מוסדות להשכלה גבוהה בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רשת המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מורכבת מרבדים אחדים:

• אוניברסיטאות, שבהן עוסקים במחקר ובהוראה לכל התארים, במגוון רחב מאוד של תחומים.
• מכללות, שבהן אין עוסקים במחקר אלא בהוראה בלבד, בעיקר לתואר ראשון, עם כניסה ללימודי תואר שני, תוך התמקדות בתחומים המעניקים מקצוע לבוגריהם.
• שלוחות של אוניברסיטאות זרות הפועלות בישראל.
  

מוסד ייחודי בנוף ההשכלה הגבוהה בישראל הוא האוניברסיטה הפתוחה, שהלימודים בה מתבססים בעיקר על ספרי לימוד שהתלמיד קורא בביתו, כשאליהם נלווה תרגול במפגשים פרונטליים.

הקמת אוניברסיטה בישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר בשנת 1884 בוועידת קטוביץ. מימוש חזון זה נעשה בשני צעדים מקבילים, לאחר מלחמת העולם הראשונה:

• בשנת 1918 הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, ושבע שנים לאחר מכן, ב-1 באפריל 1925, נחנך קמפוס האוניברסיטה בהר הצופים.
• הטכניון - בית ספר גבוה למדעים ולטכנולוגיה, החל לפעול ב-1924 עם 16 תלמידים. אחדים מהמרצים דרשו שהלימודים יתקיימו בגרמנית שהייתה אז שפת המדע, אך תומכי העברית ניצחו במאבק זה.