מורסיה (קהילה אוטונומית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
 |
|||||
| שפה רשמית | ספרדית (קסטיליאנית) | ||||
| עיר בירה | מורסיה | ||||
| נשיא | רמון לואיס ולקרסל סיסו | ||||
| הכרזת אוטונומיה | 9 ביוני 1982 | ||||
| שטח - סה"כ - % משטח ספרד |
במקום ה-9 בספרד 11,313 קמ"ר 2.9% |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2003) - % מהאוכלוסייה - צפיפות |
במקום ה-10 בספרד 1,334,431 3.03% מאוכלוסיית ספרד 117.91 אנשים לקמ"ר |
||||
| סימול גאוגרפי | MU | ||||
| אתר אינטרנט רשמי | http://www.carm.es/ | ||||
אזור מורסיה (La Región de Murcia) הוא קהילה אוטונומית (מחוז) בספרד, השוכנת בדרום-מזרח חצי האי האיברי, בין אנדלוסיה במערב לולנסיה במזרח, ובין חוף הים התיכון בדרום לקסטיליה-לה מנצ'ה בצפון. עיר הבירה של האזור היא מורסיה, אם כי בית המחוקקים שוכן בקרטחנה. שליש מהאוכלוסייה של מורסיה מתגוררת בעיר הבירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] לפני המוסלמים
ראשית ההיסטוריה של מורסיה בשנת 229 לפנה"ס, אז הקימו הקרתגנים בראשותו של עזרובעל את קרתגו החדשה (Carthago Nova בפי הרומאים) במקום שבו שוכנת היום קרטחנה, סביב גרעין התיישבות קיים של בני המסטיה (Mastia). העיר נכבשה על-ידי הרומאים רק 20 שנה מאוחר יותר (209 לפנה"ס) במלחמה הפונית השנייה, והפכה לאחת מערי הנמל הרומאיות החשובות ביותר לאורך חוף הים התיכון. הרומאים, בעיקר בתקופתו של אוגוסטוס, בנו בעיר מבנים ציבוריים רבים, מקדשים ואמפיתיאטרון. ערים נוספות שהתפתחו באותה תקופה היו בגסטרי (Begastri, כיום Cehegín) ואליוקרוקה (Eliocroca, לורקה של היום). מבחינה אדמיניסטרטיבית האזור השתייך לפרובינקיה הרומית היספניה טארקוננסיס (Hispania Tarraconensis).
הקהילה הנוצרית באזור התפתחה מוקדם יחסית; הבישוף הראשון מהאזור היה הבישוף של לורקה, שהתמנה לתפקידו ב-309. כמו ביתר האזורים באירופה, התפוררותה של האימפריה הרומית גרמה לאנרכיה ולהתבססות של שליטים מקומיים. קרטחנה נבזזה בידי שבטים גרמאנים בשנת 415. מאוחר יותר נכבש כל האזור בידי הויזיגותים. למעט תקופה של כ-50 שנה של שלטון ביזנטי, הצליחו הויזיגותים לשמור על שלטונם עד הכיבוש המוסלמי.
[עריכה] התקופה המוסלמית
בשנת 713, שנתיים לאחר תחילת הפלישה המוסלמית לחצי האי האיברי, נכנע מושל האזור הויזיגותי לכוחות המוסלמיים. בהסכם הכניעה ניתנה לנוצרים אוטונומיה מסוימת במסגרת "ממלכת תוּדמיר", שכללה את הערים אוריוולה (Orihuela), אליקנטה, בגסטרי (סאחין, Cehegín), מולה (Mula), לורקה, אלצ'ה (Elche) ואיו (Eio). אזור מורסיה נכלל בתחום שלטונה של אמירות קורדובה (בין 754 ל-929). תקופה זו התאפיינה בסכסוכים תכופים בין המוסלמים לנוצרים, שהביאו בין היתר להריסתה של איו. באפריל 825 ייסד עבד א-רחמן השני את העיר מורסיה. תקופת החליפות של קורדובה (929 עד 1031) הייתה תקופה של שגשוג לעיר מורסיה.
לאחר נפילת החליפות הייתה מורסיה מרכזה של טאיפה (ממלכה מוסלמית קטנה). ב-1091 נכבשה על-ידי המוראביטון שאיחדו מחדש את ספרד תחת שלטון מוסלמי; לאחר נפילתם, בתקופת הטאיפות השנייה, עלה מעמדה של מורסיה תחת שלטונו של אבן מרדניש, "המלך הזאב" (El Rey Lobo) (אמצע המאה ה-12), שכרת ברית עם ממלכת קסטיליה והביא לשגשוג כלכלי ותרבותי בממלכתו. בתקופת הטאיפות השלישית (החל מ-1228), תחת שלטונו של אבן חוּד, הגיעה מורסיה לשיא גדולתה לזמן קצר, ואף נקבעה כעיר הבירה של אל-אנדלוס.
