שימשו גם בתור המתיישבים הראשונים בעשרות הערים שייסד אלכסנדר הגדול ברחבי ממלכתו בשם "אלכסנדריות". חלקן שמרו על שמן המקורי כמו אלכסנדריה המצרית וחלקן שינו קצת את שמן דוגמת קנדהר שבאפגניסטן. לצד החיילים צעדו גם המוני מלווים כמו משרתים, עבדים, שפחות וכיוצא באלה.
בצבאו של אלכסנדר הגדול היו שני חילות עיקריים: פרשים ורגלים כאשר חיל הים משמש כחיל עזר. בנוסף היו שירותי הנדסה ושירותי רפואה מתקדמים יחסית לתקופה.
| צבא יוון העתיקה |
|
תוכן עניינים |
[עריכה] הפרשים
הפרשים בצבאו של אלכסנדר הגדול התחלקו לשני סוגים עיקריים: כבדים וקלים. הכבדים היו מוגנים בשריון ונלחמו במערכים צפופים. מטרתם של הפרשים הכבדים הייתה השגת הכרעה בקרב. הפרשים הקלים נועדו לסיור, אבטחה ומודיעין בין הקרבות. בקרב עצמו סוככו לרוב על הפרשים הכבדים מהתקפות הקשתים של האויב. היו חמושים לרוב בכידוני הטלה. לא היו מוגנים בדרך כלל בשריון גוף.
הפרשים היו מאורגנים לרוב בפלוגות הידועות בשם "אילה" בנות 200 לוחמים כל אחד. האילות קובצו לחטיבות גדולות יותר על בסיס מוצא. כך התסלים נלחמו יחד עם התסלים, היוונים יחד עם היוונים וכך הלאה. סך הכול היו לאלכסנדר כ-5,000 פרשים בתחילת המסע. לאחר מכן המספר הזה גדל, בעיקר בזכות שילוב העמים הכבושים בצבאו.
[עריכה] הטיירוי
- ערך מורחב – הטיירוי
בגלל סיבות בפוליטיות היו ההייטירוי סוג הפרשים החשוב ביותר בצבאו של אלכסנדר הגדול. הם גויסו לרוב מקרב האצולה המקדונית והיו לפיכך החלק המיוחס בצבאו. סך הכול היו לאלכסנדר כ-2,000 הטיירוי. בקרבות נועדו בדרך כלל להשיג הכרעה על ידי פריצה בין שורות האויב ותקיפת אגפו. היו מקרים שבהם אלכסנדר השתמש בהם במסעות עומק שנועדו להשיג הפתעה.
הטיירוי היו חמושים ברומח בשם "קסיסטון" באורך של כ-3 או 4 מטרים ובחרב כנשק משני. כהגנה היה להם שריון שכיסה את כל גופו של הפרש וקסדה מדגם בויוטי.
[עריכה] הפרשים התסלים
הפרשים התסלים גויסו מקרב האצולה התסלית והם נודעו בתור הפרשים הטובים ביותר ביוון הקלאסית. הם לא נפלו אפילו מההטיירוי ובמלחמה שפרצה עם מותו של אלכסנדר הגדול הידוע בשם מלחמת למאה הם הביסו מספר פעמים את ההטיירוי בקרב. סביר להניח שגם התסלים חולקו ל-8 פלוגות וסביר להניח שגם אצל התסלים אחת הפלוגות הייתה גדולה יותר מהיתר. סך הכול היו קצת פחות מ-2,000 פרשים תסלים בצבאו של אלכסנדר. החטיבה התסלית פורקה באקבטנה, אך 130 התנדבו להישאר עם הצבא.
המידע על כלי נשקם איננו ודאי, אך סביר להניח שהם היו חמושים בדומה להטיירוי, להוציא השימוש ברומח הארוך. סביר יותר להניח שהם השתמשו בחנית היוונית הקצרה יותר. חוץ מזה, אין הבדלים ניכרים בין שתי החטיבות. בניגוד להטיירוי שנלחמו במערך הטריז, התסלים נלחמו במערך דמוי מעוין עם מפקד בקודקוד המעוין.
[עריכה] פרודומוי
פרודומוי או "רצים" היו הפרשים הקלים של ממלכת מוקדון. הם גויסו מנתינים בעלי המוצא התראקי של הממלכה. הפיקוד על היחידות האלה נמסר לידיהם של קצינים ממוצא מוקדוני. השם "פרודמוי" מתאר לעתים פרשים אחרים שגויסו מקרב בעלות הברית התראקיות, אבל בדרך כלל שמור לפרשים אלו. (ראו את הקושי במקורות עתיקים בפרק "מקורות"). סך הכול היו בצבאו של אלכסנדר 4 פלוגות של פרודומוי, סביר להניח גם כן בנות 200 פרשים כל אחת.
