התפרצויות גמא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התפרצויות גמא הם האירועים האנרגטיים ביותר הידועים כיום באסטרונומיה. הן קורות בתדירות של כאחת ליום בפיזור אקראי במרחב הקוסמולוגי, כשמשך ההתפרצות הוא בין שברירי שניה לדקות ספורות.
התפרצויות הגמא נצפו לראשונה על ידי לוויני vela של ארצות הברית בשלהי שנות השישים, הלוויינים, ששוגרו במטרה לפקח על ההסכם לאי עריכת ניסויים גרעיניים בין ארצות הברית לברית המועצות, היו אמורים לגלות התפרצויות גמא שאופייניות לניסויים בנשק גרעיני, הם לא גילו ניסויים גרעיניים, אבל כן גילו התפרצויות אקראיות ולא מובנות של קרינת גמא. בגלל אופיים הצבאי של הלוויינים נשמרו הגילויים בסוד במשך תקופה ארוכה.
התפרצויות הגמא הן אחת החידות הגדולות בקוסמולוגיה של ימינו. משך ההתפרצות הקצר לא איפשר למדענים לזהות את הכיוון המדויק של ההתפרצות, ועל כן לא הצליחו לצפות ולחקור אותם.
עד תחילת שנות התשעים לא הצליחו המדענים להכריע האם ההתפרצויות מקורם בתוך הגלקסיה או שהם מקצה היקום הרחוק .באפריל 1991 שוגר ה "Compton Gamma Ray Observatory" על ידי נאסא ,הלויין גילה שמיקום ההתפרציות הוא אקראי -משמע שמקורו מחוץ לגלקסיה- ,וכן הוא העלה את ההבחנה בין התפרצויות ארוכות (מעל 2 שניות)- והתפרצויות קצרות(קצר מ-2 שניות),כשהארוכות שונות במהות מהקצרות
על סמך המידע מהלווינים עד ל1997 ניבאו רוב המודולים את קיומו של afterglow-התפרצויות משנה פחות אנרגטיות בקרינת רנטגן ובאור הנראה ,הלויין האיטלקי-גרמני BeppoSAX ששוגר בסוף 1996 ,גילה את התפרצויות המשנה של קרינת רנטגן (קרינת X) ,וכן היה באפשרותו לחשב במהירות את המיקום המדוייק של ההתפרצות ולשדר את הנתונים לטלסקופים בכדור הארץ (שאינם יכולים לצפות בקרינת X מפני שהאטמוספירה מסננת את רובה) שבתורם גילו התפרצויות משנה גם בטווח האור הנראה .הכיוונון המהיר של טלסקופים בכדור הארץ לעבר ההתפרצות הצליחה לראשונה לשייך את ההתפרצות לגלקסיות עמומות שבקצווי היקום ,ובכך פתרו תעלומת מיקום ההתפרצויות
ב2004 שוגר הSwift לווין מתוחכם של נאסא ,שהצליח ללקט מידע גם על ההתפרצויות הקצרות ,לווינים קודמים לא הצליחו לגלות הרבה על ההתפרצויות הקצרות בגלל הזמן הקצר ,הSwift גילה התפרציות משנה (afterglow) בקרינת X גם בהתפרצויות הקצרות
שטף האנרגיה העצום והתצפיות שמלמדות על התפשטות של חומר במהירויות קרובות למהירות האור, הביאו את התאורטיקנים למסקנה שהאפשרות היחידה היא פרץ סילוני שאופייני בקריסת חומר לחור שחור. מקורם של ההתפרצויות הארוכות אם כן בכוכבים שליבתם קורסת לחור שחור. שהיות שהמעטפת מסתחררת סביב עצמה ,היא תיצור סביב הליבה הילה גזית דמוית סופגניה(doughnut) שאמצעיתה רדודה ושוליה עבים (שכן התנע הזוויתי חלש מאוד בקטבים וחזק מאוד בקו המשווה). על כן שטף האנרגיה שנוצר מתוך הקריסה יצא משני הקטבים באלומות צרות. ובאם זווית האלומה מתאימה היא תגיע אלינו לכדור הארץ.
ההתפרצויות הקצרות לעומת זאת, הם סילוני אנרגיה שמתפרצים כשמערכת כפולה של כוכבי נייטרונים קורסת והכוכבים מתנגשים זה בזה.
התפרצות גמא אם תתרחש בסביבה של עד 500 שנות אור מאתנו , עלולה לגרום להכחדה המונית. יש הסבורים שהתפרצות שכזו אחראית להשמדה ההמונית שהכחידה את הדינוזאורים.
