מבצע זעם האל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מבצע זעם האל היה מבצע של מדינת ישראל שמטרתו הייתה לחסל את חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בספטמבר 1972 הטילה ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר על "המוסד" בראשות צבי זמיר את מלאכת חיסולם.

[עריכה] מהלך המבצע

ההחלטה על כל הוצאה להורג התקבלה על-ידי ועדת שרים (שכינויה היה ועדת X - ראו גם המונח "מטבח" בהקשר זה) שכללה את ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, שר החינוך יגאל אלון והשר בלי תיק ישראל גלילי. את ההמלצה על המועמד לחיסול הביא לוועדה ראש "המוסד", צבי זמיר.

המוסד הקים צוות רחב היקף אשר עסק באיתורם של אנשי "ספטמבר השחור" ובהתנקשות בחייהם. מתנקשי המוסד החלו לחסל בכירים בארגון בבירות שונות ברחבי אירופה (רומא, פריז ועוד), דבר שגרם לזעזוע גדול וירידה למחתרת של אנשי הארגון. המוסד אף נקט בלוחמה פסיכולוגית כנגד מטרותיו, ובמקרים מסוימים אף פירסם בעיתונות מודעות אבל על המיועדים לחיסול ימים מספר לפני ההתנקשות עצמה.

לאחר ההלם הראשוני, החל הארגון לנסות ולפגוע שוב במטרות ישראליות או בכאלה שנתפסו בעיניהם כמשרתים את ישראל. במהלך המבצע נהרג במדריד אחד מאנשי "המוסד", ברוך כהן. כהן, שהתחזה לאיש עסקים בשם משה חנן ישי, התמחה בגיוס משתפי פעולה מקרב ארגוני הטרור. ארגון "ספטמבר השחור" ניצל זאת כדי לטמון לו מלכודת והוא נורה מטווח קצר במארב שהכינו לו הפלסטינים. איש מוסד אחר, צדוק אופיר, נפצע קשה בבריסל.

[עריכה] פעולות החיסול

במאמץ שנמשך שנים אחדות, הצליח המוסד לחסל אחדים מראשי הטרור הפלסטיני, ובהם כאלה האחראים לרצח הספורטאים:

עדל ואהיל זועייטר - נחשב לסמל הערמומיות והפיקחות של הארגון, אינטלקטואל אשר המשיך את מסורת אביו ועסק בתרגום מאמרים, שירים וספרים לערבית ומערבית לשפות שונות. ב־16 באוקטובר 1972 יצא מדירת ידידתו ברומא ופסע לעבר הבניין שלו. שני גברים מצויידים באקדח ברטה 0.22 אינטש עם משתיק קול הגיחו מתוך האפלה וירו בו בפתח הבניין צרור של 12 כדורים. זועייטר מת במקום.
ד"ר מחמוד המשארי, מספר 2 בארגון "ספטמבר השחור" ונציגו הרשמי של אש"ף בצרפת. ב־8 בדצמבר 1972 בעת שענה לטלפון התפוצצה פצצה שהוטמנה על ידי המוסד בשולחנו והוא נהרג. הספיק להאשים את "המוסד" בהתנקשות באומרו: "איש מלבדם לא יכול היה לעשות זאת".
חוסיין עבד אל חיר - סוכן קבוע של "ספטמבר השחור" בקפריסין. שימש כאחת מחוליות הקישור העיקריות בין הארגון לבין ברית המועצות. ב־24 בינואר 1973 נהרג בפיצוץ מטען שהוצמד למיטתו בחדרו שבמלון "אולימפיק".
באזיל אל קובייסי - בעל זהות עירקית כפולה, פרופסור למשפטים באוניברסיטה האמריקנית בביירות. סגנו של ג'ורג' חבש. בשנת 1956 ניסה לחסל את המלך פייצל באמצעות מכונית תופת, ניסה לחסל את גולדה מאיר באמצעות מכונית תופת (המכונית התגלתה מבעוד מועד ופורקה), השתתף בתכנון הטבח בנמל התעופה לוד ועוד. מילא תפקיד חשוב כאחראי על מצבורי הנשק של הארגון באירופה ועל אספקתו למבצעים. ב-6 באפריל 1973 חסמו שני בחורים את דרכו בסמוך לכנסיית מדלן וירו בו צרור של תשעה כדורים מאקדחי ברטה שצויידו במשתיק קול. קובייסי מת במקום.
זמן קצר אח"כ (פחות מ-24 שעות) חוסל גם האיש שיועד להחליף את חוסיין עבד אל חיר.
במבצע אביב נעורים, שנערך בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973, תקפו כוחות של הצנחנים, אנשי סיירת מטכ"ל והקומנדו הימי, שהסתייעו בסוכני המוסד, מפקדות של אש"ף והפת"ח בביירות. במבצע זה נהרג גם קצין המבצעים והמודיעין של ארגון "ספטמבר השחור".
מוחמד בודייה - הנחשב לאינטלקטואל אלגי'רי, אחד הלוחמים בארגון ה-FLN - החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה ובעל כינוי הצופן "כחול הזקן" בשל הצלחתו הרומנטית בקרב הנשים, שסייע לארגון "ספטמבר השחור" ושיגר מחבלים לישראל, חוסל ב־28 ביוני 1973 בשעה 11 בבוקר, כאשר מכוניתו התפוצצה ברחוב דה-פוסה סן-ברנאר שברובע הלטיני בפריז.
עלי חסן סלאמה, ראש ארגון "ספטמבר השחור", חוסל בחוצות ביירות ב-22 בינואר 1979 באמצעות פיצוץ מכונית תופת ליד מכוניתו שחלפה ברחוב בדרכו לאירוע משפחתי.