תפקידם כלל בראש ובראשונה סיור והשגת מודיעין על תנועות האויב. לצורך העניין חוזקו הפרודומוי לעתים קרובות ביחידות של רגלים קלים או פרשים כבדים. בקרב אבטחו את אגפי הפרשים הכבדים ולעתים הצטרפו עליהם להסתערות.
בתחילת שלטונו של אלכסנדר בעת מסעות המלחמה שלו באירופה חימושם הורכב ככל הנראה מכידוני הטלה וקסיסטון שהיה בשימוש ההטיירוי. לאחר מכן, עם התחלת המסע הפרסי, נזנח הכידון ונותר רק הקסיסטון. לעתים, נקרא הרומח של הפרודומוי "סריסה" והפרשים "סריסופורים", אך לא סביר להניח שהם היו חמושים ברומח באורך של 6 מטרים וככל הנראה מדובר בטעות שמקורה בחוסר תשומת לב של ההיסטוריונים העתיקים. שריונם היה דל וכלל לרוב קסדה בלבד.
[עריכה] פרשים תראקים
לצד הפרודומוי שהיו ממוצא תראקי, היו פרשים תראקים קלים נוספים בצבא. סביר להניח שחימושם היה דומה לזה של הפרודומוי, אך פחות מאורגן כי הם לא היו חלק אינטגראלי מהצבא המלכותי. תפקידם היה דומה לזה של הפרודומוי.
התראקים היו היסודות הפרועים בצבאו של אלכסנדר. אם היחידות של הפרודומוי היו תחת שליטה נומינלית, גם אם לא אדוקה, של קצינים ומקדונים, הרי שפרשים תראקים שלא באו משטחי הממלכה היו פרועים ביותר. הם נודעו בשתייה מופרזת, הוללות ואהבת הביזה. יחד עם זאת, היו אלו חיילים אמיצים שתפקדו ללא דופי בקרב.
[עריכה] פרשים שכירים
בתחילת מסעו הפרסי של אלכסנדר, צבאו סבל מנחיתות מספרית משמעותית בפרשים קלים שהיו נחוצים לו לסיורים. בנוסף לכך, הוא נאלץ להשאיר פלוגה אחת של פרשים קלים באסיה הקטנה על מנת לאבטח את עורפו. הפרשים השכירים השלימו את החסר בתחום זה. בקרב גאוגמלה השתתפו ככל הנראה כ-800 פרשים קלים שכירים. הם היו ממושמעים יותר מהפרשים התראקים, אך היו יעילים פחות מהתראקים בקרב.
[עריכה] פרשים של בעלות הברית
אלכסנדר רצה לתת רושם של "מסע כלל-הלני" נגד הפרסים. כתוצאה מכך היו בצבאו יחידות של בעלות בריתו היווניות. ידוע על 3 פלוגות (ככל הנראה גם כן בנות 200 לוחמים) בתחילת המסע ויש עדויות נוספות לגבי 3 פלוגות נוספות שהשתתפו בקרב גאוגמלה. לכן, סביר להניח שהיו סך הכול כ-1,200 פרשים של בעלות הברית היווניות בצבא.
רוב בעלי הברית השתתפו במסעו של אלכסנדר שלא מרצונם החופשי וכתוצאה מכך היחידות שנשלחו היו קטנות. מהמקורות עולה שאף עיר לא שלחה יחידה מספיק גדולה על מנת להרכיב פלוגה מבני אותה עיר. יחד עם זאת, אלכסנדר הסכים לסידור זה כי הסיבה העיקרית לשיתוף היוונים הייתה פוליטית ולא צבאית.
לא ברור באופן חד משמעי מהמקורות מה היה החימוש של פרשים אלו, אך סביר להניח שהוא היה דומה פחות או יותר לחימוש התסלים.
[עריכה] חיל רגלים
חיל רגלים היה החיל העיקרי בצבאו של אלכסנדר מוקדון. בתחילת המסע הוא היווה כ-85% מכלל הצבא (30 אלף מתוך 35 אלף סך הכול) יחס זה נשמר גם בקרב גאוגמלה (40 אלף מתוך 47 אלף סך הכול). חיל הרגלים הורכב משני סוגים עיקריים: קל וכבד. חיל הרגלים הקל שימש בעיקר לאבטחה, סיור ותמיכה בפרשים קלים. חיל הרגלים הכבד הרכיב את המסה העיקרית של הצבא בקרב. בנוסף אליהם היו כמה אלפי פלטסטים שמסווגים אותם לפעמים כ"חיל רגלים בינוני" ולפעמים כ"חיל רגלים קל", תלוי בספר.
