לואי הארבעה עשר מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לואי ה-14 שצייר ריגו בשנת 1701

הערך נמצא בשלבי עריכה
הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה.
שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו.

לואי ה-14 (5 בספטמבר 1638 - 5 בספטמבר 1715), אשר ידוע בכינוי "מלך השמש", שימי מלכותו היו הארוכים בתולדותיה של אירופה (1643 - 1715), הנהיג בה משטר של מלוכה אבסולוטית.
. תקופת שלטונו נודעת בשם עידן לואי הארבעה עשר מאחר והוא היה החזק והנודע במלכי אירופה באותה תקופה, שרבים ניסו לחקות אותו ואת חצרו. לואי קיבל לידיו מדינה במשבר, בפשיטת רגל פיננסית, תשושה ממלחמות ומעימותים פנימיים, והוריש לבאים אחריו מדינה יציבה, החזקה ביותר בעולם המערבי. הוא הרחיב את גבולות צרפת, העלה את נכדו על כס המלכות הספרדי, והקים ממשל מרכזי יעיל. בתקופתו שגשגה גם התרבות הצרפתית בדמותם של אישים כמולייר, ראסין, ולה פונטיין. עם זאת אופין שלטונו בעריצות ובאי סובלנות שהובילו לאחר זמן לזעם העממי שהוליד את המהפכה הצרפתית. המלחמות והמיסים הגבוהים רוששו חלקים ניכרים מצרפת וגרמו לקשיים כלכליים. המשפט המיוחס ללואי "המדינה - זה אני" ("L'État, c'est moi") מבטא היטב את מהות המשטר האבסלוטי שייצג.

הוכתר למלך בהיותו בן חמש, אך נעשה שליט צרפת בפועל רק בשנת 1661 אחרי מותו של האיש החזק בצרפת, הקרדינל מזראן.
ב- 1660 נישא למריה תרזה, בתו של פליפה הרביעי מלך ספרד, שילדה לו שלושה בנים ושלוש בנות שמכולם שרד הבן הבכור בלבד ( לואי דה פראנס 1661 - 1711). מריה תרזה נפטרה ב- 1683 והמלך נישא למאדאם דה מיינטנון אך לא היו לו ילדים ממנה. למלך לואי הארבעה עשר היו גם כ- ששה עשר ילדים ממאהבותיו, ובהן לואיז דה לה ואלייה שילדה לו בן ובת, ומדמוזל דה מונטספאן שילדה לו שני בנים ושתי בנות.

הוא הקים את ארמון ורסאי העצום והמפואר שבקרבת פריז, קישט וריהט אותו בעושר והידור רב. ישיבתו רחוק מן העיר ביטאה את עליונותו על העם והגבירה את יראת הכבוד כלפיו. סגנון הבניה של הבארוק הדגיש את העוצמה, היציבות והעושר של השליט היחיד. המלך ידע להיות מקסים ורב חסד והרשים את צרפת ואת אירופה כולה בטקסי המלכות המפוארים שערך ובחיי החצר העשירים והמורכבים. הוא הכניע את מרדנותם המסורתית של אצילי צרפת שגרמה צרות רבות לקודמיו בכך שחייבם להשתתף דרך קבע בחיי החצר רבי הטקסים. למעלה ממחצית מהכנסות המלך נועדו לאחזקת הארמון ולקיום החצר ובסופו של דבר הפאר והמותרות דלדלו את אוצר המדינה.

[עריכה] חייו המוקדמים

לואי היה בנם של לואי השלושה עשר מלך צרפת ושל אן מאוסטריה. הוריו ראו את הולדתו כמתנה משמים מאחר והיו חשוכי ילדים במשך עשרים ושלוש שנים. בשנת 1640 נולד בן נוסף למלך, פיליפ מאנז'וּ , לימים פיליפ הראשון , הדוכס מאורליאן. המלך לואי השלושה עשר לא בטח ביכולתה של אשתו למשול בצרפת ולכן ציווה כי במידה וימות בטרם יגיע בנו לבגרות, תמשול במדינה מועצת עוצרים. אולם, עם מותו של אביו ב14 במאי 1643, ביטלה אנה מאוסטריה את צוואתו בפרלמנט של פריז והייתה לעוצרת יחידה, של בנה בן החמש שעלה לכס המלכות. אנה שלטה בצרפת בעזרת איש אמונה , הקרדינל ז'ול מזראן. רוב תושבי צרפת תיעבו את מזראן על שום מוצאו האיטלקי.