[עריכה] פרשת לילהאמר

בניגוד לרוב פעולות החיסול, דווקא המידע על עלי חסן סלאמה (אשר נודע בכינוי "הנסיך האדום") הגיע מספר ימים בלבד לפני הפעולה עצמה. מייק הררי, מפקד יחידת המבצעים "קיסריה", אסף בחופזה צוות בן שישה אנשים. בצוות נמנו: סילביה רפאל (תחת שם הכיסוי פטרישיה רוקסברג) ושותפה אברהם גמר (תחת הכיסוי של אזרח בריטי בשם לסלי אורבאום) סוכן המוסד הבכיר דן ארבל (תחת השם דן ארט), צבי שטיינברג, מיכאל דורף וסוכנת זוטרה ללא נסיון קודם בשם מריאן גלדניקוף, אשר נשלפה כמה ימים לפני כן מעבודתה האזרחית בתור מהנדסת מחשבים והובאה על תקן מתורגמנית, בשל שליטתה בשפות הסקנדינביות.

צוות המוסד עקב אחרי בכיר באש"ף, אשר יצא מהמטה הראשי של הארגון בז'נבה אל עיירת נופש קטנה בנורבגיה בשם לילהאמר השוכנת כ-165 ק"מ צפונית לאוסלו. בלילהאמר נפגש אותו בכיר ומסר ניירות לאחמד בושיקי, אשר זוהה בטעות כעלי חסן סלאמה - ראש ארגון "ספטמבר השחור". מיד החלה עבודת העיקוב אחרי בושיקי. עבודת העיקוב נחשבה מרושלת ואף חובבנית, כשהצוות הישראלי מושך תשומת לב מיותרת בעיירה הקטנה. לחלק מעבודת העיקוב מונתה המתורגמנית מריאן גלדניקוף, שדווקא היא הייתה זו שהתריעה כי בושיקי אינו דומה לדעתה לדמותו של עלי המופיע בתמונה שברשותם. למרות התרעה זו, המבצע נמשך (בין סלאמה לבושיקי אכן היה דמיון רב).

ב-21 ביולי 1973 דיווחה סילביה רפאל לחוליית היורים שהמטרה עלתה על האוטובוס בדרך לביתה. כשהגיע בושיקי בשעה עשר וארבעים לתחנה, ירדו מהאוטובוס הוא ואישתו ההרה. מיד ניגשו אליו שני יורים וירו לגופו מטווח קצר 13 כדורים ואף ביצעו וידוא הריגה. שניות לאחר מכן הגיע למקום מפקד היחידה מייק הררי, ולאחר שראה במו עיניו את הגופה הכריז על המבצע כמוצלח ודיווח לכך לראש המוסד, ששהה באותה עת באוסלו.

כבר למחרת נתפסו מריאן גלדניקוף ודן ארבל בשדה התעופה כשעמדו להחזיר את כלי הרכב שנשכרו למטרת המבצע. הנורבגים ניצלו היטב את חרדתו של ארבל ממקומות סגורים (קלסטרופוביה) וגרמו לו להסגיר את מיקומה של דירת הסתרים שבה שהו סילביה רפאל ושותפה אברהם גמר. סילביה ואברהם ציפו לשובם של שאר חברי החולייה, אך במקומם הגיעה משטרת נורבגיה ועצרה גם אותם.

צבי שטיינברג ומיכאל דורף נתפשו בביתו של יגאל אייל, קצין הביטחון של שגרירות ישראל במקום, דבר שהוביל לסערה ציבורית גדולה בנורבגיה. אייל הוכרז כאישיות בלתי רצויה ועזב את נורבגיה באוגוסט 1973. בניגוד לשאר חברי החולייה, רפאל דבקה בסיפור הכיסוי שלה ולא נשברה בחקירתה, ורק לאחר חודשים רבים הסגירה את שמה ומקום הולדתה.

[עריכה] המשפט

בינואר 1974 נפתח המשפט כנגד העצורים. בפסק הדין ב-2 בפברואר קבע בית המשפט כי "שירות המודיעין הישראלי עמד מאחורי המשימה".

בית המשפט זיכה את מיכאל דורף, אך את יתר החבורה הרשיע בית המשפט וגזר עליהם עונשי מאסר שונים.
צבי שטיינברג נמצא אשם בריגול בלתי חוקי ונגזרה עליו שנת מאסר אחת.
מריאן גדלינקוף נמצאה אשמה בסיוע להריגה בשוגג ונגזרו עליה שתיים וחצי שנות מאסר.
דן ארבל נמצא אשם בסיוע לרצח ונגזרו עליו חמש שנות מאסר.
אברהם גמר נמצא אשם בסיוע לרצח ונגזרו עליו חמש וחצי שנות מאסר.
סילביה רפאל נמצאה אשמה בסיוע לרצח ונגזרו עליה חמש וחצי שנות מאסר.

לאחר לחצים מדיניים על ממשלת נורבגיה מצד מדינת ישראל, שוחררו כל העצורים לאחר שריצו כשליש מהתקופה שנקבעה בגזר הדין.

ב-1996 הביעה ממשלת ישראל צער (אך לא הודתה באשמה) על הריגתו של בושיקי, והסכימה להעביר תשלום פיצויים על סך 400 אלף דולר לבנו של בושיקי שחי בנורבגיה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

יהודה בלו, "מינכן" נקמתה של ישראל במתכנני טבח מינכן, רשימות מן התיבה הלבנה, באתר "רשימות"
תגובת ישראל לטבח באנגלית
An Eye For An Eye, באתר CBS News

[עריכה] לקריאה נוספת

פרופ' מיכאל בר-זוהר ואיתן הבר, המרדף אחרי הנסיך האדום, "זמורה, ביתן - מוציאים לאור" בשנת 1984.
אהרון קליין, חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.