גם חיל הרגלים גויס מכמה מקורות: בני מוקדון המקוריים, בעלי הברית היווניים, שכירי חרב ותראקים. רוב החי"ר הכבד הגיע ממוקדון ויוון חלק משכירי החרב גם כן היו רגלים כבדים, ואילו היתר סיפקו את הרגלים הקלים.
המערך האופייני לחיל רגלים כבד היה הפלנקס ואילו הרגלים הקלים יותר נלחמו במערך מפוזר יותר. על אף החשיבות שהייתה לחיל זה, השירות בו נחשב, בדרך כלל, לנחות יחסית לשירות בחיל הפרשים.
[עריכה] פזטיירוי
- ערך מורחב – פזטיירוי
פזטיירוי היו החיילים שהרכיבו את הפלנקס בצבאו של אלכסנדר הגדול. הם גויסו מקרב בני מקדוניה מקוריים. לצד ההטיירוי וההיפספיסטים הם היו החלקים המלכותיים בצבאו של אלכסנדר הגדול ובין הנאמנים ביותר.
מספרם נע סביב ה-9,000 בתחילת המסע כשהם מאורגנים בשש חטיבות שונות. בדרך כלל, הפזטיירוי נלחמו יחד, אם כי ידועים מקרים שבהם חטיבה מסוימת נשלחה למשימתה ללא שאר החטיבות. בדומה להטיירוי, גם הפזטיירוי גויסו על פי בסיס טריטוריאלי.
[עריכה] היפספיסטים
- ערך מורחב – היפספיסט
ההיפספיסטים (מיוונית:נושאי המגן) היו חיל רגלים נבחר. עד היום לא ברור לגמרי מה היה חימושם. כנראה הם היו מעין כלאים של פלנקס עם פלטאסטים (חי"ר בינוני). מהמקורות נובע שהם נלחמו גם במערך הפלנקס (אם כי עם חניתות ולא עם הסריסה) וגם בשורות מפוזרות בנוסח של החי"ר הקל. הם נלקחו לעתים קרובות למסעי איגוף בעורף האויב, כמו כן היו בין הראשונים בהסתערות על החומות, דבר שמרמז שהם גם אומנו בחרב לא פחות מבחנית. ההיפספיטים היו חשובים מאוד לצבא המקדוני והיוו את הגורם המגשר בין הפלנקס המקדוני הכבד לחי"ר קל.
התפקיד חשוב נוסף נשמר להם בקרבות גדולים: הם היו החוליה המקשרת בין הפרשים הכבדים לפלנקס. ההיפספיסטים היו מאורגנים בששה גדודים בני 500 לוחמים כל אחד. בדומה להיטיירוי אחד הגדודים שלהם גם כן אגמה ובדומה לאגמה הרכובה גם הם היו שומרי ראשו של המלך.
[עריכה] חיל רגלים של בעלות הברית היווניים
היוונים סיפקו לאלכסנדר כ-7,000 חי"ר, רובו ככולו חי"ר כבד. היוונים שירתו בפלוגות שהורכבו מבני אותה עיר והיו תחת פיקודו של קצין יווני. הפיקוד העליון על חיל הרגלים היווני נמסר לקצין מוקדוני. חיילים אלו היו הופליטים וחימושם כלל חנית באורך של בערך שני מטר, מגן, קסדה וככל הנראה גם שריון גוף.
חלקים אלו לא היו נאמנים במיוחד לאלכסנדר והם גויסו בעיקר מסיבות פוליטיות. היוונים שוחררו לביתם באקבטנה, פרק זמן קצר לאחר הניצחון בקרב גאוגמלה.
[עריכה] חיל רגלים קל ובינוני
חיל הרגלים הקל הורכב מפסילוי וקשתים מכרתים. המקורות העתיקים מוסרים מידע זעום על הפסילוי, בעיקר כי היה זה חיל נחות שרק העניים שבחיילים שירתו בו. תפקידם היה סיור, אבטחה, הטלת כידונים וכיוצא באלה. מספרם איננו ודאי. הקשתים מכרתים היו בין האיכותיים ביותר ביוון העתיקה ואף נשאו מגן קטן להגנתם. המקורות לא מזכירים את הקשתים האלה אחרי אקבטנה, ויתכן שהם שוחררו לביתם. לא ברור לגמרי גם מה מקורם של הקשתים האלה. יתכן שהיו אלה שכירי חרב, אך יתכן גם שהם היו חלק מבעלות הברית שסיפקו לאלכסנדר חיילים מתוקף היותו הגמון הליגה הקורינתית.