עקב עלייתו לשלטון בגיל צעיר , לא זכה לואי לחינוך קחאסי כרוב נסיכי אירופה. הוא למד בעיקר עניינים מעשיים הנחוצים לשליטה בממלכה - היסטוריה של צרפת ושל המלוכה הצרפתית ולימודים צבאיים. הותר לו, עוד בנעוריו, להשתתף בפעולות מצור ולצפות בקרבות, מרחוק. מאמו קיבל לואי חינוך קתולי שמרני. לואי היה כל ימיו קתולי אדוק שנלחם בכל כוחו ב"כפירה" הפרוטסטנטית.

[עריכה] מלחמת שלושים השנה ומרידות הפרונד

בשנת 1648, בהיות לואי בן עשר, הסתיימה מלחמת שלושים השנה בשלום וסטפליה. את חלק הארי של הסכמים לסיום המלחמה ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מן ההסכמים שבעקבות המלחמה. הקיסרות הרומית הקדושה של בית הבסבורג הושפלה ואבדה שטחים רבים לטובת שבדיה, ארצות השפלה, צרפת והנסיכויות הגרמניות.

מיד עם סיום מלחמת שלושים השנה, פרצה סדרת מרידות בצרפת הידועה בשם הפרונד. מזארן שפעל למען חיזוק השלטון המרכזי על חשבון האצולה, ניסה להטיל מיסים על הפרלמנט של פריז - בית דין שהיה מורכב בעיקר מאצילים וכמרים. כתוצאה מכך פרצו מהומות בעיר, ואנה, המלכה האם, ובנה לואי, נמלטו מהעיר. לואי השני מבורבון - נסיך קונדה עלה על פריז בראש צבאו כדי לסייע למלך מול ההמון המתפרע, צר על העיר והגיע להסכם רגיעה זמני עם המתפרעים. לאחר סיום ה"פרונד הפרלמנטרי" החלה עוד מרידה, הפעם של נסיכים ואצילים רבים. המלך נאלץ להכנע כביכול אולם שמר טינה לאצולה ולהמון. המלך גם פיתח טינה וחוסר אמון בתושבי פריז, שגרמה לו להחליט, צאוחר יותר על העתקת מגוריו לארמון ורסאיי.

מלחמת האזרחים של הפרונד נפסקה ב1653 אולם הובילה למלחמה עם ספרד שנמשכה עד 1659. במלחמה זו נסתייעה צרפת הסיוע אנגליה שהונהגה אז על ידי אוליבר קרומוול. הקרב המכריע במלחמה, קרב הדיונות, נערך ב1658 ליד העיר דנקירק (שבצפון צרפת) בין צבאות צרפת בראשות מרשל צרפת, טורן וחיל משלוח אנגלי, לבין דון חואן מאוסטריה וקונדה שנלחם עתה נגד מולדתו, והסתיים בנצחון הצרפתים. בעקבות הקרב נחתם על ידי מזראן שלום הפירנאים שבו הועברו לצרפת טריטוריות ספרדיות. כמו כן סוכם חוזה השלום כי לואי הארבעה עשר הצעיר ינשא למריה תרזה בתו של פליפה הרביעי מלך ספרד, ושהיא תוותר על הכתר הספרדי כחלק מהנדוניה לנישואים. ספרד שהייתה במצב של פשיטת רגל לא עמדה בתשלום הנדוניה. התבוסה הספרדית ואי תשלום הנדוניה החלישו מאוד את מעמדה כמעצמה והביאו לדומיננטיות של צרפת במערך הכוחות האירופי.

