מוראנו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מורנו (Murano) הוא אי בלגונה של ונציה, כ-2 ק"מ מצפון-מזרח לוונציה. כמו ונציה עצמה, מורנו הוא למעשה ארכיפלג של שבעה איים קטנים שחוברו יחד על ידי גשרים ומפרידות ביניהם כיום תעלות. עיקר פרסומו של האי בתעשיית הזכוכית שלו, שנמצאת על האי מאז המאה ה-13, אז הועברה לשם מוונציה על ידי שליטי העיר.
מורנו יושב לראשונה על ידי הרומאים. כלכלת האי נשענה אז על דיג והפקת מלח והוא הפך מרכז סחר. במאה ה-11 נפסקה פריחת האי לאחר שתושבים רבים עברו לרובע דורסודורו בוונציה. למורנו הייתה אז מועצה גדולה, כמו זו של וונציה, אך מהמאה ה-13 נשלט על ידי נציב ונציאני.
בניגוד לאיים אחרים בלגונה, מורנו טבע מטבעות משלו.
ב-1291 הצטוו כל יצרני הזכוכית של וונציה לעבור למורנו, כדי להקטין את סכנת השריפות בעיר. במאה ה-14 החל האי לייצא ולהתפרסם, בתחילה בחרוזי זכוכית ומראות. באי הומצאה זכוכית אוונטורין, ובמשך זמן מה היה מורנו יצרן הזכוכית הגדול באירופה. מאוחר יותר התפרסם האי גם בנברשות שיוצרו בו. ייצור הזכוכית הוא התעשיה העיקרית של האי עד ימינו, למרות צמצומה במאה ה-18.
במאה ה-15 הפך האי לאתר נופש פופולרי לוונציאנים ונבנו בו ארמונות, אך מאוחר יותר ירדה קרנו. מורנו היה ידוע בפרדסים ובגני הירק שלו עד המאה ה-19 בה רבתה בו הבנייה.
כיום מתגוררים על האי כ-6000 תושבים שעיקר פרנסתם על ייצור הזכוכית ועל תיירות.