החיל הרגלים הבינוני כלל פלטסטים מובחרים. הטובים ביותר היו מקרב האגריאנים. האגריאנים קיבלו בדרך כלל תפקידי מפתח במסעות איגוף ובקרבות. מספרם ההתחלתי היה ככל הנראה 500, אך עם הזמן גדל ל-1,000.
לצד החיילים האלה היו עוד כ-7,000 חי"ר קל ובינוני שמקורו בתראקיה. חימושם איננו ודאי, אך ככל הנראה הם היו חמושים בעיקר בכידוני הטלה.
[עריכה] הצבא המקדוני אחרי קרב גאוגמלה
לאחר הניצחון בקרב גאוגמלה קיבל אלכסנדר תגבורת גדולה מאוד ממקדוניה. היא כללה 6,000 חי"ר מקדוני, 600 פרשים מקדונים, 600 פרשים תראקים, 3,500 חי"ר קל ומספר השכירים גדל ל-4,000 רגלים וכ-400 פרשים. התגבורת אפשרה להרחיב את גדודי היפספיסטים מ-500 לוחמים ל-1,000 ולהוסיף חטיבה של פלנקס.
לצד הגדלת הצבא, ישם אלכסנדר כמה רפורמות: האילה של הפרשים חולקו לשתיים על מנת להגדיל את כושר התמרון ובעיקר להקל על השליטה על החיילים כי קצין אחד התקשה לדאוג למספר גדול כל כך של חיילים. כשהצבא הגיע לאקבטנה נעשו רפורמות נוספות: בעלי הברית היווניים והתסלים שוחררו, אם כי מי שרצה היה יכול להתגייס מחדש בתור שכיר חרב. ב-330 הפזטיירוי ויתרו על השריון שכיסה את החזה, הבטן והגב ונותרו עם שריון שכיסה את החזה והבטן בלבד. עם הכניסה להודו ויתרו חיילים אלו לגמרי על השריון.
לצד החיילים האירופאים כלל הצבא גם יסודות אסיאתים רבים, במיוחד בקרב הפרשים. אלכסנדר היה פתוח לשינויים והתנגד לנטיות האתנוטצנריות של היוונים שראו בפרסים ברברים נחותים ואפשר להם להתגייס אפילו ליחידות מובחרות דוגמת ההטיירוי. עם שובו לבבל אחרי המסע ההודי תכנן אלכסנדר רפורמה מקיפה בפלנקס שהייתה אמורה לשלב חיילים פרסיים חמושים בקשתות וכידוני הטלה בגוף הפלנקס, אבל היא לא יצאה אל הפועל בשל מותו.
[עריכה] מקורות וקריאה נוספת
המקורות העתיקים כוללים בעיקר את הספרים הכלליים שעוסקים באלכסנדר הגדול: אריאנוס, קורטיוס, דיאודורוס, פלוטרכוס ואחרים. רובם ככולם לא היו אנשי צבא (להוציא את אריאנוס) ותיעוד הצבא המקדוני כפי שהוא משתקף מתיעודם מבולבל מאוד. המקורות העתיקים נוטים לבלבל בין שמות של כלי נשק, גודלן של יחידות ושמות היחידות. יתרה מכך, לפעמים יש סתירות פנימיות אפילו בתוך אותו מקור.
יחד עם זאת, המחקר המודרני הצליח להגיע למספרים נכונים פחות או יותר והערך משקף את הנתונים שבאים לידי ביטוי במחקר מודרני.
לעיון נוסף אפשר לגשת לספרים הבאים
- כתריאל בן ארי, קרבות מופת
- ספריו של האמונד (Nicholas Hammond) באנגלית
- ספריו של פולר (Fuller) באנגלית
- ספריו של ניק סקונדה באנגלית וספרים רבים אחרים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מידע רב על חיל הרגלים של אלכנסדר הגדול (אנגלית)
- מידע רב על חיל הפרשים של אלכסנדר הגדול (אנגלית)
- מאמר שמוקדש לצבאו של אלכסנדר הגדול (אנגלית)
| המאמר הקודם:הצבא היווני בתקופה ההלניסטית | צבאו של אלכסנדר הגדול | המאמר הבא: |