[עריכה] המלוכה האבסולוטית

לואי ומריה תרזה נישאו ב9 ביוני 1660. ב1661 עם מותו של המיניסטר הראשי מזראן, נטל לידיו לואי הארבעה עשר את מוסרות השלטון. לואי הכריז כי ישלוט בממלכה, כמלך אבסולוטי, ללא ראש ממשלה, דבר שהיה ללא תקדים בהיסטוריה הצרפתית. לואי טען כי הוא שולט בחסד האל וכי הוא חייב בציות לאל בלבד, ולכן לא יחלוק את סמכויותיו עם גופים ייצוגיים, כגון אספת המעמדות ובתי המשפט - הפרלמנטים.יחד עם זאת ראה עצמו מחויב לטובת הממלכה, ולמגבלות החוק והמסורת, ולכן התייעץ באופן לא פורמאלי עם מועצת הממלכה, האצילים והשרים שמינה.

אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הדחתו של שר האוצר ניקולא פוקה בשל שחיתות , ומינוי ז'אן בַּטיסט קוֹלְבֶּר לאינטנדנט לענייני כספים. אוצר המלוכה הצרפתית היה מרוקן בשל המלחמות הרבות והשחיתות, וקולבר נאלץ להעלות מיסים על מנת לשפר את מצבו הכספי של אוצר הממלכה. קולבר הטיל סוגים שונים של מכס, מס על מלח ומס על מקרקעין. הוא לא ביטל את הפטור המסורתי ממס שהיה נחלתם של האצולה והכמורה, אלא הגביר וייעל את גביית המס מיתר התושבים. המיסים נועדו גם להקטין את היבוא ולהגן על סחורות צרפתיות מפני סחורות ממדינות אחרות, מדיניות שנודעה בשם מרקנטיליזם, הנקרא בצרפת בשם קולבריזם

קולבר חיזק את כלכלת צרפת גם על ידי חיזוק המסחר והתעשייה. הוא הביא לצרפת תעשיות חדשות וקידם קיימות כגון תעשיית המשי מליון ותעשיית הגובלנים - שטיחי קיר, המתפקדת עד היום. קולבר הביא לצרפת בעלי מלאכה מומחים מארצות שונות, כדי להקטין את ייבוא הסחורות ואת זרימת הכסף והזהב מחוץ למדינה. כך הביא קולבר אמני זכוכית ממוראנו , בנאי ספינות מן הפרובינציות המאוחדות (כיום הולנד) וחרשי ברזל משבדיה.

קולבר הקצה תקציבים לחיזוק הצי הצרפתי, צי הסוחר, ולבניית תעלות ודרכים, על מנת לשפר את הסחר ואת בטחון הפנים והחוץ.

בתחום מדיניות הפנים, הגביר לואי את פיקוח השלטון המרכזי על המחוזות והדוכסויות מהן הייתה מורכבת צרפת. את זאת עשה בן היתר על ידי מינוי אינטנדנטים מחוזיים, שנשלחו לפרובינציות השונות במטרה להגביר את בטחון הפנים ולהנהיג משפט הוגן. במקרים רבים היה המשפט המלכותי הוגן יותר מעריצות האצילים המקומיים שעיוותו משפט כדי לקדם את ענייניהם. האינטנדנטים הקימו גם כוחות שיטור מקומיים שדיכאו מהומות והתקוממויות, שהיו כה נפוצות במאה ה17.

[עריכה] מלחמה בארצות השפלה

לאחר שדודו של לואי (שהיה גם חותנו) , פליפה הרביעי מלך ספרד, הלך לעולמו בשנת 1665, הפך בנו , מנישואיו השניים של פליפה, קרלוס השני למלך ספרד. לואי ה-14 תבע לעצמו, כפיצוי על אי תשלום הנדוניה של אשתו, את דוכסות בראבנט, טריטוריה בארצות השפלה שנשלטה על ידי הספרדים, מאחר ועל פי מנהגי המקום (חוק הדבולוציה) הייתה צריכה הטריטוריה לעבור לבתו של פליפה מנישואיו הראשונים, מריה תרזה שהייתה כזכור, נשואה למלך צרפת. כתוצאה מכך פרצה ב1667, מלחמת הדבולוציה , הידועה גם כמלחמת המלכה.