[עריכה] מהרקונקיסטה ועד היום
הרקונקיסטה הגיעה למורסיה במחציתה השנייה של המאה ה-13, וב-1266 מלך קסטיליה אלפונסו העשירי סיפח אותה רשמית לממלכתו. ב-1296 חיימה השני מלך אראגון ניצל סכסוך ירושה בקסטיליה כדי לכבוש את מורסיה ולספחה לממלכת ולנסיה. אולם ימי שלטונה של אראגון במורסיה היו קצרים, שכן ב-1305 נחתם חוזה אלצ'ה שבמסגרתו הוחזר מרבית שטחה של מורסיה לממלכת קסטיליה.
ב-1833 חולק האזור לשתי פרובינציות: מורסיה ואלבסטה (Albacete). זו האחרונה מהווה חלק מהקהילה האוטונומית של קסטיליה-לה מנצ'ה מאז הקמתה ב-1978.
[עריכה] גאוגרפיה
השלוחה המזרחית של הרי הסיסטמה פניבטיקו (Sistema Penibético) תופסת חלק ניכר מהשטח. שרשרת ההרים מגיעה קרוב לחוף, ולכן יש בו צוקים רבים. בין ההרים יש עמקים מיושבים, שהמשמעותי מביניהם הוא עמק נהר סגורה (Segura). בצפון האזור, בסביבת חומיה (Jumilla) ויקלה (Yecla) יש שלוחה של הרמה הספרדית (המסטה, Meseta).
בחוף בן 250 הקילומטרים יש לגונה גדולה שנקראת Mar Menor (הים הקטן), המופרדת מהים התיכון ב-Manga del mar Menor (השרוול של הים הקטן). כן בולטים לאורך החוף מפרץ מסרון (Mazarrón) וכף פלוס (Palos).
שרשרת ההרים, שמגיעים עד לגובה 2001 מטר, חוסמים את ענני הגשם מהים התיכון ובכך גורמים לאקלים היבש יחסית: 300 מ"מ גשם בשנה בממוצע.
[עריכה] דמוגרפיה
בשנת 2003 נמנו באזור מורסיה 1,334,431 תושבים. פיזור האוכלוסייה אינו שוויוני: מרבית היישובים מתרכזים באזורי חקלאות השלחין; כמו כן האזורים ההררים כמעט ואינם מיושבים, לעומת אזור החוף והעמקים הפנימיים. בעבר הייתה מגמה של הגירה לפרובינציות עשירות יותר, בעיקר לברצלונה, אך מגמה זו נבלמה מעט החל מ-1975. 21% מהאוכלוסייה עוסקת בחקלאות, 33% בתעשייה ו-46% בשירותים.
העיר הגדולה ביותר באזור היא עיר הבירה מורסיה (371,000 תושבים), שהייתה עדה לתנופת פיתוח תעשייתי בעשורים האחרונים. אחריה נמצאות קרטחנה עם כ-185,000 תושבים ולורקה עם 77,000 תושבים. ערים קטנות יותר, עם 25,000 עד 40,000 תושבים: מולינה דה סגורה (Molina de Segura), סייסה (Cieza), אלקנטרייה (Alcantrilla), יקלה (Yecla) ואגילס (Águilas).
[עריכה] כלכלה
החקלאות היא הפעילות הכלכלית המרכזית של האזור. חקלאות הבעל (ללא השקיה), שהקפה הולך וקטן, מתרכזת בגידול דגנים (בעיקר שעורה), שקדים, זיתים וגפנים. על אדמות השלחין המתרחבות, שמושקות ממימי נהר סגורה, מגדלים פירות וירקות.
במורסיה יש תעשיית מוצרי מזון מפותחת, וכן יקבים רבים. ידועים גם מפעלי המלח של לורקה והמספנות של קרטחנה. כמו כן נמצאים באזור מפעלים כימיים, מפעלי מתכת ועוד.
מעט התיירות מתרכזת באזור החוף (Costa Blanca).
| קהילות אוטונומיות: אזור מורסיה · אנדלוסיה · אסטוריאס · אקסטרמדורה · אראגון · גליסיה · האיים הבלאריים · האיים הקנריים · ולנסיה · חבל הבסקים · לה ריוחה · נווארה · מדריד · קטלוניה · קנטבריה · קסטיליה-לה מנצ'ה · קסטיליה ולאון ערים אוטונומיות: סאוטה · מלילה |
 |