הצרפתים , בפיקודו של המרשל טורן , פלשו להולנד הספרדית וכבשו ללא התנגדות, את חבל פלנדריה ואת פרנש קומטה. ההולנדים של רפובליקת הפרובינציות המאוחדות, שעד אז היו בעלי בריתו של לואי, פחדו מכוחם של הצרפתים, וחתמו על ברית עם אנגליה ושבדיה שבעקבותיה נאלץ לואי לחתום ב1668 על הסכם שלום - חוזה אקס לה שפל, בעיר אאכן. צרפת ויתרה על פרנש קומטה אך הורשתה להמשיך ולהחזיק בפלנדריה.

כדרכם של אותם זמנים, לא החזיקה הברית המשולשת מעמד זמן רב. ב1670 חתם קרלוס השני, ששוחד על ידי הצרפתים, על הסכם דובר החשאי. הספרדים הפכו לבעלי בריתם של הצרפתים וביחד עם מספר נסיכים גרמניים הכריזו מלחמה על הפרובינציות המאוחדות. כתוצאה מכך פרצה ב1672 , המלחמה הצרפתית הולנדית. הצרפתים כבשו חיש מהר את רוב השטח ההולנדי, מה שגרם להפיכה בהולנד. הפנסיונר הגדול של הפרובינציות המאוחדות, יוהן דה ויט, הודח ובמקומו עלה לשלטון בהולנד ויליאם השלישי נסיך אורנג'. זה שינה שוב את המצב הפוליטי, חתם ברית עם ספרד, עם האימפריה הרומית הקדושה, ולבסוף הסכם שלום עם אנגליה. ויליאם אף נישא לנסיכה מרי, אחייניתו של מלך אנגליה צ'ארלס השני ( מה שהביא לבסוף לעלייתו לכס המלכות האנגלי). לואי שחשש ממתקפה של האימפריה בצרפת בעוד הוא נמצא בראש צבאו בארצות השפלה, נאלץ לסגת לעמדות בנות הגנה.

[עריכה] מלכותו של לואי בשיא כוחו

[עריכה] מלחמת הליגה של אוגסבורג

[עריכה] מלחמת הירושה הספרדית

[עריכה] דעיכתו וזקנתו

[עריכה] הערכה

[עריכה] חיי החצר והתרבות

המלך, שמאס בפריז, בנה לעצמו ארמון מפואר בעיר ורסאיי בסמוך לפריז. בנייתו,שנמשכה מ1661, שנת עליית המלך לשלטון עצמאי, ועד 1689, העסיקה למעלה מ30,000 והייתה נטל כבד על אוצר הממלכה. בניית הארמון הצריכה הטיית נהרות, הזרמת מים חיים והזמנה של יצירות אמנות בהיקף גדול. המלך עבר להתגורר בארמון עם משפחתו, אנשי חצרו ופילגשיו בשנת 1682 ועד מהרה יצא שמעו ברחבי העולם כולו כעדות מפוארת לכוחו של מלך השמש. סגנון הבנייה והריהוט של תקופת לואי נודע עד היום בשם סגנון לואי הארבעה עשר.

המלך הוציא סכומי עתק על חצרו, ומינה עצמו גם לפטרוןהמדע והמנויות. הוא נטל תחת חסותו את האקדמיה הצרפתית ותמך בדור שלם של אמנים ויוצרים בבחומי תרבות מגוונים - ציירים, פסלים, מחזאים וארכיטקטים. לואי הקים בנוסף לאקדמיה הצרפתית, עוד שלוש אקדמיות שהיוו מאוחר יותר חלק מן המכון הצרפתי - האקדמיה לאומנויות היפות 1648, האקדמיה לספרות יפה 1666, והאקדמיה למדעים 1666, שתמכה בניסויים ופיתוחים מדעיים בתחומי הכימיה והפיזיקה והפיצה את המחקרים והתגליות.

למרות שעזב את פריז לטובת ורסאיי, בנה המלך, לאחר דיכוי הפרונד, בניה נרחבת בפאריז שכללה הוספת אגף חדש לארמון הלובר בנית ארמון האינווליד כאכסניה לותיקי מלחמה ובנית מצפה אסטרונומי כדי לקדם את המחקר והמדע.

בין אנשי התרבות והספרות בהם תמך ניתן למנות את המחזאים ז'אן-בטיסט פוקלן, הידוע כמולייר שהקומדיות שלו אקואליות עד היום, וז'אן ראסין, שגם יצירותיו מוצגות בתקופנו, מחבר המשלים ז'אן דה לה פונטיין שמשליו נלמדים ברחבי העולם עד היום, הציירים שארל לה ברון, פייר מינארד, והיאסינט ריגו, הארכיטקט הנודע אנדרה דה נוטר, והמוזיקאים ז'אן בטיסט לולי ופרנסואה קופרן . לולי הביא לצרפת את האופרה הצרפתית וביחד עם מולייר הביאו לפריחתה של הקומדיה המוזיקלית.

חצר ורסאי התפרסמה בחיי התענוגות שהתנהלו בה.לואי ה-14 הטביע את חותמו לא רק על צרפת אלא על אירופה כולה, וסגנון שלטונו וחיי החצר שלו היו דוגמה לחיקוי במדינות אירופה. חיי החצר שלו מעסיקים סופרים והיסטוריונים מזה דורות והיוו השראה לאמנים רבים.

[עריכה] פעליו המרכזיים

לואי הארבעה עשר מלך צרפת הרחיב את שטחה של צרפת למרות האבידות הקשות שהציבור סבל במהלך סדרת מלחמותיו

ארגון הצבא- לואי ה-14 היה עסוק במלחמות והגדיל את הצבא ממאה אלף לשלוש מאות אלף חיילים. הוא חיזק את יחידות התותחנים ואת ההנדסה הצבאית בנוסף ליחידות הפרשים התקניות, צבא זה נתן ביטוי מנצח לאבסולוטיזם.

המנהל המלכותי- השליט היחיד שהאצולה פחדה מפניו. הוא הוריד את מעמדה של האצולה ובפועל נוצרו שתי אצולות: הגלימה (פקידות) והחרב (בני אבירים).

בתקופתו הושלמה חלוקת צרפת לפרובינציות, בראש כל אחת מהן עמד פקיד הממונה על גביית המסים, המשפט והסדר. המלך עצמו פיקח על המיסים ומעמד האצולה ירד.

בינוי ורסאי- ב-1670 הקים לואי מתחם שלטוני חדש ממנו שלט ובו היה ארמון מפואר וסדרת מבנים מפוארים, הוא ארמון ורסאי. במלאכה נטלו חלק ציירים ופסלים בעלי שיעור קומה בצרפת. המלך ומשפחתו התגוררו שם וכן מוקמו שם משרדי הפקידות הממשלתית: חקיקה, אוצר, משרד חוץ וכו'. בנייה זו נתנה דימוי מטאפורי חדש למלוכה. מכאן ואילך כל שליט אירופי בנה לעצמו מעין ורסאי משלו באמצו את דוגמת האבסולוטיזם של לואי.

בתחום החברתי- ביטל את האדיקט של נאנט ואת המאבק בין הקתולים, צרפת הפכה לקתולית ולא היה עוד מקום לפרוטסטנטים בממלכה והם נאלצו להגר לארצות הברית, הולנד, גרמניה ועוד.

בתחום הכלכלי- המלך לא הטיל מסים חדשים כדי לממן את כל המפעלים הללו אלא מצא להם מקור אחר. הוא פיתח מקור הכנסות חדש: מכירת תארי אצולה שאותם קנו בדרך כלל אנשי הפקידות הממשלתית. כך נוצר מעמד אצולת הגלימה כנגד אצולת החרב. קולבר מונה לשר אוצר ופיתח את שיטת המרקנטיליזם המעודדת את התערבות השלטון בכלכלה. המדיניות הכלכלית כללה קיום משק עצמאי ללא עזרה חיצונית, עידוד החקלאות וגידול בקר, הגברת התוצרת המקומית ועידודה על ידי הטלת מס גבוה על תוצרת חוץ, עידוד הקמת מפעלים חדשים וכיוון התעשייה על ידי הממשלה. על כך נוספו שיפור תשתיות דרכי המסחר, בניית תעלות, הגברת מסחר בין יבשתי, מדיניות קולוניאלית, בניית צי להגנה על אניות צרפת ועידוד המדעים.